בחג הסוכות יש שלוש מצוות.
שלושתן כתובות בתורה במפורש.
שתיים מהן כולם מכירים.
את השלישית לא כולם מכירים ואלו שמכירים, לא פעם נוטים לשכוח.
ויתכן שדווקא היא המצווה החשובה ביותר.
שתי המצוות המוכרות של חג הסוכות:
1. מצוות ישיבה בסוכה, שנאמר: "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא כג, מב).
2. מצוות נטילת ארבעת המינים, שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא ויקרא כג,מ)
אבל יש גם מצווה שלישית-
להיות בשמחה, שנאמר: "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ).
"ושמחת בחגך" (דברים טז, יד),
"והיית אך שמח" (דברים טז, טו).
אלו דברים שלא נאמרו בתורה על שום חג אחר.
תקופת חגי תשרי ובמיוחד תקופת הסגר בבתים מאפשרת לנו לעצור רגע ולהביט היכן אנו נמצאים וכיצד אנו יכולים להיות מאושרים יותר.
כלי יעיל שמאפשר לנו לעשות זאת הוא המערך הריבועי המתייחס לעיסוק ולמטלות שלנו.
מעט הגדרות לפני שנתחיל:
תחושת משמעות – החיבור שאנו מרגישים כלפי הפעילות. האם אנו חווים אותה כבעלת ערך גבוה באופן אישי וכעולה בקנה אחד עם הערכים שלנו.
מחויבות – המוטיבציה או האנרגיה שאנו מרגישים בפעילות וכתוצאה מכך הסבירות שנתמיד במה שאנו עושים.
האיור יכול להטעות ולהוביל למסקנה לא נכונה שעלינו לצאת לחיפוש אחר העיסוק המושלם ורק אז נחווה אושר ותחושת משמעות. מי שילך בדרך הזו גם אם יגיע אל עבודת חלומותיו כנראה ימצא סיבה לפרוש מכיוון שזה לא בדיוק מה שהוא דמיין.
במחקר שנעשה בהרווארד שאלו מועמדים לאוניברסיטה אם הם חושבים שקבלה לאוניברסיטה תהפוך אותם לאנשים מאושרים יותר, והם יהיו פחות לחוצים. התשובה הייתה כמובן "כן". לאחר שהתקבלו שאלו אותם בסוף שנת הלימודים הראשונה שלהם האם הם מאושרים היום יותר ממה שהיו בשנה שעברה ורובם ענו שלא. מחקר דומה נעשה בקרב מרצים לפני קביעות וגם הוא השיג תוצאות דומות בקרב אלו שקיבלו את הקביעות. הרעיון הוא שמאחורי כל פסגה שנכבוש תגיע פסגה נוספת שנשאף אליה. בכל עבודה שנעבוד בה ובכל עיסוק שנבחר יהיו לפעמים מטלות חסרות טעם שאותן צריך לבצע, ומטלות חשובות אך סיזיפיות שיש להגיש, ולא אפשרי לחיות בכל רגע נתון כשאנחנו אפופים בזוהר המשמעות והמחויבות. עלינו למצוא את תחושת המחויבות, המשמעות, בכל מה שמופיע בדרך שלנו, למצוא את האושר במשימות הפשוטות, במטלות היומיומיות והן אלה שיובילו אותנו אל המטרות שלנו ולהצלחה שאנו שואפים אליה.
יש כאן פרדוקס שבו המטרה היא האמצעי והדרך היא היעד.
לא הצלחה תוביל אל האושר שלנו
אלא האושר שנמצא בדרך הוא שיוביל אל ההצלחה.
דייויד ווטסון כתב: "תהליך החתירה על המטרות – ולא השגת המטרות כשלעצמן – הוא הדבר המכריע להשגת האושר"
חג סוכות ושנה מאושרת לכולם
שלושתן כתובות בתורה במפורש.
שתיים מהן כולם מכירים.
את השלישית לא כולם מכירים ואלו שמכירים, לא פעם נוטים לשכוח.
ויתכן שדווקא היא המצווה החשובה ביותר.
שתי המצוות המוכרות של חג הסוכות:
1. מצוות ישיבה בסוכה, שנאמר: "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא כג, מב).
2. מצוות נטילת ארבעת המינים, שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא ויקרא כג,מ)
אבל יש גם מצווה שלישית-
להיות בשמחה, שנאמר: "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ).
"ושמחת בחגך" (דברים טז, יד),
"והיית אך שמח" (דברים טז, טו).
אלו דברים שלא נאמרו בתורה על שום חג אחר.
תקופת חגי תשרי ובמיוחד תקופת הסגר בבתים מאפשרת לנו לעצור רגע ולהביט היכן אנו נמצאים וכיצד אנו יכולים להיות מאושרים יותר.
כלי יעיל שמאפשר לנו לעשות זאת הוא המערך הריבועי המתייחס לעיסוק ולמטלות שלנו.
מעט הגדרות לפני שנתחיל:
תחושת משמעות – החיבור שאנו מרגישים כלפי הפעילות. האם אנו חווים אותה כבעלת ערך גבוה באופן אישי וכעולה בקנה אחד עם הערכים שלנו.
מחויבות – המוטיבציה או האנרגיה שאנו מרגישים בפעילות וכתוצאה מכך הסבירות שנתמיד במה שאנו עושים.
האיור יכול להטעות ולהוביל למסקנה לא נכונה שעלינו לצאת לחיפוש אחר העיסוק המושלם ורק אז נחווה אושר ותחושת משמעות. מי שילך בדרך הזו גם אם יגיע אל עבודת חלומותיו כנראה ימצא סיבה לפרוש מכיוון שזה לא בדיוק מה שהוא דמיין.
במחקר שנעשה בהרווארד שאלו מועמדים לאוניברסיטה אם הם חושבים שקבלה לאוניברסיטה תהפוך אותם לאנשים מאושרים יותר, והם יהיו פחות לחוצים. התשובה הייתה כמובן "כן". לאחר שהתקבלו שאלו אותם בסוף שנת הלימודים הראשונה שלהם האם הם מאושרים היום יותר ממה שהיו בשנה שעברה ורובם ענו שלא. מחקר דומה נעשה בקרב מרצים לפני קביעות וגם הוא השיג תוצאות דומות בקרב אלו שקיבלו את הקביעות. הרעיון הוא שמאחורי כל פסגה שנכבוש תגיע פסגה נוספת שנשאף אליה. בכל עבודה שנעבוד בה ובכל עיסוק שנבחר יהיו לפעמים מטלות חסרות טעם שאותן צריך לבצע, ומטלות חשובות אך סיזיפיות שיש להגיש, ולא אפשרי לחיות בכל רגע נתון כשאנחנו אפופים בזוהר המשמעות והמחויבות. עלינו למצוא את תחושת המחויבות, המשמעות, בכל מה שמופיע בדרך שלנו, למצוא את האושר במשימות הפשוטות, במטלות היומיומיות והן אלה שיובילו אותנו אל המטרות שלנו ולהצלחה שאנו שואפים אליה.
יש כאן פרדוקס שבו המטרה היא האמצעי והדרך היא היעד.
לא הצלחה תוביל אל האושר שלנו
אלא האושר שנמצא בדרך הוא שיוביל אל ההצלחה.
דייויד ווטסון כתב: "תהליך החתירה על המטרות – ולא השגת המטרות כשלעצמן – הוא הדבר המכריע להשגת האושר"
חג סוכות ושנה מאושרת לכולם
קבצים מצורפים
-
5A6DAFA7-ADEB-4237-843F-17466044F801.jpeg
