מעט על עצמי
שלום אני חדש כאן בפורום.
האמת שלא הייתי בפורומים אף פעם בחיים. גלשתי מעט בשירשורים כאן ואני מזהה משהו במשותף ונראה לי שאוכל לשתף בצורה די טובה כאן. כאן לעומת העולם בחוץ או בטיפול, אני אוכל טיפה יותר לחשוף.
אז קודם כל אני בן 32 וחוזר בתשובה, ממה שקראתי אצל ירון על הילדות שלו גם אני נסגרתי וקראתי בספרים במקום לשחק כדורגל ואני מאוד מתבייש בזה. הייתי חכם מאוד ואני עדיין, למרות שהגלגלים עובדים טיפה לאט יותר.
הייתי בטיפולים המון, שלא עזרו, ואני טיפול dbt כבר חמישה חודשים ולשם שינוי הוא מקדם אותי. אני פשוט מסוגל יותר להתמודד.
החוויה הכי קשה לי היא הקנאה. מעולם לא הייתי במערכת יחסים, שום מערכת יחסים עם אישה. רק לחשוב על מה אנשים עושים בזמן שאני מתבטל בבית...שאנשים חיים בזמן שאני מתמודד...מוציא אותי מדעתי. ואני כבר מבוגר, אני בן 32 לא השלמתי אפילו בגרות, לא עשיתי שום תואר, אין לי מקצוע, מעולם לא היו לי יחסים בשום צורה ואין לי רישיון. ואני חוזר בתשובה שישר מודדים אותו בשידוכים מצד הדברים החיצוניים האלו שהזכרתי, וזה ממש מייאש אותי שהחורבן שלי כל כך גדול, אנשים לא מבינים, אבל רק עכשיו אחרי שעבר זמן בטיפול ואני רואה שהחיים מורכבים הגעתי להבנה והחסרון בשנים האלו הוא קריטי. אולי לא אזכה להקים משפחה כמו שרציתי, ואיפה קריירה, משהו, משהו.
שלום אני חדש כאן בפורום.
האמת שלא הייתי בפורומים אף פעם בחיים. גלשתי מעט בשירשורים כאן ואני מזהה משהו במשותף ונראה לי שאוכל לשתף בצורה די טובה כאן. כאן לעומת העולם בחוץ או בטיפול, אני אוכל טיפה יותר לחשוף.
אז קודם כל אני בן 32 וחוזר בתשובה, ממה שקראתי אצל ירון על הילדות שלו גם אני נסגרתי וקראתי בספרים במקום לשחק כדורגל ואני מאוד מתבייש בזה. הייתי חכם מאוד ואני עדיין, למרות שהגלגלים עובדים טיפה לאט יותר.
הייתי בטיפולים המון, שלא עזרו, ואני טיפול dbt כבר חמישה חודשים ולשם שינוי הוא מקדם אותי. אני פשוט מסוגל יותר להתמודד.
החוויה הכי קשה לי היא הקנאה. מעולם לא הייתי במערכת יחסים, שום מערכת יחסים עם אישה. רק לחשוב על מה אנשים עושים בזמן שאני מתבטל בבית...שאנשים חיים בזמן שאני מתמודד...מוציא אותי מדעתי. ואני כבר מבוגר, אני בן 32 לא השלמתי אפילו בגרות, לא עשיתי שום תואר, אין לי מקצוע, מעולם לא היו לי יחסים בשום צורה ואין לי רישיון. ואני חוזר בתשובה שישר מודדים אותו בשידוכים מצד הדברים החיצוניים האלו שהזכרתי, וזה ממש מייאש אותי שהחורבן שלי כל כך גדול, אנשים לא מבינים, אבל רק עכשיו אחרי שעבר זמן בטיפול ואני רואה שהחיים מורכבים הגעתי להבנה והחסרון בשנים האלו הוא קריטי. אולי לא אזכה להקים משפחה כמו שרציתי, ואיפה קריירה, משהו, משהו.
