מעניין

[sheeeep]

מעניין

מישהו היה במופע הצדעה שהיה בחיפה ביום שישי האחרון? אשמח לשמוע קצת ביקורות

 

[פינקי החזיר המעופף]

לצערי הרב לא הייתי

 

[חרטושה]

Take thy albatross and leave חלק א'

חברים וחברות יקרים, שבתי מארצות הכפור בכדי לשתף אתכם באחת מן החוויות המזעזעות והקשות ביותר – אותן יכול לחוות כל חובב פינק פלויד ממוצע. הכל התחיל כאשר אמתכם התמימה והלא חשדנית בעליל, רכשה לה כרטיסים לערב שהוקדש לפינק פלויד. על פניו התוכנית נראתה מבטיחה: קטעים מ- Tonite, let's all make love in London, in the flesh, pulse, דוקומנטרי על סיד בארט ועוד כל מיני פרפראות. אני מניחה שמגיע לי, היות והתעלמתי מסימן האזהרה הראשון באותו ערב. נו, שוין, אחרי הכל אי אפשר סתם להתחיל להקרין סרטים בלי קצת river dancing קודם, לא? הערב התחיל בנגינה על אורגן (לא משהו אדיר, אבל נסבל בהחלט) של הקטע הפותח מ- AHM. קצת הייתה חסרה לי המקהלה, אבל אני לא קטנונית. אפשר להגיד שבשלב הזה אפילו הרשתי לעצמי קצת להנות. הרגשתי כמו בערב בינגו בכנסיה. אבל שום דבר [שום דבר] לא הכין אותי לבאות. כבר כששמעתי את הצלילים הראשונים של the great gig in the sky וראיתי את הזמרת עולה על הבמה, הידקתי את האחיזה שלי בידיות של הכיסא, לקחתי נשימה עמוקה, עצמתי עיניים וקיוויתי לטוב. תקוותי התנפצה כמו כוס יין מזכוכית משובחת שנשברה לאלפי רסיסים למשמע קולות שהזכירו לי שילוב של תאונת דרכים קטלנית , חתול במייבש כביסה, ואת הפעם ההיא שבה נסגרה בטעות הדלת של האוטו על האצבע שלי. מצד אחד, חייבים להודות, אומץ צריך. גם כמאזין, אבל צריך יותר אומץ אפילו, בכדי לעלות על הבמה ולבצע, אל מול המון ששילם כסף (ולכן עלול לבצע בך לינץ' בפוטנציה), שיר שאפתני שכזה- וכל זה בלי כישרון בכלל. מצד שני, תודו, צריך באותה מידה גם חוסר מודעות עצמית ברמות שמתאימות לאודישנים הגרועים ביותר של "אמריקן איידול". ניחמתי את עצמי במחשבה שמכאן רק יכול להיות יותר טוב. ולמען האמת, הערב באמת השתפר ואפילו זכיתי בבייגלה ( באיזה פסקול של סרט ישראלי הופיע שיר של ווטרס? ). אבל חוץ מהבייגלה חינם, הרווח האמיתי הגיע אחר כך.

 

[חרטושה]

Take thy albatross and leave חלק ב'

