. מענה על המאמר מחודש אייר

[דוד1000]

. מענה על המאמר מחודש אייר

16. מענה על המאמר מחודש אייר תשס"א: מאמר נוסחאות ספרי התורה בענין שמירת הגירסה המדוייקת של תורתנו מזה אלפי שנים כנתינתה מסיני! שכדי להסתיר פלא זה נאלץ גם הפעם לזייף ולשקר, כמו מאות פעמים בעבר, בשביל להסתיר את שפעת הפלאים העל טבעיים בכל הנוגע לתורת ה': דרך קבלתה ומסירתה, חכמתה, השפעתה וסגולותיה! שהרי נדהם כל איש בראותו את שמירתה הפלאית של נוסח התורה, שאם תקח ספר קדמון אחר, להבדיל, משל הגויים, כגון ספר המדות של אריסטו, ותראה מהדורה מדעית של ספר זה [דהיינו מהדורה עם חילופי הגירסאות השונות שהצטברו במשך השנים], תראה בכל עמוד המוני שינויים שביניהם שינויים מהותיים המשנים את כל מובן הדברים, מבלי לדעת מהי הנוסחה היותר נכונה, כי העתקות מעשה ידי אדם הוא בהכרח עם טעויות בגלל כל המגבלות האנושיות: עייפות, חוסר ריכוז, מילים דומות וכדו'. וזה למרות שאין בספר זה של אריסטו את הסיבות שיש בתורתנו הקדושה היכולות לגרום לטעות: עשרות אלפי אותיות שאי אפשר לדעת על פי סברא אם לכותבן או לא, אפילו אם תדע איזו מילים צריך לכתוב, אלו הן הו' והי' החסירות והיתירות [שאפשר לכתוב למשל שתי מילים אלו האחרונות עם 4 אותיות פחות: "החסרת והיתרת", ושתי אותיות אלו משמשות כמו ניקוד, וא"א לדעת היאך לכתוב בתורה ללא המסורת הל"מ, עי' שו"ת רדב"ז אלף ועשרים]. ועוד: הרי לא נתפשטו מיליוני כתבי יד של ספר זה בכל העולם ובכל הארצות שיהיה שייך כל כך הבלבול, ועוד: לא טרחו אומות העולם לשרוף ולהשמיד ולצנזר ספרים אלה, כמו שקרה לספרי תורתנו הקדושה. והמדקדקים כל אחד כתב לעצמו ספר תורה, ולכל בית ודאי היה עותק כתוב של כל החומש ועד לפני 500 שנה לא היה דפוס, והיה כל אחד כותב לעצמו, דבר שגורם לתוספת טעויות. ולמרות כל הבעיות האלו, לא נמצאו בין כל ספרי התורה של כל קהילות ישראל: כל העדות והארצות, המפוזרות אלפי שנים בכל העולם שום שינוי בשום מילה מ79,980 המילים של ספר התורה!! וספרי האשכנזים והספרדים שווים בכל אותיותיה ממש, אלא שלתימנים יש בתשע מהמילים האלו שינוי זעיר של אות ו' או י' חסרה או יתרה [ופעם אחת חילוף ה' וא'], בלי שום שינוי במשמעות המילה! [ולעיל במענה ל 9 תשובה ה' הבאנו חשבון ד"ר משה כץ למה שכותב הזוהר שיש בס"ת ששים רבוא אותיות בדיוק!] הרי זה דבר שלא יאומן ולא יובן לולא הבטחתו המפורשת של מנהיג העולם בתורתו הקדושה: כי לא תישכח מפי זרעו! תופעה זו, ככל האחרות, מעידה על דקדוק בכל תג בהעברת כל המסורת הניסית והמדהימה של קורות עם ישראל ותורתו! • כותב שיש מאות הבדלים בין כל ספר לספר [דהיינו: בין כל שני ספרים], בזמן שעמוד אחרי זה מביא הוא עצמו את כל השינויים שמצא בין שלוש נוסחאות: נוסח קורן שתואם את המסורה על פי הרמ"ה והמנחת שי, נוסח ברויאר התואם את נוסח כתר ארם צובא שהיה בחאלב ודומה לנוסח התימנים, וכתב יד ישן הוא כת"י לנינגרד. אף אחד מנוסחאות