מעלה לעולה...
לא זוכרת מתי כל זה החל... אולי באותו זמן שהיינו בתחתית, אולי עוד לפני....זה ממש לא משנה.. זוכרת הייתי מחפשת אותם בעיניים כלות כל פעם כשהיינו שם... מחפשת את אותו דוכן...בכדי לחתום...בכדי שאוכל לתת לאחרים... כאשר לא אוכל לתת... ואז באחד הביקורים היינו שלושתנו... והיה מבצע החתמה...והאיש שלי ממש סחב אחד מהמחתימים...וחיוך על פניו... "סוף סוף....אין לכם מושג כמה זמן היא מחפשת אתכם"... וכן חתמתי...ואני גאה לסחוב את אותה תעודה בארנק... ושוב...הודיעו על זה מעל גלי האתר...ובטלוויזיה...והכנתי לעצמי תזכורת בפלא...וכל כך התרגשתי כשהבנתי שהיום ....זה היום... דקה של מילוי דף...חיוך של אחות...מבחנה מסומנת בבר-קוד... לאט לאט מתמלאת בדם אדום (שיט...חשבתי שיש לי דם כחול)..וזהו.. אני מנסה... שוב ושוב.. לנסות ולתת גם כאשר אני עדיין בועטת...וגם כאשר לא אוכל יותר לבעוט.. כי אולי באותה נתינה אחר יוכל להמשיך ולקבל... כי אולי ....אולי...בזה שאני לא יכולה לתת גופני....פיזי...לה.. אותה הרגשה מכרסמת בי...וגורמת לי לחוסר אונים....ולא...אותה נתינה שהיא מקבלת ...קיבלה...ותמיד תקבל...לא קשורה בי...היא לא תחת השליטה שלי....הדרייב שלי...כי אם זה היה כך...מזמן היינו עוברים את מחול השדים הזה...זה הכל קשור בה...בגוף שלה...בגנים שלה...ולמרות שיש עזרה חיצונית...רק הגוף שלה נוסע ברכבת השדים הזאת... כמו אברהם המעלה את בנו לעולה...מעלה אני את כל שיש לי...למענה... אולי...אולי...בנשיאת כרטיס האדי שלי....אולי בתרומת בדם למאגר תורמי המח עצם... זאת דרכי להעלות עולה...
לא זוכרת מתי כל זה החל... אולי באותו זמן שהיינו בתחתית, אולי עוד לפני....זה ממש לא משנה.. זוכרת הייתי מחפשת אותם בעיניים כלות כל פעם כשהיינו שם... מחפשת את אותו דוכן...בכדי לחתום...בכדי שאוכל לתת לאחרים... כאשר לא אוכל לתת... ואז באחד הביקורים היינו שלושתנו... והיה מבצע החתמה...והאיש שלי ממש סחב אחד מהמחתימים...וחיוך על פניו... "סוף סוף....אין לכם מושג כמה זמן היא מחפשת אתכם"... וכן חתמתי...ואני גאה לסחוב את אותה תעודה בארנק... ושוב...הודיעו על זה מעל גלי האתר...ובטלוויזיה...והכנתי לעצמי תזכורת בפלא...וכל כך התרגשתי כשהבנתי שהיום ....זה היום... דקה של מילוי דף...חיוך של אחות...מבחנה מסומנת בבר-קוד... לאט לאט מתמלאת בדם אדום (שיט...חשבתי שיש לי דם כחול)..וזהו.. אני מנסה... שוב ושוב.. לנסות ולתת גם כאשר אני עדיין בועטת...וגם כאשר לא אוכל יותר לבעוט.. כי אולי באותה נתינה אחר יוכל להמשיך ולקבל... כי אולי ....אולי...בזה שאני לא יכולה לתת גופני....פיזי...לה.. אותה הרגשה מכרסמת בי...וגורמת לי לחוסר אונים....ולא...אותה נתינה שהיא מקבלת ...קיבלה...ותמיד תקבל...לא קשורה בי...היא לא תחת השליטה שלי....הדרייב שלי...כי אם זה היה כך...מזמן היינו עוברים את מחול השדים הזה...זה הכל קשור בה...בגוף שלה...בגנים שלה...ולמרות שיש עזרה חיצונית...רק הגוף שלה נוסע ברכבת השדים הזאת... כמו אברהם המעלה את בנו לעולה...מעלה אני את כל שיש לי...למענה... אולי...אולי...בנשיאת כרטיס האדי שלי....אולי בתרומת בדם למאגר תורמי המח עצם... זאת דרכי להעלות עולה...