מעט...
יש לי הרבה מה לכתוב אכשהו פתחתי לי שחרור בכתיבה.. זה עוזר לי.. רק שלכתוב על העבר..על הבית על אמא, אבא, ילדים זה מסתדר.. אבל כשזה נוגע לאניטמיות שלי עם מה שקורה איתי על שאלות קטנות אבל מציקות על משאלות הויות וחויות.. על כאב על שמחה.. על מהות על נסיון להבין דברים שקרו דברים שבדרך ..ממש מעבר חפינה כל הדברים האינטימיים האלה.. שהם שלי.. שכרגע נורא מציקים.. כן ,לא, שוב פעם,עוד פעפ למה, כמה, טוב, לא טוב לא רק לרגע.. לכמה זמן.. לתקופה היתי יכולה להחזיר לי את הוירטואליות היא חסרה לי..היום יותר מתמיד אם רק יכלתי לכתוב, ולשם דגנית לא היה משמעות.. אלה רק מה שנכתב.. אולי אם היתם פרצופים לא מוכרים זה היה יוצא בקלות נחסמתי.. חושבת שע"י אותה דגנית לקחתי עט ודף עכשיו את כל מה שלא יכלתי להעלות כאן כותבת שם.. אולי פעם..בגיל 40 אפרסם מעט מהמחשבות הכי עמוקות נקיות שלי..
יש לי הרבה מה לכתוב אכשהו פתחתי לי שחרור בכתיבה.. זה עוזר לי.. רק שלכתוב על העבר..על הבית על אמא, אבא, ילדים זה מסתדר.. אבל כשזה נוגע לאניטמיות שלי עם מה שקורה איתי על שאלות קטנות אבל מציקות על משאלות הויות וחויות.. על כאב על שמחה.. על מהות על נסיון להבין דברים שקרו דברים שבדרך ..ממש מעבר חפינה כל הדברים האינטימיים האלה.. שהם שלי.. שכרגע נורא מציקים.. כן ,לא, שוב פעם,עוד פעפ למה, כמה, טוב, לא טוב לא רק לרגע.. לכמה זמן.. לתקופה היתי יכולה להחזיר לי את הוירטואליות היא חסרה לי..היום יותר מתמיד אם רק יכלתי לכתוב, ולשם דגנית לא היה משמעות.. אלה רק מה שנכתב.. אולי אם היתם פרצופים לא מוכרים זה היה יוצא בקלות נחסמתי.. חושבת שע"י אותה דגנית לקחתי עט ודף עכשיו את כל מה שלא יכלתי להעלות כאן כותבת שם.. אולי פעם..בגיל 40 אפרסם מעט מהמחשבות הכי עמוקות נקיות שלי..
