הי בשינית.......
הנושה מאוד מורכב. יש כנראה שוני בין עיוורים וכבדי ראיה לנכויות אחרות שהוא "תלוי תרבות".אפילו המילה עיוור מופיעה בכל מני מטבעת לשון. יתכן שהשוני בכך שזו נכות שקל לאדם רגיל "לביים" לעצמו, מספיק לעצום עיניים והנה הוא עיוור. ואולי, בשל כך היא מפחידה כל כך, כל ילד יכול להבין כמה בקלות הוא יכול להפוך לעוור, וכידוע מה שמפחיד את האדם גם מסקרן אתו וגם מעלה בו רגשות עזים לפעמים, ובנוסף, אי אפשר לאטום אוזניים וקשה יותר לביים לעצמך נכות פיזית כגון ישיבה בכסא גלגלים....העיוורון היא נכות "נגישה". תשאל ילדים שאין בסביבתם עיוור, כולם שיחקו "פרא עיוורת". בהיסטוריה העיוורון שימש גם כעונש. דוגמת שמשון ועוד...היא קל להפוך אדם רגיל לנכה. לא רק נכה אלה גם שהוא זקוק לאדם אחר בפעולות היום יום. כלומר להפוך גיבור לתלותי, מורד לנזקק, לוחם ליושב אוהלים... בעבר הלא רחוק מקומם של העיוורים בחברה המערבית ובחברות המזרחיות היה ברור. עיוור היה עובד בעבודות יד, מוזיקאי, איש דת, העיוור היה מוכר לכולם בסביבתו, מצבן של הנשים העוורות היה שונה כמובן הן בדרך כלל לא עבדו ונשארו בקרב משפחתן. בחברות דתיות,שודכו העיוורים לנשים או גברים במעמד חברתי די נמוך להוציא כמובן עיוורים שבאו ממשפחות מבוססות ועשירות שהם זכו ליחס אחר. כיום מעמדם של העיוורים צריך "להבנות" מחדש. החברה כולה השתנתה במהירות גדולה מאוד במאה האחרונה. העיוורים השתנו. קשה לי לדעת מה הוא מעמדו של העיוור בחברה כולה זה כנראה תלוי בהרבה מאוד גורמים. באיזו חברה חי העיוור, מה היא השכלתו של העיוור, מה הוא המקצוע שלו..., כמובן שהאישיות של כל אחד מאתנו משחקת תפקיד גדול, אולי אף גדול יותר מאדם "רגיל" מעמדו של אדם נקבע בחברה נקבע על פי המקום שנותנים לאדם בחברה והמקום שאותו האדם רוצהלתפוס. מבחינה זו אין העברים שונים מכל אדם אחר. מקום בחברה הוא כמובן היכולת של האדם להשתלב בחברה. יכולת זו תלויה גם ביכולות אינטלקטואליות וגם ביכולות פיזיות. אם העיוור אינו יכול ללכת לבקר חבר בקצה השיני של העיר היכולת שלו להשתלב בחברה נפגעת היות והחברה לא נותנת לא יכולת לנוע. אבל, אם יש לו את כל הכלים לעשות כך ואינו עושה, משמע שאינו רוצה לתפוס מקום בחברה והחברה לעולם לא חילקה מקום חינם. הנגישות היא בעיה כאובה ומשמעותית מאוד לכולנו. בכל מקום אנו נאלצים לבקש את עזרתו של אדם אחר; "סליחה, מה מספר האוטובוס הזה ?" . "סליחה, איפה הכפתור לקומה הרביעית ?". "סליחה, אתא יכול בבקשה לעזור לי להוציא כסף מהכספומט ?" "סליחה, הרמזור ירוק ?"....ועוד אין ספור שאלות ובקשות הגורמות לחברה להרגיש שאנו נחותים, חסרי יכולת. ומצד שיני, וכאן ברור לי שאקומם עלי רבים בפורום, ישנם לא מעת עיוורים שלא ממש חדורי מוטיבציה להוות חלק מהרקמה החברתית. אז מה קדם למה ? הביצה לתרנגולת או התרנגולת לביצה ? האם אנו יכולים להאשים את החברה בכך שהיא מגבילה אותנו באדישותה ובחוסר הבנתה או שיש להאשים את העיוורים בכך שאינם מקימים מהומת אלוהים על שהחברה עיוורת יותר מהם.? כנראה שקצת משניהם. "העיוור המודרני" צריך לנסות להבין מאיפה הפחדים, הדעות הקדומות, החששות, וכל אלו מקורן מבורות. עלינו לדרוש להיות חלק מהחברה ולא להסתגר. ללמוד במערכת החינוך, לדרוש את ההתאמות המיוחדות לנו בין אנשים רגילים. להלחם באצם נוכחותנו בבורות. עלינו לעמוד על זכותנו לרכוש השכלה כי בעזרתה נצליח לפלס לנו דרך. עלינו לשאוף לא להיות שווים אלה טובים יותר. עלינו לעמוד על זכותנו לקבל את ההזדמנות לעשות. לדעתי יש לנו מקום בחברה. החברה לא דוחה אתנו, היא פשוט עיוורת הרב יותר מאתנו.
