אביב וסתיו
New member
מעיין זוהרה
והנה ישב דריידל קשישא במשרדו של גערשן, לגם כוס חמין וקרא בעיתון הפוצה על אודות מעיין אשר נפרץ חזונו ויתפרץ ליד כביש נחל תות. ואשר נהגים עוצרים רכבם בגלוי וביודעין.גורמים לפקקי תנועה ולוגמין ממימיו, על אף אזהרות ושלטים שתלו המועצות המקומיות של נווה ברקוביץ ומשמר חג'בי.הללו גרסו כי מדובר במי ביופין ושרצי זימה מזוהמה במי טינופת ומי מבוע וג'יפא. נהגים שהתראיינו לעיתון וגם לטלוויזיה המשיכו לשתות ממימיו ולייחס להם סגולות רבות בייחוד בעזרה לכח הגברא. כמה מהם אמרו כי המועצות הללו לוטשות עיניהן אל מי המעיין ועקב שיקולים מסחריים מבקשים לחסום את המעיין ולמלא ממנו בקבוקים למען יזרמו מי המעיין (בצורת מזומנים) אל כיסם התפוח ממילא. "הרי זה מעיין זוהרה המופקיירת!זוהרה המופקיירת!" אמר דריידל בהתרגשות והצביע על המעיין. "מי זו זוהרה המופקיירס?" התערב גערשן והעובד הוותיק דני שהיה שם במשרד לטש את עיניו "אה לא חשוב,חשבתי שהוא נסתם" אמר דריידל "נו ספר ספר, יש לך זמן.אני אמזוג לך עוד כוס חמין" אמר גערשן דני חשב לרגע, הוא נזכר בקלטת עם סיפורה של זוהרה המופקרת ורבינו ויסטוזו. היה זה סיפור על זוהרה המופקרת ששירכה את דרכיה בירושלים עיר הקודש ורבינו וידל ויסטוזו ס"ט, סגי נהור, ציווה עליה לעזוב את עיר הקודש ולא לשוב אליה עוד. ואכן היא עברה ליפו ושם עבדה עד יומה האחרון, עד שנקברה בירושלים. "ובכן" פתח דריידל בקול היגוי צפצופין "בעת שהייתי בקיץ של שנת 48 מהלך בתחומי ארץ ישראל על מנת לגלות תלמידי ישיבה קטינים מהישיבה שזייפו את גילם והצטרפו לצבא, הייתי מהלך על החמור מרחק ת"ק פרסאות מואדי ערא, באיזור נחל תות. גרוני ניחר כמו לחם יבש שהתבקע בשמש, הייתי מהלך בין סלעי מגור שחורים שמקורם אולי בפולניה" "זה בזלת" התערב דני "אל תחלוק עליי!" אמר דריידל והמשיך "הייתי צמא וגם החמור היה מאוד צמא. לפתע באמצע הדרך ראיתי נביעה של מים חיים מהסלע שיורדים אל הכביש ומיידלע, אשה בלונדינית יפה לבושה שמלה רחבה עמדה ליד המעיין. היא ראתה אותי ומיד כמו רבקה בת בתואל בן נחור אמרה אליי "שתה וגם את חמורך אשקה", שמחתי מאוד מאוד. היא הושיטה אליי כד מים. מה שנקרא בערבית ג'רע"ע. בירכתי שהכל, שתיתי והשקיתי את החמור של שי'ח אבו קישאק ולקחתי מים. היא לא לחצה לי את היד אבל הושיטה לי כיכר לחם וכמה בצלים לדרך. בירכתי אותה בבריאות טובה ושתמצא שידעך טוב, אבל היא אמרה: "אני כבר לא אמצא שידעך" "למה לא תמצאי,, אם מידת החסד שלך היא כשל רבקה אימנו" "אני כבר שרופה, גמורה" "ומה השם שלך" אמרתי "זוהרה המופקרת מירושלים וזה התיקון שלי" לא ידעתי מה לעשות.