**מענה לזועמת 1, בהמשך להתכתבות הארוכה**

**מענה לזועמת 1, בהמשך להתכתבות הארוכה**

הי זועמת,

ראשית כמנהלת הפורום אני מתנצלת שלא הגבתי עד כה.
קראתי את דברייך ואת ההתכתבות מטה.
מרגש לראות שלאנשים אכפת, ענו לך מעומק ליבם, והעלו רעיונות טובים, יפים ואנושיים.
אני לא מכירה אותך מהעבר,
אני קוראת את הדברים כעת, ומאוד מבינה את המצוקה שלך.
להיות במקום שבו אין הערכה, ולהיפך יש עוינות משך זמן כה רב, זו אכן מציאות לא פשוטה.

כמה שאלות/ מחשבות, שעשויות לאפשר לך להתבונן על המציאות מזויות מעט שונות, ויתנו לך את התשובות שאת כל כך רוצה:

1. האם האופציה של להיפרד באמת אפשרית מבחינתך? כי אם לא, חבל לדבר על כך, להסיט את תשומת הלב לכך, ולהשקיע אנרגיה באפשרות לא ראלית מבחינתך. זה רק מייאש ומדכא.
במקום זאת היית מציעה להסתכל על הטוב יש לך בקשר איתו, בחיים יצרתם, בביחד שלכם, ואני בטוחה שיש גם רגעים יפים עם הילדים.
מהמקום הזה שבו תשומת הלב היא על מה שיש ולא על מה שאין, השאלה היחידה שצריכה לעמוד על הפרק היא: לאן את רוצה להגיע ומה את עומדת לעשות? כלומר אם באמת אין שאלה "האם" (להשאר יחד), אז חבל להשקיע גרם של אנרגיה בכך, אלא להתעסק רק ב"איך".
עני לעצמך בכנות על התשובה לשאלה, זה השלב הראשון.

2. האם את בטוחה שעשית כל מה שאת יכולה כדי שתיווצר בינך בין הילדים שלו תקשורת אחרת? ואני לא מדברת על כביסה, נקיונות ואוכל אלא על תקשורת, שפת גוף, גישה שונה. אני יודעת שלא פשוט לשמוע מה שאכתוב כעת, אבל הרבה פעמים משמעות התקשורת שלנו היא התגובה שאנחנו מקבלים, ואז אנחנו צריכים לבדוק עצמינו.
מה אנחנו יכולים לשנות בתקשורת שלנו, בגישה שלנו, כדי לקבל תגובה אחרת מהסביבה?

3. האם באמת כלו כל הקיצים? אם היו היום מניחים לך/ם מליון דולר על השולחן, והתנאי לקבלו היה שתיווצר אוירה אחרת בבית, יחסים שונים בין כולם, או לפחות התחלה של מגמה תוך זמן קצר, האם לא הייתם, את ובעלך, מוצאים את הדרך? עני לעצמך בכנות על השאלה, ואז שאלי עצמך האם החיים שלכם לא שווים יותר ממליון דולר?

4. תמיד יש מה לעשות, אם באמת רוצים. זה שלא שאין דרך, אלא שעדיין לא מצאתם אותה. איך אני יודעת? כי רבים עשו זאת לפניכם, ואם זה אפשרי עבור כל כך הרבה אנשים בעולם, שהקימו משפחות מורכבות, בהן גם ההורים וגם הילדים מרגישים שייכים, אהובים ורצויים ,זה אפשרי גם עבורכם! מה שבטוח זה שאם תמשיכו לעשות את אותו דבר תקבלו אותה תוצאה. כדי שמשהו ישתנה בחיים שלכם, צריך רמת תובנה אחרת, ומוכנות לעשות שינוי אצלכם לפני הכל.
הפתרון לקושי שאת חווה נמצא בעיניי אצלכם, ולא אצל הילדים. אנחנו לא באמת יכולים לשנות אנשים אחרים, בני אדם משתנים כי הם בוחרים להשתנות. הדבר היחידי עליו יש לנו שליטה הוא הגישה שלנו, הדרך שלנו.

5. אין לי ספק שהשיפור במציאות שאת כל כך רוצה שיקרה תלוי רק בך, גם אם זה נשמע מבאס לשמוע.

6. בוודאי שעדיף שתתמודדו יחד את ובעלך, אבל גם לבד את יכולה לעשות כל שינוי שאת רוצה.

מה את באמת רוצה?
עצרי, התבונני, ותני לעצמך תשובה ארוכה וברורה:
מה כן את רוצה? לא מה לא
איך זה יראה כשהבעיה לא תהיה יותר?
איך תדעי שהגעת למה שאת רוצה? מה ההוכחות בשטח?
ומה הדבר האחד השונה שאת יכולה לעשות מחר בבוקר, שהוא באחריותך ובשליטתך, כדי להשיג את מה שאת רוצה?

אני בטוחה שיש לך עשרות דוגמאות מהחיים שלך, לאו דווקא בתחום המשפחה, שבהם רצית משהו, הלכת עליו בכל הכח, לא היתה לך שאלה האם הוא יתגשם, היה ברור שכן או כן או כן, פשוט ידעת שאין אופציה אחרת, והשגת זאת.

