מעניין אותי מה אתם חושבים על טיפול
היי לכולם, אמרו לי שפעם שלישית זה גלידה, אבל לא רק בגלל זה החלטתי לכתוב הפעם
(נושא שלישי שאני כותב כאן למי שלא הבין את הבדיחה חח...)
תהיתי מה אתם חושבים על טיפול פסיכולוגי רשמי, לא סדנאות או דברים שמהווים טיפול ברמה מסויימת אלא ממש טיפול עם פסיכולוג קליני.
וגילוי נעות, אני בטיפול כזה כבר כמה שנים, אבל אני אחזור לזה...
האם ניסיתים ולא הצלחתם?
האם אתם במהלך טיפול ומרגישים את ההשפעה?
אתם מספרים לחברים שאתם בטיפול או על תוכן הפגישות? ועם המשפחה?
מה אתם חושבים שללכת לטיפול כזה אומר או יאמר עליכם?
וסליחה מראש אם השאלות ישירות מידי, אתם יכולים לומר כל מה שבא לכם על הנושא
פשוט מאוד מסקרן אותי איך עוד אנשים אחרים מתמודדים עם הסיטואציה.
וכמו שהבטחתי, לגבי הטיפול שלי... אני בעיקר רציתי לשתף את החוויה שלי כי ראיתי שיש הרבה אנשים שנרתעים בפורום מלעשות את המהלך הזה, ואם אתם יכולים אני ממש ממליץ לפחות לנסות.
אז ככה:
מבחינתי זה התחיל בסוף התיכון כשאחי הכריח אותי ללכת. הייתי מאוד פאסיבי באותה תקופה לכן הלכתי בלי יותר מידי שאלות... ולקח לי כשנה עד שהתחלתי להיכנס לזה, ועוד שנה עד שהתחלתי להרגיש תוצאות של ממש... אבל יש לי עדיין עוד מה לעשות בתחום הנפשי
ובקשר לשאלות הנ"ל: אני מדבר על הטיפול עם חברים, וגם לפעמים מציין פרטים משם כשמתאים. ואחרי מפגש עם אנשים מהתיכון שלא דיברתי איתם כמה שנים חלק אפילו ציינו שההתנהגות שלי מאוד השתנתה מאז...
לסיכום אני אומר שבשנים הראשונות מאוד התביישתי בעצם זה שאני בטיפול, ומאוד נמנעתי מלומר זאת בגלוי אפילו עם המשפחה שידעה שאני הולך, אבל אחרי כמה זמן הבנתי שזה יותר מקור גאווה מאשר בושה.
ואם מישהוא רוצה לשאול אותי על הנושא תרגישו חופשי...
היי לכולם, אמרו לי שפעם שלישית זה גלידה, אבל לא רק בגלל זה החלטתי לכתוב הפעם
תהיתי מה אתם חושבים על טיפול פסיכולוגי רשמי, לא סדנאות או דברים שמהווים טיפול ברמה מסויימת אלא ממש טיפול עם פסיכולוג קליני.
וגילוי נעות, אני בטיפול כזה כבר כמה שנים, אבל אני אחזור לזה...
האם ניסיתים ולא הצלחתם?
האם אתם במהלך טיפול ומרגישים את ההשפעה?
אתם מספרים לחברים שאתם בטיפול או על תוכן הפגישות? ועם המשפחה?
מה אתם חושבים שללכת לטיפול כזה אומר או יאמר עליכם?
וסליחה מראש אם השאלות ישירות מידי, אתם יכולים לומר כל מה שבא לכם על הנושא
וכמו שהבטחתי, לגבי הטיפול שלי... אני בעיקר רציתי לשתף את החוויה שלי כי ראיתי שיש הרבה אנשים שנרתעים בפורום מלעשות את המהלך הזה, ואם אתם יכולים אני ממש ממליץ לפחות לנסות.
אז ככה:
מבחינתי זה התחיל בסוף התיכון כשאחי הכריח אותי ללכת. הייתי מאוד פאסיבי באותה תקופה לכן הלכתי בלי יותר מידי שאלות... ולקח לי כשנה עד שהתחלתי להיכנס לזה, ועוד שנה עד שהתחלתי להרגיש תוצאות של ממש... אבל יש לי עדיין עוד מה לעשות בתחום הנפשי
ובקשר לשאלות הנ"ל: אני מדבר על הטיפול עם חברים, וגם לפעמים מציין פרטים משם כשמתאים. ואחרי מפגש עם אנשים מהתיכון שלא דיברתי איתם כמה שנים חלק אפילו ציינו שההתנהגות שלי מאוד השתנתה מאז...
לסיכום אני אומר שבשנים הראשונות מאוד התביישתי בעצם זה שאני בטיפול, ומאוד נמנעתי מלומר זאת בגלוי אפילו עם המשפחה שידעה שאני הולך, אבל אחרי כמה זמן הבנתי שזה יותר מקור גאווה מאשר בושה.
ואם מישהוא רוצה לשאול אותי על הנושא תרגישו חופשי...