שתקתי והמשכתי בדרך, אמרתי לעצמי בעצבים –מופקרת הגמיעה אותי מים? הסתכלתי אחורה ולא ראיתי כלום, עוד יותר התעצבנתי וקיללתי – א חארפן, כשופים עם פריצעם!!!! אבל כשראיתי את כד המים לידי אז התחלתי להאמין שזאת אמת. אחרי שחזרתי מכל המסעות הלכתי לרב חבקוק פרהרשטיגר שעלה לארץ והיה גר בשכונת מחלול. סיפרתי לו את הסיפור והוא אמר לי: "ברגע שהמעיין יתחיל לפעול שוב באמת. תדע לך שעוונה של זוהרה המופקרת נמחל והיא בגן עדן.עכשיו כשהמעיין התחיל לפעול אני יודע שעוונה נרצה" גערשן ודני הנהנו. הלקח היה מאלף.דני הוסיף שזוהרה נקברה בסופו של דבר בירושלים בהתערבות רב אחד מגדולי עדת הספרדים בעיר. "מאיפה אתה יודע את זה" אמר דריידל "אני מתחיל לחשוד!" דני הוציא קלטת של "רומנסירו ספרדי" המספרת על מעשה זוהרה המופקרת דריידל התגעש. לקח את הקלטת ושם בכיסו: "זה מוחרם עד להודעה חדשה" אמר. "גערשן, תזמין מונית לזוהרה המופקיירס" אמר דריידל לגערשן המשתומם מונית עצרה ליד הנביעה.הייתה זו שעת ערב. שתי דמויות ירדו ממנה עם שלט מתכת, היה זה דריידל עם גערשן. "מאתיים שקל עד לכאן" תבע נהג המונית "מה מאתיים, קח שלש מאות" אמר דריידל ורוחו טובה עליו. שני אנשים לגמו מן המעיין. דריידל קרב אליהם ואמר: "זה מעיין חשוב" זה המעיין של התיקון "איזה תיקון? תיקון של פנצ'ר?"אמר אחד מהם "תיקון עוונות" אמר דריידל הוא לקח את השלט ויחד עם גערשן הרכיבו את השלט על הסלע. מכוניות עצרו בצידי הדרכים ועשרות סקרנים התגודדו מסביב למעיין, דריידל החל להסביר על מעשה זוהרה המופקרת ועל הנס שקרה לו. "מעיין זוהרה, כך ייקרא למעיין מעתה ועד עולם.על שם גמילות החסדים שגמלה עימדי"אמר ניידת משטרה עצרה ליד המרכיבים את השלט. שוטר גברתן חבוש כובע ניגש אל דריידל וגערשן: "לפזר את המהומה" דרש בעודו משתמש במיקרופון והוסיף "מי אחראי לבלגן הזה" "אני בכבודי ובעצמי" אמר דריידל. גערשן ראה כי כלתה הרעה, הוא התחמק ותפס מונית על הדרך שתיקח אותו בחזרה לעיר הגדולה. דריידל נשאר לבדו. "אז אתה..."אמר השוטר ובדק במחשב שבניידת המשטרה, לרגע החוויר ושוב בדק את הנתונים: "כנס לניידת!" ציווה על דריידל "אתה עצור! יש לך עבירות קודמות על תקיפת שוטר בהפגנת נטורי קרתא שנערכה בפסח ואתה הפרת את תנאי הערבות!" "אני יחסייל אותך!" אמר דריידל בכעס. השוטר לא ציפה לאיומים נוספים וצעק: "כנס לניידת!" דריידל ישב בתא המעצר של אבו זבביר, השעה הייתה אחת אחר חצות, הוא שינן מזכרונו פרקי מסכת אבות דרבי עקיבא ואמר בלבו "הזו תורה וזו שכרה?" לפתע הבליח אור, אור גנוז. דמות בחורה בלונדינית עם הילה לראשה הופיעה במסדרון המעצר : "זוהרה המופייקרת?" אמר בהשתוממות "כן, באתי לשחרר אותך.לא ראוי כי תסבול על מעשה טוב" היא נטלה מכיסה מפתח זהב ופתחה את דלת החדר "אתה משוחרר" אמרה דריידל עשה צעד מהוסס קדימה ואז הלך כמה צעדים. כל הדלתות עד לשער אבו זבביר(כולל) היו פתוחות לפניו במפתח של זהב.