אני חושבת שהייתה לי התגלות ברמה דתית. אחד מן הקטעים שהוקרנו באותו ערב היה מהופעת סולו (חצי) אקוסטית של גילמור מ- 2002, בפסטיבל Meltdown שהיה מעורב בארגונו רוברט וויאט. באותו הרגע החלטתי שאני חייבת להשיג את ההופעה הזו ויהי מה! וזה לא שזלזלתי בגילמור אי פעם, אלא שפתאום חדרה בי הכרה מאד מחושית למה גילמור נכנס לרשימת 100 הגיטריסטים הטובים בכל הזמנים. והאמת היא שהתואר הזה לא מתקרב אפילו בלעשות לו חסד. גילמור לא נשאר לבד על הבמה למרות שזו הופעה אקוסטית (ספרתי, בין השאר, 9 זמרי ליווי, צ'לנית, קונטרבסיסיט, דיק פרי על סקסופון ועוד אורחים ונגנים) . גילמור מוציא מעצמו איכויות חדשות ומעניק זוויות חדשות ופירושים חדשים לשירים, שאולי הנגינה בפלויד מנעה ממנו להוציא אל הפועל עד כה. אני לא יודעת אם זה אכן כך, אבל לי נראה כאילו גילמור נהנה מכל רגע, חוגג את השחרור שלו מהפלייליסט המוכר של הפלויד שאותו הקהל דורש בכל הזדמנות והופעה ומתענג על הפירוש החדש לשירים המוכרים. אמנם הבחירה בשירים בהופעה לא מפתיעה, אבל העיבוד וההגשה משנים הכל ונותנים משמעות חדשה, רעננה ומאלפת לשירים המוכרים, גם של הפלויד וגם של זמרים אחרים אותם בוחר גילמור לחדש: ההופעה נפתחת בגילמור מנגן על גיטרה אקוסטית את Shine On You Crazy Diamond, Parts 1-5, אליו מצטרף בהמשך דיק פרי על הסקסופון. מבין שירי הפלויד המוכרים גילמור בחר לנגן כמעט את כל השירים מ- WYWHבחירה מחושבת לדעתי ,את Terrapin ו- Dominoes של בארט שזוכה גם לאיזכור (פעמיים!) מגילמור במהלך ההופעה, ואת High Hopes ו- Coming Back To Life ו- Fat Old Sun. בין השירים הנוספים שגילמור מבצע, לא של הפלויד, אפשר למצוא את Dimming of the Day שיר שזכה לקאוורים רבים ברבות הזמן, (במקור של ריצ'רד לינדה תומפסון נדמה לי), ואת Hushabye Mountain מצ'יטי צ'יטי בנג בנג. אלמלא נערכה ההופעה ב- 2002 הייתי חושבת שכל האופרה של ווטרס באה להוכיח נקודה אחת ויחידה (כמו: גם אני יודע צרפתית ) כנגד הבחירה של גילמור ב- Je Crois Entendre Encore מ"שולה הפנינים" של ביזה. לקראת סוף ההופעה הוא מצרף אליו את ריק רייט, שנראה גם הוא משום מה רגוע ונינוח יותר מתמיד, לשיר מתוך אלבום הסולו של רייט (Broken China): Breakthrough שאותו רייט מבצע באלבום המקורי עם שייניד אוקונור. גילמור חותם את ההופעה עם Comfortably Numb אותו הוא מבצע עם ידידינו משכבר הימים, בוב גלדוף ורוברט וויאט. יחסית להופעות הגרנדיוזיות של פלויד, מדובר בהופעה אינטימית לגמרי אך מושקעת, יוקרתית ולא מועטת משתתפים. גלימור מנגן נפלא יותר מתמיד, מאלתר בחופשיות . למרות שמדובר בהופעה אקוסטית, גילמור מבליח עם גיטרת ה"סלייד " שלו ב- Shine On You Crazy Diamond Parts 6-9, וכאן גאוניותו של האיש נחשפת במלוא הדרה. למי שלא יצא עדיין להתעניין בהופעה עד עכשיו (כמו לי ועל זה אני אצטער לדורות) אני מצרפת את הקישור מקישורי הפורום, שם אפשר לראות קטעים מההופעה. אה, כן, אם אין לכם עדיין, רוצו להשיג (!) http://www.pinkfloyd.co.uk/dg/

 

[NIR Y]

../images/Emo13.gif

חחח הצחקת אותי... לא קל מה שעברת. וזאת באמת אחלה הופעה (אולי קצת הגזמת), ואני לא חושב שהיא אקוסטית.

 

[חרטושה]

הופעה אקוסטית

משמעה שמשתמשים בכלים לא חשמליים בכדי לנגן. אני אמרתי שההופעה חצי אקוסטית (אני לא אדקדק כאן בשברים) מפני שגילמור מוציא פעם אחת סלייד ופעם מפדל (משתמש בפדל) את WYWH. אבל חוץ מזה.. כל שאר הכלים אקוסטיים.

 

[NIR Y]

היא לא אקוסטית

 

[חרטושה]

היא כן.

עכשיו הדיון מתקדם.

 

[The Albatross]

היא כן.