אלו אינה ספר תורה, אלא על פי השניים הראשונים כותבים ספרי תורה, ע"פ הראשון כותבים רוב העדות וע"פ השני כותבים התימנים. ומצא בהשוואה בין שלושתם [כולל הכת"י הישן שלא כותבים על פיו ס"ת] 104 הבדלים, שכולם בחסרות ויתרות [דהיינו: תוספת או חסרון ו' או י', בלא שום שינוי משמעות, כפי שיבואר מיד]! ומחז"ל והראשונים והאחרונים המציא עוד 45 הבדלים [שרובם דמיוניים, כפי שנראה]. יחד: 149 הבדלים בין שלוש גירסאות. ומה כתב? "בין כל ספר לספר מאות הבדלים"... קשה להאמין אפילו על בּוּר שכמותו שאינו יודע ששלוש הוא יותר משתיים וש"מאות" זה יותר מ149... אכן דעת "אמת"... • הנוסח שממנו הוציא כמעט את כל ההבדלים בנוסחאות, ושבהמשך סדרם בצורת טבלה של 104 הבדלים, הוא נוסח כת"י לנינגרד, שאינו ספר תורה כלל אלא כתב יד ישן בעלמא של התנ"ך עם ניקוד האותיות והערות של המסורה על כל דף ודף של כתב היד [מה שנקרא: "מצחף מסורה"], ואינו משמש לשום אדם בעולם דוגמא לכתיבת ספרי תורה! ואדרבא, גם בין החוקרים נחשב כתב יד זה ללא מדוייק, ראה דברי ה"רבי" של השיקוץ [שמרבה לצטטו]: פרופ' מנחם כהן במבוא למהדורת כתר של יהושע-שופטים עמ' 43: "גם כשיש עדויות שההעתקה נעשתה במישרים מספרו של בן-אשר, יש לנהוג זהירות בתוצאות. ראייה טובה לכך הוא כ"י לנינגרד שלפי הקולופון שלו הועתק 'מן הספרים המוגהים המבוארים אשר עשה המלמד אהרן בן משה בן אשר נוחו בג"ע', ולמרות עדות מפורשת זו יש בנוסח האותיות שבו כמה מאות שינויים מנוסח ה'כתר [=בן אשר]'". וראה מה כתב ר' מרדכי ברויאר בהקדמתו לתנ"ך ע"פ ארם צובא: "בכתב היד הידוע ככת"י לנינגרד יש למעלה מ250 מקומות בנביאים שהסופר טעה בהם בחסירות וביתירות, בכת"י הנביאים של קאהיר יש כ130 טעויות של מלא וחסר, ואילו בכתר ארם צובה יש שני מקומות בנביאים שבהם אין ספק שהסופר טעה במלא וחסר". אם כן: השיקוץ לקח "דוגמא" להשוואה בין כתבי היד את כת"י לנינגרד שהועתק במקורו לפני אלף שנה מכתר ארם צובא הוא נוסח ברויאר, והולך ומשווה אותו ל...נוסח ברויאר! דהיינו: משווה את ההעתק למקור, ומביא "ראיה" מטעויות המעתיק שיש הרבה מסורות שונות לנוסח התורה... [ועוד ידוע, שכת"י לנינגרד נמכר לספריית לנינגרד (אז קראו לעיר: פטרבורג) ע"י הקראי הזייפן אברהם פירקוביץ שחַבֵרו החוקר אפרים דיינהרד מעיד עליו בספרו "תולדות אבן רש"ף" שאין כת"י שעובר תחת ידיו שאינו מזייפו... (עי' ס' זכרון יעקב לר"י ליפשיץ עמ' 182 שציוה לדיינהרד להדפיס ספרו להראות נוכלות אותו קראי)]. ועתה, אחר מימצאים אלה, בוא השווה לזה את דברי השיקוץ בענין הכת"י הנדון [הדגשים: שלנו]: "ספר תורה שני: תנ"ך בהוצאת עדי, והוא ע"פ ספר התורה העתיק הידוע כ-'כתב יד לנינגרד'. ספר התורה נכתב לפני כ1000 שנה וכו' וכו'". גס הרוח חוזר כאחוז תזזית על השקר פעם אחר פעם ללא כל בושה על סמך זה שהשבאבניק הקורא לא כל כך מבין בהבדל בין כת"י גרידא לבין ס"ת... ההמשך בהודעה הבאה בלי נדר.