והנה ישב דריידל קשישא במשרדו של גערשן, לגם כוס חמין וקרא בעיתון הפוצה על אודות מעיין אשר נפרץ חזונו ויתפרץ ליד כביש נחל תות. ואשר נהגים עוצרים רכבם בגלוי וביודעין.גורמים לפקקי תנועה ולוגמין ממימיו, על אף אזהרות ושלטים שתלו המועצות המקומיות של נווה ברקוביץ ומשמר חג'בי.הללו גרסו כי מדובר במי ביופין ושרצי זימה מזוהמה במי טינופת ומי מבוע וג'יפא. נהגים שהתראיינו לעיתון וגם לטלוויזיה המשיכו לשתות ממימיו ולייחס להם סגולות רבות בייחוד בעזרה לכח הגברא. כמה מהם אמרו כי המועצות הללו לוטשות עיניהן אל מי המעיין ועקב שיקולים מסחריים מבקשים לחסום את המעיין ולמלא ממנו בקבוקים למען יזרמו מי המעיין (בצורת מזומנים) אל כיסם התפוח ממילא. "הרי זה מעיין זוהרה המופקיירת!זוהרה המופקיירת!" אמר דריידל בהתרגשות והצביע על המעיין. "מי זו זוהרה המופקיירס?" התערב גערשן והעובד הוותיק דני שהיה שם במשרד לטש את עיניו "אה לא חשוב,חשבתי שהוא נסתם" אמר דריידל "נו ספר ספר, יש לך זמן.אני אמזוג לך עוד כוס חמין" אמר גערשן דני חשב לרגע, הוא נזכר בקלטת עם סיפורה של זוהרה המופקרת ורבינו ויסטוזו. היה זה סיפור על זוהרה המופקרת ששירכה את דרכיה בירושלים עיר הקודש ורבינו וידל ויסטוזו ס"ט, סגי נהור, ציווה עליה לעזוב את עיר הקודש ולא לשוב אליה עוד. ואכן היא עברה ליפו ושם עבדה עד יומה האחרון, עד שנקברה בירושלים. "ובכן" פתח דריידל בקול היגוי צפצופין "בעת שהייתי בקיץ של שנת 48 מהלך בתחומי ארץ ישראל על מנת לגלות תלמידי ישיבה קטינים מהישיבה שזייפו את גילם והצטרפו לצבא, הייתי מהלך על החמור מרחק ת"ק פרסאות מואדי ערא, באיזור נחל תות. גרוני ניחר כמו לחם יבש שהתבקע בשמש, הייתי מהלך בין סלעי מגור שחורים שמקורם אולי בפולניה" "זה בזלת" התערב דני "אל תחלוק עליי!" אמר דריידל והמשיך "הייתי צמא וגם החמור היה מאוד צמא. לפתע באמצע הדרך ראיתי נביעה של מים חיים מהסלע שיורדים אל הכביש ומיידלע, אשה בלונדינית יפה לבושה שמלה רחבה עמדה ליד המעיין. היא ראתה אותי ומיד כמו רבקה בת בתואל בן נחור אמרה אליי "שתה וגם את חמורך אשקה", שמחתי מאוד מאוד. היא הושיטה אליי כד מים. מה שנקרא בערבית ג'רע"ע. בירכתי שהכל, שתיתי והשקיתי את החמור של שי'ח אבו קישאק ולקחתי מים. היא לא לחצה לי את היד אבל הושיטה לי כיכר לחם וכמה בצלים לדרך. בירכתי אותה בבריאות טובה ושתמצא שידעך טוב, אבל היא אמרה: "אני כבר לא אמצא שידעך" "למה לא תמצאי,, אם מידת החסד שלך היא כשל רבקה אימנו" "אני כבר שרופה, גמורה" "ומה השם שלך" אמרתי "זוהרה המופקרת מירושלים וזה התיקון שלי" לא ידעתי מה לעשות.