 

[NIR Y]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

טוב נוו

 

[FuryUri]

לא משהו ><

לפחות מהאתר- הופעה רגועה- רגועה מדי!!! ואני אוהב הופעות רגועות... הבחלט רגוע מדי... חסר לי באס.. הקונטרהבאס לא עשה עבודה משהו... הצ'לו היה נחמד... אבל לא סיפק את צורכי הבאס שלי מה שעוד הרס לי זה בוב גלדוף >< בעעע >< כמה מסובך זה לשמוע את השיר פעמיים שלוש לפני ההופעה? ללמוד את המילים ואת הקצב? לא כל-כך מסובך >< אם אני יכול כל אחד יכול וגם הקטע של ההחלפת גיטרות ב CN ... זה תוקע את כל הזרימה שיש בשיר...

 

[חרטושה]

אז מה אתה אומר בעצם?

שכדי להרדם אתה צריך שחבורה של נגני רחוב רוסיים תחצרץ לך באוזן תמורת 20 שקל, וקצת לחם עם בורשט?

 

[FuryUri]

Huh?

לא הבנתי את המשפט האחרון >< אפשר תרגום לשפת פשוטי העם עוד לא התרגלתי לשפה של הפורום הזה :>

 

[FuryUri]

ועוד משהו ששכחתי

הרשימה של ה 100 גיטריסטים הטובים ביותר- אם אתה ראית את הרשימה שאני ראיתי (של הרולינג סטונס) אז תעשה לי טובה- זו בדיחה מהלכת... (המקומות שאני כותב לאמדוייקות >< הסתכלתי על הרשימה לפני כמה דקות כדי להיזכר כמה שהיא בדיחה... אבל לא זוכר בדיוק...) קורט קוביין במקום 12? כאילו מה עובר עליכם? אני מאוד מאוד מאוד מאוד אוהב את נירוונה... הייתה הלהקה שחשפה אותי לרוק... אבל כאילו מה??? קורט קוביין? הוא לא ראוי להיות לפני הרבה אמנים שהוזכרו שם... וגם אני לא בטוח שראוי להיות בכלל בתוך המאה הטובים (האמת היא שאני בטוח שהוא לא ><)... יש לו שירים טובים... אבל גיטריסט? Give me a break ... והיו שם עוד הרבה בדיחות... אבל זאת הייתה הבדיחה הקיצונית ... קיצור זה ממש לא רציני הרשימה הזאת... הכי לא רצינית שראיתי בחיי... (וג'ימי פייג' היה צריך להיות שני ישר אחרי הנדריקס!!!)

 

[חרטושה]

אישית, אני לא בטוחה

שיש בכלל יותר מ- 100 גיטריסטים בעולם. לפחות כאלה ששמענו עליהם. אני חושבת שהכלל הראשון לפיו מכניסים אדם לרשימה כזאת אומר שהוא קודם כל צריך להיות גיטריסט. כלומר, לקנות גיטרה זו התחלה טובה לעניין. מעבר לזה, לקוביין צריך באמת להיות שם מקום של כבוד בלי שום קשר לכמה אתה אוהב את נירוונה.

 

[avki]

אבל מקום 12?! זה שערורייתי ומופרח

ואוברייטד לחלוטין.

 

[חרטושה]

טוב, אולי הוא בדיוק התאבד?

גיטריסט אחד מת שווה שלושה גיטריסטים חיים לפחות.

 

[פינקי החזיר המעופף]

תאמת

זה עצוב לפעמים לראות להקות ישנות שהזדקנו יותר מידי

 

[FuryUri]