 

[דוד1000]

המשך

נשארו, אפילו לדברי הרמאי הזול בניכוי השקר האחרון, שתי נוסחאות בלבד של ספרי התורה המקובלות על כל עדות ישראל: נוסח המסורה הנהוגה ברוב הקהילות המבוסס על הרמ"ה והמנחת שי ע"פ הכתבי יד היותר מדוייקים במשך הדורות, ועליו מבוסס נוסח "קורן", ולעומתו נוסח "ברויאר" שהוא נוסח התימנים הדומה ל"כתר ארם צובה" שהיה שמור בחאלב שבסוריה [שהכתר עצמו כמעט על כל התורה- נשרף]. ע"פ שתי נוסחאות אלו בלבד נכתבים כל ספרי התורה של כל העדות, וביניהן מצויים בטבלה הארוכה שהביא השיקוץ בדיוק תשעה הבדלים זעירים: קורן ברויאר בר' ד יג מנשוא מנשא בר' ז יא מעינות מעינת בר' ט כט ויהי ויהיו שמ' כה לא תיעשה תעשה שמ' כח כו האפוד האפד במד' א יז בשמות בשמת במד' י י חדשכם חדשיכם במד' כב ה בעור בער דבר' כג ב דכה דכא דהיינו: 8 שינויים בחסרות ויתירות [שזה כמו ניקוד], וחילוף אחד בין א' לה', בלא שום שינוי במשמעות הדברים [ועי' לקמן שיטת המנ"ח שטעות בחסרות ויתירות שלא משנה את המשמעות לא פוסל ספר תורה]! ואלה הן שתי הנוסחאות של כל קהילות עם ישראל שנתפזרו בכל העולם מזה אלפי שנים! • עוד מגלה במשפט הפתיחה "סוד נורא", ו"בעל האמת הנשגב" "מוציא" סוף סוף "את האמת לאור": יש כמה נוסחאות לתורה! רק "שכח" השוטה שהוא עצמו, הטמא, אסף את נוסחאותיו מספרים קדושים העוסקים בזה ומצויים אצל כל יהודי בביתו, כמו ה"מנחת שי" המצוי בחומש "מקראות גדולות" ושם מביא את כל שינויי הנוסחאות האלה ויותר לכל מי שחפץ... [ממסורות חז"ל וכתבי יד וראשונים, אלא לא כל פליטת קולמוס נחשב ל"נוסח אחר", וקבעו הרמ"ה ומנחת שי מה הגירסה המלובנת והמדוקדקת ע"פ הקדמונים, ושאר הנוסחאות בטלות, מלבד היכא שיש קיום חזק גם לגירסה זו כמו ב9 אותיות שכתבנו]. וכל ילד שעוסק בזה יודע מכל השינויים האלה, ולא היה זה "סוד" אלא לבּוּר הגמור בכל נושא שעוסק בו: השיקוץ השוטה, שלפני שהתחיל לחטט למצוא דברים אלה לא ידע מזה כלום... ו"פלא גדול" שאלפי בעלי דקדוק המקרא והגירסאות בכל הדורות עסקו בכל גירסאות אלו באמונה, עד שבא השיקוץ לחדש שיש בעיה... • מכל 104 השינויים שאסף מספרי התורה וכתב היד, אין אפילו הבדל אחד בין המילים [79,980 מילים זהות!], אלא רק בחסרות ויתירות, כדלעיל. ומבראשית ט' כ"ט: ויהיו במקום ויהי: זהו גם דומה לחסרות ויתירות כי י' אחרון של "ויהי" אפשר לנקד בקובוץ, וכמו באסתר ט' כ"ז: "קימו וקבלֻ היהודים" [עי' באה"ט או"ח קמ"ג סק"ט ממהר"ם מלובלין ומ"א, והכא קילא טפי]. ומה כתב בשביל "להבהיל" את השבאבניק עם "סודו הנורא"? "בין כל ספר וספר מאות הבדלים, הבדלי אותיות, הבדלים במילים וכו'"... • אסף 45 שינויים מחז"ל ראשונים ואחרונים כדי להגיד את החוצפה הבאה: "תורה שהיתה בידיהם של חז"ל איננה שוה לשלנו בכלל"... בכל הנוסחאות של חז"ל אין אפילו מילה אחת שונה, אלא כמה ו' וי' בחסרות ויתרות [שזהו כמו ניקוד, כדלעיל] ובזה הופך את התורה של חז"ל לתורה שונה... והמציא "שינוי-מילה" אחד ובודד מס' דברים ו' כ' שכתוב "אתכם", ויש כביכול חז"ל המביא את הפסוק כאילו כתוב: "אותנו", וזו המצאה בעלמא כפי שיבואר לקמן. [ועוד "מצא" בחיטוט בין אלפי הראשונים, ששניים מהם הוסיפו לשתי מילים ו'...]