שתקתי והמשכתי בדרך, אמרתי לעצמי בעצבים –מופקרת הגמיעה אותי מים? הסתכלתי אחורה ולא ראיתי כלום, עוד יותר התעצבנתי וקיללתי – א חארפן, כשופים עם פריצעם!!!! אבל כשראיתי את כד המים לידי אז התחלתי להאמין שזאת אמת. אחרי שחזרתי מכל המסעות הלכתי לרב חבקוק פרהרשטיגר שעלה לארץ והיה גר בשכונת מחלול. סיפרתי לו את הסיפור והוא אמר לי: "ברגע שהמעיין יתחיל לפעול שוב באמת. תדע לך שעוונה של זוהרה המופקרת נמחל והיא בגן עדן.עכשיו כשהמעיין התחיל לפעול אני יודע שעוונה נרצה" גערשן ודני הנהנו. הלקח היה מאלף.דני הוסיף שזוהרה נקברה בסופו של דבר בירושלים בהתערבות רב אחד מגדולי עדת הספרדים בעיר. "מאיפה אתה יודע את זה" אמר דריידל "אני מתחיל לחשוד!" דני הוציא קלטת של "רומנסירו ספרדי" המספרת על מעשה זוהרה המופקרת דריידל התגעש. לקח את הקלטת ושם בכיסו: "זה מוחרם עד להודעה חדשה" אמר. "גערשן, תזמין מונית לזוהרה המופקיירס" אמר דריידל לגערשן המשתומם מונית עצרה ליד הנביעה.הייתה זו שעת ערב. שתי דמויות ירדו ממנה עם שלט מתכת, היה זה דריידל עם גערשן. "מאתיים שקל עד לכאן" תבע נהג המונית "מה מאתיים, קח שלש מאות" אמר דריידל ורוחו טובה עליו. שני אנשים לגמו מן המעיין. דריידל קרב אליהם ואמר: "זה מעיין חשוב" זה המעיין של התיקון "איזה תיקון? תיקון של פנצ'ר?"אמר אחד מהם "תיקון עוונות" אמר דריידל הוא לקח את השלט ויחד עם גערשן הרכיבו את השלט על הסלע. מכוניות עצרו בצידי הדרכים ועשרות סקרנים התגודדו מסביב למעיין, דריידל החל להסביר על מעשה זוהרה המופקרת ועל הנס שקרה לו. "מעיין זוהרה, כך ייקרא למעיין מעתה ועד עולם.על שם גמילות החסדים שגמלה עימדי"אמר ניידת משטרה עצרה ליד המרכיבים את השלט. שוטר גברתן חבוש כובע ניגש אל דריידל וגערשן: "לפזר את המהומה" דרש בעודו משתמש במיקרופון והוסיף "מי אחראי לבלגן הזה" "אני בכבודי ובעצמי" אמר דריידל. גערשן ראה כי כלתה הרעה, הוא התחמק ותפס מונית על הדרך שתיקח אותו בחזרה לעיר הגדולה. דריידל נשאר לבדו. "אז אתה..."אמר השוטר ובדק במחשב שבניידת המשטרה, לרגע החוויר ושוב בדק את הנתונים: "כנס לניידת!" ציווה על דריידל "אתה עצור! יש לך עבירות קודמות על תקיפת שוטר בהפגנת נטורי קרתא שנערכה בפסח ואתה הפרת את תנאי הערבות!" "אני יחסייל אותך!" אמר דריידל בכעס. השוטר לא ציפה לאיומים נוספים וצעק: "כנס לניידת!" דריידל ישב בתא המעצר של אבו זבביר, השעה הייתה אחת אחר חצות, הוא שינן מזכרונו פרקי מסכת אבות דרבי עקיבא ואמר בלבו "הזו תורה וזו שכרה?" לפתע הבליח אור, אור גנוז. דמות בחורה בלונדינית עם הילה לראשה הופיעה במסדרון המעצר : "זוהרה המופייקרת?" אמר בהשתוממות "כן, באתי לשחרר אותך.לא ראוי כי תסבול על מעשה טוב" היא נטלה מכיסה מפתח זהב ופתחה את דלת החדר "אתה משוחרר" אמרה דריידל עשה צעד מהוסס קדימה ואז הלך כמה צעדים. כל הדלתות עד לשער אבו זבביר(כולל) היו פתוחות לפניו במפתח של זהב.