מעליות: העתק הודעתי מפורום אוני'
להלן העתק של הודעה ששלחתי כרגע לפורום אינטרנט (חדש וקטן) של האוניברסיטה/האגודה, לגבי נושא שמציק לי זמן רב - תפוסת המעליות: "שלום, וחן חן על פתיחת הפורום. אגש ישר לנושא שמציק לי ומרגיז אותי מאוד: תפוסתן של המעליות באוניברסיטה ע"י סטודנטים רבים, שמן הסתם אינם באמת נזקקים להן (אלא, בואו נקרא לילד בשמו, מתעצלים) - על חשבון אלו שנזקקים למעליות ותלויים בהן, כגון נכים, מוגבלים זמנית וכן עובדים הנושאים ציוד כבד. הייתי מודעת לנושא עוד קודם, כשהועלה ע"י אנשים שליוו נכים בכסאות גלגלים, שנאלצו לחכות זמן רב למעלית, רק על מנת לגלות שלא רק שהיא מלאה, אלא גם שאיש אינו מפנה בה מקום. כעת אני חווה זאת ממקום ראשון: בשל בעיה פיסית (ושלא כתובה לי על המצח, מה שמעמיד לעזרתי את האסרטיביות והמרפקים שלי), בחודשים האחרונים אני נאלצת להשתמש במעליות - בפרט אלו שבבנין רבין והמדרגה - לעיתים קרובות; כמישהי שהיתה (ושמתכוונת לחזור להיות) בעלת אורח-חיים פעיל גופנית, הדבר זר לי. מובן שנהגתי להשתמש במעלית פה ושם, אך לא על בסיס יומיומי. איני מקנאה בנכים שבכסאות גלגלים: המצב מרגיז עד מאוד, ולעיתים מתיש עד יאוש. נתחיל מכך שנראה שכל באי האוניברסיטה משתמשים במעלית, כאילו יישרפו באטמוספירה אם גופם יגע בחלל שבין קומה לקומה: הן חבר'ה בני 20, שבנויים כמי שיכולים לרוץ עם מקרר על גבם במעלה בנין אשכול, והם תמיד באים בחבורות של מינימום שלושה - והן אנשים (ותסלחו לי) שלא יזיק להם ולכרס שלהם להתחיל לשקול את אופציית המדרגות. תמוהה מאוד גם ההמתנה הארוכה שישקיעו אותם אנשים - אלו שאינם עיפים במיוחד ואינם סוחבים על גופם דבר מלבד ארנק - למעלית; האמנם לא עדיף כבר לעלות ברגל..? האמנם לא ידועים להם הבונוסים הרבים - בדמות קלוריות שרופות, בריאות, פטור מחדר כושר ועוד - שיקבלו אם יעשו כן?? נעבור ליחס ולהתנהגות: הידחפויות שמעלות על נס את "חוק הג'ונגל" ושמות ללעג את היות המקום 'אקדמיה'. כה רבה האנרגיה המושקעת בהידחפות - לו היתה מנותבת למקום אחר, היינו כבר כולנו על גג הבנין ממילא. ומה סיכויו של אדם נכה בתוך מיני-ההתגוששות הזו? ממה שראיתי, מינוס. האקדמאים להווה ולעתיד נכנסים פנימה, עיפים אך מרוצים, בעוד בחור בכסא גלגלים נותר צופה מנגד. לא פעם ולא פעמיים. בושה. לולא הרעמתי עליהם בקולי היו מפליגים להם לדרגם - מי יודע, אולי להרצאה על זכויות החולה. אישית הייתי צריכה להיאבק פעם (פיסית), לאחר המתנה של עשר דקות ועוד ביום רע במיוחד, בסטודנט שחשב שהוא פשוט יכול להדוף אותי ולהיכנס למעלית על חשבוני. למזלי היתה שם חבורה של בנות שהתיצבה לימיני, בעוד הבחור מוסיף וטוען שזכותו לדחוף(!) ולעשות ככל העולה על רוחו(!) ובלבד שיכנס למעלית ("חוק הג'ונגל" דלעיל). הוא נשאר בחוץ. שיא אחר היה כשעצרה לי מעלית כמעט מלאה. מכיוון שהיה לי ברור שמרבית (מרבית) הנוסעים אינם באמת נזקקים לה, התעקשתי לעלות. לאור התעקשותי זו, הפליא לעשות בחור חצוף, שעמד ליד הדלת, ואמר לי בבדיחות "את מגזימה", משל היתה המעלית הפאב השכונתי. אני יכולה להמשיך בטיעונים ובדוגמאות, שלצערי לא חסרות. אך ההודעה כבר ארוכה, וממה שראיתי הפורום קטן מאוד. הייתי שמחה אם היה כלי ביטוי נוסף באוניברסיטה שאפשר לפנות אליו דרך אימייל בנושא. תודה, אם נשארתם עד פה. סטודנטית."