. ניקח לדוגמא את אחד מספרי חז"ל שהביא השיקוץ ונראה מה הם ה"ספרים השונים של חז"ל": בש"ס בבלי, שהוא הכי גדול והכי שימושי מכל ספרי חז"ל, הביא 11 שינויים בחסרות ויתרות, בלא שום שינוי בשום מילה! [וראה לקמן שרוב שינויים אלה בחסרות ויתרות שנראים לעין בחז"ל, אינם שינויים באמת]. אחרי שנים של עמל, לא הצליח בכל מאמציו למצוא אפילו שינוי אחד בעל משמעות! • "נוסחי התורה השתנו בכל דור ודור", ואילו יוסף פלביוס שהיה עוד בזמן בית המקדש כותב בספרו "נגד אפיון" [אפיון היה שיקוץ יווני קדום, שהקדים את שיקוץ ימינו בכמה עניינים נגד היהודים והתורה, אלא בפחות שנאה, כי היה בסך הכל גוי...] ספר א' סעיף 8 "וברור הוא למעשה איך אנחנו מתייחסים לכתבים שלנו, שאף על פי שעברו דורות כל כך רבים מיום שנכתבו, לא העז מישהו לא להוסיף בהם דבר ולא לגרוע מהם ולא לשנות בהם דבר, כי לכל היהודים נטוע בלבם תכף מראשית יצירתם לחשב אותם כתורת אלקים ולהחזיק בהם, ואם צריך: גם למות עליהם בשמחה!", דהיינו: לפני יותר מ1900 שנה מעיד יהודי שנחשב גם בעיני החוקרים החילוניים למומחה שאין כמותו בענייני היסטוריה יהודית [גם לא היה מה"פרומערס" של עם ישראל כפי שיכול לראות כל הקורא ספרו האוטוביוגרפי "חיי יוסף"], שעם ישראל שמר בדייקנות על מסורת התורה מאז נתינתה עד לאחר חורבן בית המקדש, והרי מאז מצב שמירת המסורת המדוייקת הלך והתחזק עוד יותר! שהרי בעלי המסורה ריכזו את כל דיוקי החסרות ויתרות ושאר כללי הכתיבה, כך שהמוני ספרי התורה נכתבו גם על ידי הסופרים הפחות מומחים יותר בדיוק, וכך עוד יותר עם פרסום ספר הרמ"ה עם כל המסורות המדוייקות, ויותר מאוחר: המנחת שי "המאסף לכל המחנות" [ראה הקדמתו הנפלאה לפירושו לראות דעת-אמת-באמת על תולדות שמירת מסורת התורה]. ונצטט לקמן אפילו מהחוקרים שמהם מצטט השיקוץ, שמודים שעכשיו כותבים כולם יותר בדיוק לפי המסורת הקדומה ממה שהיו כותבים פעם! [אגב, מן הענין להעתיק את המשך דברי פלביוס באותו הסעיף דלעיל מספרו "נגד אפיון" שכתב ביוונית לגויים על גבורת-נפש אחיו היהודים: "וכבר ראו רבים בעיניהם לא פעם ולא שתים את השבויים היהודים המוצגים לראוה שעמדו בכל היסורים וקבלו עליהם כל מיתה משונה ולא הוציאו מפיהם דבר לחרף את התורה ואת הספרים אשר עמה יחד, ומי מהיוונים יחזיק כך בחוקיו ויסבול אפילו נגע קל בשבילם, אף אם יראה את כל ספרי היוונים אובדים...": ראה את ההבדל בין הגאוה היהודית של אותו מצביא והיסטוריון מהולל, לבין הלעג החולני של הנחית הנאלח]. מסקנה: כבר במשפט הראשון כתב תשעה שקרים גסים וזולים בשביל לנסות לפקר אותך: 1. המספר 149 הפך ל"מאות". 2. שלוש נוסחאות הפכו ל"שני ספרי תורה" ["בין כל ספר לספר"]. 3. מונה "הבדלים" בין כת"י לנינגרד לבין כת"י ארם צובא, כדי להוכיח שינויים במסורת, בזמן שכותב כת"י לנינגרד העתיק כל נוסחתו מכת"י ארם צובא, אלא שהיו לו טעויות בהעתקה! 4. "כתב יד" לנינגרד הפך ל"ספר תורה". 5. תשעת השינויים בין שני ספרי התורה של כל קהילות ישראל הפכו ל"מאות". 6. כל המילים בין ספרי התורה שבידינו לבין הס"ת שהיו בידי חז"ל, דומות לחלוטין בלא שום שינוי כלל! אלא בגמרא, למשל, הוסיפו או גרעו לכאורה ב11 מילים ו' או י' בכתיבת המילה, ללא שום שינוי משמעות המילה. ועל זה כותב השיקוץ: "תורה שהיתה בידיהם של חז"ל איננה שוה לשלנו בכלל". 7. מה שיודע כל אחד מאלפי הסופרים והעוסקים במקרא על שינויי הנוסחאות, וכתוב בחומש מקראות גדולות שבבית, הפך ל"סוד נורא" ו"הוצאת האמת לאור". 8. הבדלים זעירים באותיות חסרות ויתירות, ללא כל שינוי במשמעות הדברים, הפך ל"הבדלים במילים". הנוסח האחיד שעוד מעיד עליו יוסיפון בזמן בית שני שלא נשתנה כלום כל אלפי השנים, אלא שלפעמים כתבו או העתיקו את הנוסח האחיד שלא במדוייק והוסיפו או גרעו איזה ו' או י' מכמה מילים, ללא שהשתנה בזה המשמעות כלל, ועתה כותבים עוד יותר בדיוק כפי המסורת היותר קדומה, לזה קורא השיקוץ: "נוסחי התורה השתנו בכל ד