התשובה אגב יכולה להיות:
-לגרום לבעלי ולי להגיע לטיפול, כי אין אפשרות אחרת.
-לשבת לשיחה עם הבנים אמיתי, שונה וכנה, שלא היתה לפני כן
-לשנות גישה
וכו'.

תמיד יש מה לעשות, למעשה לכל בעיה יש לפחות 3 פתרונות ויותר.
אני בטוחה שאם תבחרי להגיד שאין אופציה שבה לא תייצרי את המציאות שאת רוצה בחייך, כי ככה בחרת, תתמלאי באנרגיות, בפתרונות וברעיונות.

אני לגמרי סומכת עלייך, יש לך הוכחות מהחיים שכל מה שאת באמת רוצה להשיג, את משיגה. תבדקי אותי

את מוזמנת אגב ליצור איתי קשר בפרטי.

גלית
 

זועמת1

New member
לגלית

ראשית תודה רבה על ההתייחסות (לך וגם לכל מי שהגיב).
אענה לך:
לגבי האופציה של פרידה - מי שמעלה את זה בכל עימות הוא בעלי. אם יש פערים שאינם ניתנים לגישור ניפרד. לכן זו אופציה. אני לא ממש משקיעה בזה אנרגיה.
לצערי אין רגעים יפים יחד עם הילדים. אין! לבעלי אולי יש איתם רגעים יפים, בטח שהיו. לנו יחד איתם אין. הם מצהירים בצורה בוטה כמה הם שונאים אותי וכל מה שפירטתי כאן.
ויותר מכך, כשהם בסביבה בעלי לחלוטין מתעלם ממני , כדי לא לפגוע בהם, למעט שמציע להם משהו, ומבקש ממני לבצעו.
אני מעדיפה אוירה נעימה בביתי על פני מליון הדולר .
כן - ניסתי הכל, ואף התייעצתי לא מעט עם גורמים מקצועיים וקראתי המון בנושא. זה בדמי.
גם אם הם בודקים אותי - עד מתי???
אני לחלוטין מסכימה איתך שהפתרון נמצא אצלנו, אני רק לא חושבת שלבצע כל משאלה של בעלי שקשורה לילדיו תורמת לכך, אלא להיפך מנציחה את המצב.
נכון שהרבה משפחות "הצליחו" יש כאלה שלא...
בכלל לא מבאס לשמוע שהשינוי שאני כל כך רוצה תלוי רק בי, להיפך זה מעודד, לו רק ידעתי איך להתנהג. איך למשל מכינים א.ערב לבחור בן 20 שלא מדבר איתי, שאביו יושב לידו ויכול או להכין בעצמו, או להגיד לבנו להכין, ולא לבקש מאשתו, שמעת? הוא רעב... אני לא העובדת...
איך הולכים וקונים משהו למתבגר(ממש לא משהו דחוף), כי לבעלך יש דברים טובים לעשות, והוא לא יגיד לבנו אין לי זמן לזה השבוע, ובטח שנוח לו להטיל עלי את הביצוע
למה אין לי את החרות להחליט מה אני מסכימה לעשות ומה לא??
איך מתמודדים נכון עם בעל שלא מציב גבולות לילדיו, ודושר ממך לשתף איתו פעולה כשהם מחרבנים לי על הראש?
גם שיבואו עם הנכדם ישלא ידברו איתי כי אני השטן אתבקש לשרתם.לשמור עליהם? יש איזה גבול? מי מכתיב אותו?
אני לא נותנת פקודות לבעלי, אם אני כבר מבקשת משהו זו בקשה, לא יותר מזה.
מה נפיק בטיפול אם בעלי נחוש ומבוצר בעמדתו שאם הוא רוצה לפנק את הילדים שלו אני צריכה ליישם את זה.לא משנה איך הם מתנהגים אלי.

אשמח להתייחסותך
 
זועמת - תמיד יש פתרון. עשי את הצעד הראשון לקראתו.

הי,

את מוזמנת לכתוב לי בפרטי.
אני מאמינה שאם מאוד רוצים משהו, מוצאים את הדרך.
אין דבר כזה שאין פתרון.
זה יכול להיות: קבלת המצב, פרידה, שינוי בתוך הנסיבות.
הכי פחות נכון בעיניי זה להגיד "זה לא אפשרי" או "עשיתי הכל, אין לי מה לעשות יותר", ולא לבחור לעשות מעשה.
קחי את כל העצות שניתנו לך מטה, בטוחה שמשהו מהם את יכולה כבר מחר ליישם בבית שלך ובחיים שלך, והוא תלוי רק בך.
זה לא חייב להיות צעד דרמטי, אלא צעד אחד קטן לקראת שינוי המצב כמו שאת רוצה. היו כמה רעיונות יפים למטה.
כשאנחנו עושים צעד אחד שונה, לא משנה מה, משהו קורה.
בטוחה שאם תחליטי שאין אפשרות אחרת, שהמצב הזה לא יכול להימשך כך, תמצאי את הדרך, ובוודאי את הדבר האחד השונה, שאת יכולה לעשות כעת.

בכל מקרה, להישאר באותו מקום, בלי לעשות דבר, זה הפתרון בעיניי הכי פחות נכון.
עדיף לעשות מאשר את הדבר הנכון


אני בכל מקרה זמינה עבורך בפרטי,
מאמינה בך
 
למעלה