להלן העתק של הודעה ששלחתי כרגע לפורום אינטרנט (חדש וקטן) של האוניברסיטה/האגודה, לגבי נושא שמציק לי זמן רב - תפוסת המעליות: "שלום, וחן חן על פתיחת הפורום. אגש ישר לנושא שמציק לי ומרגיז אותי מאוד: תפוסתן של המעליות באוניברסיטה ע"י סטודנטים רבים, שמן הסתם אינם באמת נזקקים להן (אלא, בואו נקרא לילד בשמו, מתעצלים) - על חשבון אלו שנזקקים למעליות ותלויים בהן, כגון נכים, מוגבלים זמנית וכן עובדים הנושאים ציוד כבד. הייתי מודעת לנושא עוד קודם, כשהועלה ע"י אנשים שליוו נכים בכסאות גלגלים, שנאלצו לחכות זמן רב למעלית, רק על מנת לגלות שלא רק שהיא מלאה, אלא גם שאיש אינו מפנה בה מקום. כעת אני חווה זאת ממקום ראשון: בשל בעיה פיסית (ושלא כתובה לי על המצח, מה שמעמיד לעזרתי את האסרטיביות והמרפקים שלי), בחודשים האחרונים אני נאלצת להשתמש במעליות - בפרט אלו שבבנין רבין והמדרגה - לעיתים קרובות; כמישהי שהיתה (ושמתכוונת לחזור להיות) בעלת אורח-חיים פעיל גופנית, הדבר זר לי. מובן שנהגתי להשתמש במעלית פה ושם, אך לא על בסיס יומיומי. איני מקנאה בנכים שבכסאות גלגלים: המצב מרגיז עד מאוד, ולעיתים מתיש עד יאוש. נתחיל מכך שנראה שכל באי האוניברסיטה משתמשים במעלית, כאילו יישרפו באטמוספירה אם גופם יגע בחלל שבין קומה לקומה: הן חבר'ה בני 20, שבנויים כמי שיכולים לרוץ עם מקרר על גבם במעלה בנין אשכול, והם תמיד באים בחבורות של מינימום שלושה - והן אנשים (ותסלחו לי) שלא יזיק להם ולכרס שלהם להתחיל לשקול את אופציית המדרגות. תמוהה מאוד גם ההמתנה הארוכה שישקיעו אותם אנשים - אלו שאינם עיפים במיוחד ואינם סוחבים על גופם דבר מלבד ארנק - למעלית; האמנם לא עדיף כבר לעלות ברגל..? האמנם לא ידועים להם הבונוסים הרבים - בדמות קלוריות שרופות, בריאות, פטור מחדר כושר ועוד - שיקבלו אם יעשו כן?? נעבור ליחס ולהתנהגות: הידחפויות שמעלות על נס את "חוק הג'ונגל" ושמות ללעג את היות המקום 'אקדמיה'. כה רבה האנרגיה המושקעת בהידחפות - לו היתה מנותבת למקום אחר, היינו כבר כולנו על גג הבנין ממילא. ומה סיכויו של אדם נכה בתוך מיני-ההתגוששות הזו? ממה שראיתי, מינוס. האקדמאים להווה ולעתיד נכנסים פנימה, עיפים אך מרוצים, בעוד בחור בכסא גלגלים נותר צופה מנגד. לא פעם ולא פעמיים. בושה. לולא הרעמתי עליהם בקולי היו מפליגים להם לדרגם - מי יודע, אולי להרצאה על זכויות החולה. אישית הייתי צריכה להיאבק פעם (פיסית), לאחר המתנה של עשר דקות ועוד ביום רע במיוחד, בסטודנט שחשב שהוא פשוט יכול להדוף אותי ולהיכנס למעלית על חשבוני. למזלי היתה שם חבורה של בנות שהתיצבה לימיני, בעוד הבחור מוסיף וטוען שזכותו לדחוף(!) ולעשות ככל העולה על רוחו(!) ובלבד שיכנס למעלית ("חוק הג'ונגל" דלעיל). הוא נשאר בחוץ. שיא אחר היה כשעצרה לי מעלית כמעט מלאה. מכיוון שהיה לי ברור שמרבית (מרבית) הנוסעים אינם באמת נזקקים לה, התעקשתי לעלות. לאור התעקשותי זו, הפליא לעשות בחור חצוף, שעמד ליד הדלת, ואמר לי בבדיחות "את מגזימה", משל היתה המעלית הפאב השכונתי. אני יכולה להמשיך בטיעונים ובדוגמאות, שלצערי לא חסרות. אך ההודעה כבר ארוכה, וממה שראיתי הפורום קטן מאוד. הייתי שמחה אם היה כלי ביטוי נוסף באוניברסיטה שאפשר לפנות אליו דרך אימייל בנושא. תודה, אם נשארתם עד פה. סטודנטית."