 

[דוד1000]

בחסרות ויתירות

הנה גם שינויים אלה המובאים מכל חז"ל הם רק בחסרות ויתירות, בלא כל שינוי משמעות הדברים. ורק מילה אחת שלכאורה נראה שהיא שונה בדברים ו' כ' נאמר: "כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם", שבירושלמי פסחים פ"י ה"ד ובמכילתא סוף בא כתוב שהבן החכם אומר "מה העדות כו' אשר צוה ה"א אותנו". אך לא עלה על דעת אדם מעולם לסבור שכך סברו חז"ל שכתוב בתורה: "אותנו", אלא שהירושלמי והמכילתא סוברים שהבן החכם אומר "אותנו" בשביל לא להוציא עצמו מהכלל, עי' בפירוש הפני משה בירושלמי שם שזו היא גופא החכמה של הבן החכם שיודע להגיד "אותנו" ולא "אתכם" כבתורה. והתורה, לפי גירסה זו, לא התכוונה לצטט לשון הבן החכם, אלא אומרת באופן כללי לבני ישראל את העתיד: הבן שלך ישאל מה העדות כו' שנצטוויתם. אך באיזו לשון ישאל? אומר הירושלמי והמכילתא: בלשון "אותנו". והדבר מוכרח כ"פני משה", שהרי אין שום כת"י מכל האלפים שבידינו שמביא גירסא כזו. ועוד: גם הרמב"ם ביד החזקה בנוסח ההגדה שאחר הלכ' חמץ ומצה גורס לפי הרבה גירסאות "אותנו" בדברי הבן החכם, למרות שבאותו הספר היד החזקה בהלכ' ספר תורה כותב שהוא גורס בכל התורה כמו הכתר של בן אשר, ושם כתוב "אתכם"! ופשוט. [ובמכילתא עם פירוש שבות יעקב גורס "אתכם", וגם בכ"י מינכן בש"נ אצל הורביץ. ובעין יעקב הגירסא בירושלמי "אתכם". וי"ג כן ברמב"ם. אך אין זה משנה, כפי שביארנו. וגם לפי גירסא זו שלנו ("אתכם") מבארים הראשונים (וכ"ש האחרונים) את ההבדל בין הבן הרשע לחכם, למה בחכם אין זה "מוציא עצמו מהכלל": פי' הגדה מחזור ויטרי, שבלי הלקט, אבודרהם, ס' אורה לרש"י, כל בו, זבח פסח ועוד]. ועוד מביא שתי מילים בתורה שבכתב יד של קצת ראשונים היה כתוב תוספת ו' בתחילת המילה: לרש"י ואב"ע: "ואת" במקום "את" בשמ' כ"ה כ"ב, וליראים: "וכי" במקום "כי" בדב' כ"ג כ"ו, כבר כתבנו גבי החסרות ויתירות איזה פלא הוא שכל השינויים שנמצאו ברבבות כתבי היד שהיו אצל חז"ל והראשונים הם רק כמה עשרות בחסרות ויתירות, ובין כל כתבי היד המפורסמים אפילו לא מאות, כמו כן הוא פלא גדול שמלבד שני ו"וים נוספים [מלבד החסרות ויתירות שהם עוד כמה עשרות] לא נמצא מאומה בכל המוני כתבי היד שהיו בידי חז"ל והראשונים! וברור שלא ימלט שהיה יכול להגיע לאחד הראשונים כת"י לא מדוייק במאת האחוזים, כפי שכבר הבאנו ראיה ממה שקורה בימינו שאחר שכותב סופר מומחה ס"ת בזמן ארוך, ונמצאות בבדיקת המחשב טעויות! ואם תבדוק שני ו"וים אלה הנוספים אצל אותם ראשונים, תראה שמדבריהם עצמם רואים שנתקשו לשם מה באו, שרש"י ואב"ע טורחים להוריד את הדוחק בו' זה ולבאר בפשט למה הו' לא מיותר, וליראים שמוסיף ו' ל"כי", עיין בדבריו שלכאורה אינו נצרך כי יש סמוכים לפסוק לפניה, ואכמ"ל, וברוך המקום שמסר תורתו לשומרים המכנסים המסורות של אנשי המסורה הקדמונים, המה ה"סופרים", ועל ידם נדע שלרש"י היה ו' יתר בכתב יד שבידו, וליראים היה ו' יתר בכתב יד שבידו, וידעו חכמי המסורה לשמור על טהרת הנוסח למרות גירסאות לא מדוייקות אלו, ולא נשאו פנים אף לגדולי הגדולים שנקלעה להם אות אחת מיותרת בכת"י שבידם!

 

[דוד1000]