לא משנה מה תגיד-

קורט קוביין- לא היה ולא יהיה אחד מעשרים הגיטריסטים הטובים ביותר בעולם- וגם לא 50 ו100 ממש בקושי... גיטריסט נמדד בכמה מובנים- השיר עצמו (האקורדים/ טאבים בבית ובפזמון) והסולו גיטרה עכשיו, נכון ששיר טוב לא חייב שיהיה בו סולו טוב וגם לא חייב שיהיה בו סולו בכלל... אבלללללללל...... גיטריסט טוב נמדד בעיקר בסולו... לא משנה כמה ששאר השיר יהיה טוב... הגיטריסט נמדד בסולו לא משנה כמה שאתה שונא סולואים (אם קיים אדם כזה שאוהב רוק ><) בזמן הסולו שומעים את הפוטנציאל האמיתי של הגיטריסט... אקורדים כל אחד יכול לעשות... הפוטנציאל של הגיטריסט בא לידי הגשמה בעיקר בסולו. כמובן שיש יוצאים מהכלל... אבל ככה זה בדרך כלל. עכשיו... למה כל זה היה? קורט קוביין.. בתור גיטריסט גם הבתים והפזמונים שלו לא היו שיא ההלחנה (ממש ממש לא... שני שלוש אקורדים זה ממש לא שיא ההלחנה...) והסולואים שלו... בכלל בושה לחשוב שאפשר להכניס כאלה דברים לרשימה כשיש גיטריסטים הרבה הרבה הרבה הרבה יותךר מוכשרים... הרבה יותר!!!! תסתכל ברשימה ותראה כל-כך הרבה גיטריסטים גדולים שבאים אחרי קורט קוביין שזה פשוט מצחיק... אם אני תוך פחות מחצי שנה של למידה על גיטרה יכולתי לנן יותר מחצי מהשירים (והחצי השני זה בגלל שלא רציתי ללמוד/ אין לי גיטרה חשמלית וזה קטע שבלתי אפשרי לנגן על אקוסטית) זה אומר משהו על הנגינה שלו. אין שום שיר שההלחנה בו טובה כמו הרבה אמנים אחרים שהיו ברשימה... קח את שיא השיאים של נירוונה- Smells Like Teen Spirits (נכון, יש שירים הרבה יותר טובים שלהם, אבל זה הלהיט שלהם ורוב השירים של נירוונה לא יותר מסובכים ממנו...). למי שלא יודע לנגן על גיטרה/ לא יודע לנגן את השיר הזה אני אסביר משהו... השיר כולו סובב סביב ארבע אקורדים... מאוד מאוד פשוטים... ההחלפה ביניהם בכלל לא מסובכת (הזזה של היד קצת קדימה בצוואר והחלפה בסיסית נורא בצוואר עצמו...)- זאת הפתיחה.. אחרי הפתיחה בכלל נהיה בדיחה... פריטה על שני מיתרים בעם בשתי שורות. ואז הפזמון כמו הפתיחה. ואחרי כמה פעמים כל זה ה"סולו" של השיר... סולו שנשמע כמו השירה תמיד נדמע לי כמו חוסר השקעה של המלחין- "אין לי כח לחשוב על קטע סולו על הסולם של השיר". והוא גם ממש ממש לא מסובך... איטי ופשוט ואחד מהראשונים שלמדתי... ואחרי זה חזרה על ההתחלה... כל השיר כולו סובב סביב 4 אקורדים!!! פשוט בושה... אין מעבר בין בית לפזמון כל-כך ואין כלום! אחד מהשירים הפשוטים ביותר... וואי.. קצת נסחפתי לא נורא... קיצור ! הוא ממש לא גיטריסט טוב! יש לו שירים טובים והוא שר טוב אבל גיטריסט טוב הוא לא... וסתם ידע כללי- הכלי שהוא התחיל ללמוד עליו היה תופים- ורק בגלל שאחותו קרעה לו אותם הוא החליף לקיטרה בגיל 13 נראה לי (לא זוכר בדיוק...) והוא התחיל את הקררירה שלו בגיל 19 אם אני זוכר טוב... מה שאומר 6 ברוטו של ניגון ... ממש ממש לא מספיק כדי להיכנס לרשימת ה 100... זאת ממש רשימה בדיחה

 

[avki]

איזה שטויות בחיי!

זה שאתה לומד גיטרה חצי שנה לא אומר שאתה יודע מה המדדים ל'גיטריסט טוב' שהוא בעצם מדד מאד עדין, בכלל על גבול הסובייקטיבי. 'גיטריסט טוב נמדד בסולו'. זה לא אומר כלום על הסולואים של קוביין, וזה בכלל לא אומר מה המדד למדוד גיטריסט. כל מה שאמרת על הסולואים שלו היה "הסולואים שלו... בכלל בושה לחשוב שאפשר להכניס כאלה דברים לרשימה כשיש גיטריסטים הרבה... יותר טובים". סלח לי שאני מזלזל ביכולת השיפוט שלך, אבל אתה בכלל לא אומר מה גרוע, או מה לא מראה על איכות אמיתית בסולואים שלו שתזכה אותו בהלכנס ל100 הטובים. אתה לא יכול להטיח האשמות כאלה בלי לבסס אותם על שום דבר. אני מסכים איתך שהרבה גדולים מקוביין באו אחריו, וזה באמת מגוכך, אבל אתה לא יכול להגיד סתם שטויות על סמך כלום בעצם.