מעיין האמונה
שלום לכולם, הסיפור הבא פורסם בתחרות הקצרצרים של האגודה. --------------------------- מעיין האמונה האל אלת´אי ישב על גדת מעיין האמונה בשביעות רצון שאננה. לפני שנים המצב לא היה טוב כל כך. אנשים איבדו את הדרך, קהל מאמיניו הלך וקטן, אפילו נרדף בכמה מקומות. כשהתפילות כמעט ופסקו, גם נביעת המעיין התמעטה עד שכמעט ויבש כליל. אלת´אי לקח הימור גדול בעת ההיא. הוא שתה את כל המים שנותרו, וירד אל האדמה. הוא ביצע כמה מופתים מרשימים מול קהל גדול, וחזר אל מחוזו מותש. כוהניו המעטים הפיצו את השמועה, ותוך זמן קצר חזר המעיין לנבוע, ממש ברגע האחרון. אלת´אי כבר היה על סף מוות. אבל עכשיו המצב היה יותר משפיר. מאז סידרת המופתים ההיא הלכה קהילתו וגדלה, ועכשיו היתה הדת השלטת. מעיין האמונה נבע בעוז ומימיו היו הגבוהים ביותר מאז ומתמיד. אלת´אי לגם מהם בהנאה. המים היו צלולים ומתוקים, והעבירו גל של עוצמה בגופו. כעבור שנים רבות הפך המעיין לאגם גדול, והסלע עליו נהג אלת´אי לשבת בעבר כבר היה עמוק מתחת למים. האלים האחרים חששו ממנו ונמנעו מחברתו. אלת´אי ישב על גדות האגם והביט במים בעצב. האלים האחרים לא ידעו, שמימיו של אגם האמונה שלו כבר לא היו צלולים אלא עכורים. הכנסיה שלו הפכה מסואבת ומושחתת, ותפילות המאמינים לא היו טהורות. מי האמונה הפכו רעילים, אך אלת´אי היה חייב לשתות אותם כדי לשרוד. הוא הביט במים בייאוש, גרונו החרב מאיץ בו לשתות. הוא איחר את ההזדמנות לרדת לאדמה ולהטיף מוסר לצאת מרעיתו. עתה לא היה לו כוח. הם רצחו בשמו, והוא נחלש. אלת´אי הוסיף להביט במים הגואים עד שלא יכול לסבול יותר את הצמא הנורא. הוא לגם מעט מהמים. רעד נורא עבר בו כשבלע את המים המרים, והוא ידע שזו היתה הלגימה האחרונה. הרעל שיתק אותו, והוא נפל כאבן לתוך האגם. האל מת.
שלום לכולם, הסיפור הבא פורסם בתחרות הקצרצרים של האגודה. --------------------------- מעיין האמונה האל אלת´אי ישב על גדת מעיין האמונה בשביעות רצון שאננה. לפני שנים המצב לא היה טוב כל כך. אנשים איבדו את הדרך, קהל מאמיניו הלך וקטן, אפילו נרדף בכמה מקומות. כשהתפילות כמעט ופסקו, גם נביעת המעיין התמעטה עד שכמעט ויבש כליל. אלת´אי לקח הימור גדול בעת ההיא. הוא שתה את כל המים שנותרו, וירד אל האדמה. הוא ביצע כמה מופתים מרשימים מול קהל גדול, וחזר אל מחוזו מותש. כוהניו המעטים הפיצו את השמועה, ותוך זמן קצר חזר המעיין לנבוע, ממש ברגע האחרון. אלת´אי כבר היה על סף מוות. אבל עכשיו המצב היה יותר משפיר. מאז סידרת המופתים ההיא הלכה קהילתו וגדלה, ועכשיו היתה הדת השלטת. מעיין האמונה נבע בעוז ומימיו היו הגבוהים ביותר מאז ומתמיד. אלת´אי לגם מהם בהנאה. המים היו צלולים ומתוקים, והעבירו גל של עוצמה בגופו. כעבור שנים רבות הפך המעיין לאגם גדול, והסלע עליו נהג אלת´אי לשבת בעבר כבר היה עמוק מתחת למים. האלים האחרים חששו ממנו ונמנעו מחברתו. אלת´אי ישב על גדות האגם והביט במים בעצב. האלים האחרים לא ידעו, שמימיו של אגם האמונה שלו כבר לא היו צלולים אלא עכורים. הכנסיה שלו הפכה מסואבת ומושחתת, ותפילות המאמינים לא היו טהורות. מי האמונה הפכו רעילים, אך אלת´אי היה חייב לשתות אותם כדי לשרוד. הוא הביט במים בייאוש, גרונו החרב מאיץ בו לשתות. הוא איחר את ההזדמנות לרדת לאדמה ולהטיף מוסר לצאת מרעיתו. עתה לא היה לו כוח. הם רצחו בשמו, והוא נחלש. אלת´אי הוסיף להביט במים הגואים עד שלא יכול לסבול יותר את הצמא הנורא. הוא לגם מעט מהמים. רעד נורא עבר בו כשבלע את המים המרים, והוא ידע שזו היתה הלגימה האחרונה. הרעל שיתק אותו, והוא נפל כאבן לתוך האגם. האל מת.