המשך

ועם כל הקושי לשמור בכל כתבי היד על דיוק של 100% בכל האותיות, ונמצאו עשרות בודדות שינויים בין רבבות אלפי כתבי היד המוסמכים שהיו בידי הקדמונים, כולם בחסרות ויתרות מלבד שני ו"וים, הנה גם שינויים אלה שנמצאו בחסרות ויתירות, כבר ביארו הקדמונים שהרבה ציטוטים בחז"ל שנראים שינויים מהמסורה הם לא לפי הכוונה הפשטית שגרסו חז"ל אחרת, אלא כוונה אחרת היתה להם, כפי שראינו הרבה פעמים במענות לרפשים את מה שאמר שלמה בתחילת משלי: "להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידותם" ונביא כמה דוגמאות מה"שינויים" שליקט השיקוץ, ואידך זיל וגמור, אם תרצה [כי למעשה אין נפ"מ גם אם היו כל אלה השינויים באמת בחז"ל, כדלעיל]: • במדבר ז' א': "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן כו'": והשיקוץ העתיק ממי שליקט מבמדבר רבה ומהזוהר שדורשים: "כלת כתיב", להגיד שישראל [או משה] היו ככלה הנכנסת לחופה. ובשטחיות הדברים: גרסו אחרת בכתוב. אך ראה דבר פלא: לאחר שהזוהר מביא דרשה זו בזוהר פנחס רעיא מהימנא רכ"ו ע"ב: ויהי ביום כלות משה כו': ואוקמוה רבנן: כלת כתיב וכו', הנה בהמשך הרעיא מהימנא ברנ"ד א' כותב: "כלת" דרשינן ביה, אי תימא דדרשינן לון מנהון, כיצד מאלפא ביתא, ולא מעצמן דאינון לית לון רשו לאוספא ולא למיגרע אות מניה או לאחלפא את דא באת אחרא, הא כתיב כלות מלא בדאורייתא, מאן יהיב לן רשו למגרע אות מיניה דהוא ו' כו', עי"ש. דהיינו: הזוהר כותב כדבר פשוט שכתוב בתורה "כלות" מלא [למרות שהזוהר הוא אחת ה"אסמכתאות" לשינוי: "כלת"!], ועם כל זה דורש כאילו כתוב "כלת", עי"ש הסברו על פי הסוד, וגם לפי הפשט הוא מבואר היטב: עי' בגור-אריה שאין הכוונה שכתוב אצלם "כלת", שהרי בכל הנוסחאות כתוב "כלות", אלא כי לא כתוב "כילה". או כמו המעיר בסוגריים בתוך פי' רש"י שכתוב "כַּלות" בפתח במקום "כלות" בשוַא. ועי' היטב במנחת שי על פסוק זה בשם המקובלים האר"י ז"ל והרמ"ע בספריו, יסוד גדול בדרשות אלו שחז"ל דורשים הרבה פעמים את מה שהיה צריך להיות כתוב ע"פ סוד, ומבאר הסוד פה וגבי "בני הפילגשים", עי"ש באורך. וע"ע דבריו על "ומגבעות אשורנו". ועי' אוהחה"ק פה ב"כלת" עוד סוד מופלא בזה. ועי' בהקד' ס' היכל הברכה. על כל פנים, ה"מקור לשינוי הנוסחא" זועק מפורש שאין שום שינוי! וגם זו סיבה שתמיד מכריעים כמסורה כשנראה בחז"ל אחרת [עי' במנח"ש בהקדמתו ובויקר' א' ל"ד ועוד, ועי' לקמן], כי אין כוונת חז"ל תמיד ברורה כל צרכה בדרשותיהם, בזמן שהמסורה מתעסקת בנוסח בלבד, ואין ספק בכוונתה. • מביא 10 שינויים ממה שכתב הזוהר בפר' שלח קנ"ז ע"א ש"ארון" תמיד חסר: "ארן", וציין בטבלה 10 מקומות שהוא מלא. ומה לשיקוץ טרוט העיניים אצל סודות התורה שבזוהר, וכמו בסעיף הקודם. ומי שיסתכל בזוהר שם יראה שמבאר שלכן "ארן" חסר כי מונחת בו התורה שהיא העיקר והארון הוא הבית [והתורה היא כנגד האות ו', עי"ש פי' סולם], א"כ הזוהר מתכוון לארון עם התורה בתוכו שהוא חסר ו', וכגון בשמ' מ' כ'-כ"א: "ויקח ויתן את העדת אל הארן, וישם את הבדים על הארן, ויתן את הכפרת על הארן מלמעלה. ויבא את הארן אל המשכן וישם את פרכת המסך ויסך על ארון העדות כאשר צוה ה' את משה". תחילה דיבר בענין השלמת הארון ע"י שימת העדות שזה עושה אותו "ארן". אך בשימת הפרוכת עיקר עניינו לציין את מה שמסך על הארון, לא הקשר לעדות. וכן בדבר' ל"א שלוש פעמים "ארון" כי היה לפני שימת התורה בו, שנצטוו רק בפסוק כ"ו. אלו דוגמאות לכוונת הזוהר, וודאי הוא עמוק אלפי מונים וע"י העומק ניתן לבאר כל השינויים. עכ"פ א"א ללמוד מהזוהר לגבי הנוסחאות, כדלעיל גבי "כלה", כי תלוי בכוונת סוד הזוהר. ובטבלת השיקוץ יש 23 "שינויי נוסחה" מהזוהר מתוך כל ה45 שינויים ש"מצא" בחז"ל ראשונים ואחרונים.... • בראשית מ"ט י' [השיקוץ ציין: י"א]: "עד כי יבא שילה", ובאיכ"ר פ"א נ"א כתב: "דבי ר' שילא אמרי: שילה שמו [של המשיח] שנא': עד כי יבא שילה, שלה כתיב". ואין לזה שום מובן אם הכוונה שכתוב בלי י'. וגם עי' במנחת שי שאין שום גירסה כזו בכל כתבי היד. אלא ודאי הכוונה כפי המפרשים שהדיוק הוא מזה שלא כתוב "לשילה", משמע שאין זה שם מקום, אלא שמו של המשיח. והכוונה: "שילה" כתיב, ולא "לשילה". והמסדר בדפוס השמיט הי'. או כפירוש ה"מתנות כהונה": שילה כתיב, עם ה' ולא עם ו', משמע שנקרא "שילָה" כשם רבם: "שילא". ובכל הפירושים אין שום קשר עם הי' של שילה. • בראשית כ"ה ו': "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות": בר"ר פס"א ד': רב סבר שלאברהם היתה רק פילגש אחת היא הגר היא קטורה, ושאלוהו: הרי כתיב "ולבני הפילגשים" וענה: "פילגשם" כתיב . ועי' במנחת שי שאין גירסא כזו בכל הספרים. וביארו מפרשים שהכוונה שלא מנה הכתוב שמות הפילגשים כמו שציין השם של הגר היא קטורה, שמע מינה שאין אלו אחרות, אלא הפילגש שהיתה לו. ועי' שפתי חכמים על רש"י שם, ובמנח"ש דלעיל גבי "כלות".

 

[דוד1000]

המשך

• דברים י"א י"ח: "והיו לטוטפת בין עיניכם": כאילו במנחות ל"ד ע"ב מובא שכתוב "לטוטפות", וזו שטות גמורה כי כל הראשונים ביארו את דעת ר' ישמעאל בברייתא במנחות ובסנהדרין שמה שמרבים מ"לטוטפת" שני בתים, הוא מהריבוי ו' בין הט"טים ולא מריבוי ו' שאחר הפ', ותוס' ביאר זאת בפשטות שלא יתכן שר' ישמעאל יגרוס אחרת מכל הספרים, עי"ש בב' ביאוריו בסנהד'. ועי' מנחת שי שאין אחד שיגרוס לטוטפות מלא, אלא לפי מי שגורס זאת ברש"י סנהד'. וגבי ו' בין ב' הט"טים הסכמת רוב ככל הראשונים שרק בשמע חסר לגמרי, וזהו הנוסח בספרים. ועי"ש במנחת שי דברי הריא"ז לבאר היאך מהדרשה משמע ד' פרשיות. ומה שתוס' מביא שיש שתי טטפות חסרות, עיקר דבריו מתיחסים לו' אחרון ולא לראשון, כי בו תלוי הדרוש בהו"א, עי"ש, כך קשה לדייק מדבריו על ו' ראשון. ופשוט. ועי' מנ"ח מצ' תרי"ג אות ג'. • דברים ו' ט': "וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך". וברש"י יש גירסה: "מזוזת". אך עי' מנחת שי שמות י"ב ז' מה שמביא מ"אור תורה", גם מביא בסוף דבריו שהדרשה היא ממה שחסר ו' אחד. • ברא' מ"ב ד', מ"ג י"ד וט"ז וכ"ט, מ"ה י"ב, מ"ט כ"ז: "בנימין" מלא י' אחר המ', ואילו הגמ' בסוטה ל"ו ע"ב שואלת על ברייתא הכותבת שיש 50 אותיות בכל שמות השבטים שבאבני האפוד לפי השמות שקרא להם יעקב, שיש רק 49, ועונה שאמנם "כל התורה כולה 'בנימן' כתיב" ואז יש 49 אותיות בשמות, אך אביו קרא לו "בנימין" שלם: "ואביו קרא לו בנימין" [ברא' ל"ה י"ח]. ועי' מנחת שי ברא' מ"ה י"ב שנראה לכאורה שיש מחלוקת בזה בין בן-אשר לבן-נפתלי, ואומר שאינו מחלוקת. ונראה שאין לדייק מהגמרא כפשוטו שבכל התורה בנימן הוא בלא י', אלא שבכל התורה כשכותבת על בנימין מבלי שרוצה להבליט את ייחודו וחביבותו בעיני אביו [שהיה במקום יוסף שחשבו אביו למת, וכידוע חשיבות זו נקבעה אצל יעקב לגבי מנהיגות ןהדרכה לאחרים!] הוא בלא י', אך כשהתורה רוצה להבליט את ייחודו בתור "בן ימין": בן של חביבות וכח כמו: "תהי ידך על איש ימינך", עי' רמב"ן ורד"ק. וראה כל המקומות שכתוב מלא י' שהכתוב רוצה להבליט חביבותו וייחודו: "ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יוסף את אחיו", "וקל ש-די יתן לכם רחמים לפני האיש ושילח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין וכו'", "בנימין זאב יטרוף" וכדו'. • ויקר' ט"ו י': "והנושא", ומנידה ל"ג ע"א ומתד"ה והנשא משמע "והנשא" חסר, אך עי' רש"י ד"ה ומאי שלימוד זה הוא פירוש משובש [ובאמת היא בסוגריים עגולים בגמ', דהיינו: מחוק!], לא בגלל הגירסא, אלא בגלל שלא מובנת מסקנת הדרשה. ועי' מנח"ש שם. • ברא' כ"ה כ"ג: "גיים". ברכ' נ"ז ע"ב: אל תקרי גוים אלא גיים, וכאורה משמע שכתוב לחז"ל "גוים", ואל כפי המסורת. אך זו טעות גמורה, כי עי' אותה הדרשה בע"ז י"א ע"א וכתב שם רש"י בשביל להסביר הדרשה: "שני גיים כתיב וקרינן גוים". א"כ זו גופא דרשת חז"ל: תקרא "גיים" כמו שכתוב! • ויק' כ"ה ל': כתיב "לא" וקרי "לו". וברש"י ערכין ל"ב ע"א ד"ה לוא כתב: "לוא כתיב משמע לו ומשמע לא כו'. אך עי"ש בחיד' מהר"ץ חיות שגורס ברש"י כמו במסורה: "לו חומה: לא כתיב, ומשמע לו ומשמע לא! ומביא לזה ראיה מסוטה ל"א ע"א שדורשת הגמ' מקרי וכתיב של לו\לא בדיוק כרש"י! אתה הראית לדעת כי רוב המקרים של אותם שינויים זעירים בין המסורה לבין חז"ל הם רק לכאורה אך לא בעומקם, ואפשר שניתן לבאר את כל השינויים כולם, כפי שביארנו את רובם הגדול [שהרי הראינו שמהזוהר אי אפשר להביא שום ראיה נגד המסורה]. גם ביארנו ע"פ המנחת שי שמסורת הכתיבה בבבל לא היתה מדוייקת כמו בארץ ישראל, ע"כ הכמה-שינויים-זעירים. וכבר העתקנו במענה לרפש 9 את דברי בית הלוי בהקד' לשו"ת סוף פסקא ראשונה: "ולדעתי זה הטעם שנמצא בגמ' איזה פסוקים בשינוי הלשון ממה שהוא כתוב כמו 'ונתן הכסף וקם לו', משום שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, וכשהיו דורשים פסוקים הפסוק היו אומרים אותו מן הכתב, ולפעמים כשלא היה מצוי להם הספר במקום ההוא היו אומרים הפסוק בשינוי קצת רק שיבואר בו כוונת הדרשה". ועוד ביארנו ששינו חז"ל לפעמים בכוונה ממה שכתוב [לא את המילה שאותה דורשים, כמובן], כי לא רצו לכתוב פסוק ללא שרטוט: עי' גיטין ו' ע"ב וז' ע"א. [ובתד"ה "א"ר יצחק" שי"א שבאיגרת שלומים שרי, ובר"ן בשם הרמב"ן שדווקא באותיות אשוריות אסור, כך שלא תמיד אסור, על כן לפעמים מצינו שכתבו הפסוק כצורתו, או שבאמת שירטטו]. אך אין זה משנה אם יש בחז"ל וראשונים 10 או 50 שינויים מהמסורה, שזה מפלאות תמים דעים עמנו שיש רק שינויים אלה, והעיקר כמסורה שהעמיקה ודייקה אחר רוב כתבי יד המדוייקים, וטרחו ויגעו רבות בשנים לסקל הקמשונים ולהגיה אורות מאופל. ועי' דוגמאות נוספות ל"מה שנראה שינוי ואינו שינוי" מכל התנ"ך בס' מקרא ומסורה לר"ר מרגליות פרק ב',ג',ד'. ועי"ש עוד פרק י' י"א, י"ב. ועי' לקמן במענה השמינית היאך דרשו חז"ל דרשות בגירסאות שונות.

 

[G ove rn or]

רסוק דברי יעקב סגל:

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=129&msgid=13241437

 

[G ove rn or]

רסוק דברי יעקב סגל:

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=129&msgid=13241437

 

[G ove rn or]

רסוק דברי יעקב סגל:

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=129&msgid=13241437

 

[G ove rn or]

רסוק דברי יעקב סגל:

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=129&msgid=13241437

 

[G ove rn or]

רסוק דברי יעקב סגל:

אנו יודעים כי עד המאה ה-4 לפנה"ס נכתבו הטקסטים העבריים, ובכללם כתבי הקדש, באלפבית פיניקי, שהיה קונסוננטי וללא תנועות. האלפבית הארמי המרובע שכלל גם תנועות וגם אותיות סופיות, אומץ רק במאה ה-4 לפנה"ס. שכתוב התורה מן האלפבית הפיניקי הקונסוננטי, אל האלפבית הארמי המלא, תוך הוספת תנועות כמעט בכל מלה נעשה _ללא_ מסורה. כלומר, מעולם לא נטען כי במעמד הר-סיני נמסרו גם הוראות להוספת תנועות בבוא היום. מסקנה: אין קשר letter for letter בין נסח המסורה של ימינו לבין הנסח שקדם למאה ה-4 לפנה"ס. מה בכלל היתה צורת כתבי הקדש, אם בכלל היו כתבי קדש, _לפני_ המאה ה-10 לפנה"ס? הנה כתובית עברית משנת 900 לפנה"ס (לוח גזר). זו הכתובית העברית הקדומה ביותר בנמצא. האותיות כתובות ברצף, ללא word divider והקורא צריך להכיר את הטקסט מספיק טוב על מנת להגות תנועות שאינן מופיעות בכתב, ולזהות סופי מלים, שלא לדבר על סופי משפטים. נסח המסורה גובש וקודש רק לאחר חורבן בית שני. זאת אנו למדים מרבוי גרסאות שנמצאו במערות קומראן. הנה טבלת הבדלים בין שבעה כתבי יד יוקרתיים השייכים למעגל מסורה מוכח. אנו רואים כ- 43 הבדלים בספר בראשית לבדו...