מענין שרק עכשיו נוצר טוב

[י . ר א ש]

מענין שרק עכשיו נוצר ../images/Emo38.gif טוב

וחזק עם ההורים האמיתיים שלי, הכוונה להורים שגידלו אותי כמובן. רק היום ,אחרי כל השנים של הבריחות מכל מה שאפשר,הקפיצות מכל הגגות {ולא נפלתי על הרגליים},ההריסה של כל המסגרות ובכלל כל דבר טוב שהיה בסביבה. ואחרי שלא היה יותר נמוך לרדת ולא נשארו פינות רחוב שלא גרתי בהן חזרתי הביתה.מה קרה? למה? זו לא השאלה. השאלה היא למה זה קרה רק עכשיו. תמיד ידעתי שהם ההורים האמיתיים שלי,בידיעה, בהיגיון וגם ברצון חזק לקבל ולאהוב אותם. אבל ההרגשה שונה מהידיעה ומההיגיון וכל השנים נתתי לעצמי להרגיש כמו איזה תייר,כמו אורח שזה לא המקום הטבעי שלו. כן יש לי הרבה כעסים,והבעיה שאין על מי לכעוס. כי באמת כולם במקרה שלי היו הכי בסדר שאפשר .{לפי הנורמה של "בסדר"}.היום הרוב הסתדר לי פחות או יותר אבל זה כבר סיפור אחר...

 

[לימור11]

ממה נובעים הכעסים?

האם אתה חושב שהם נובעים באמת מהאימוץ? מה קרה עם המאמצים שהביא אותך לכעסים כאלה?

 

[דיאנה*]

איזה חדשות נהדרות ../images/Emo9.gif

היי ראשיק, מישהי כאן כתבה לך (לא מצליחה למצוא את המקום) שכאשר מגיעים למקום הכי נמוך מה שנותר זה רק לעלות. כנראה שבאמת היית בבור הכי עמוק. ואני נורא שמחה שאתה יוצא ממנו. אני מנסה להגיב מבלי לגלוש ליתר רגשנות ולא כל כך מצליחה. אני באמת מאוד מאוד מתרגשת. מה שהכי מרגש אותי זה שאתה כבר לא כל כך לבד. יותר נסבל לכעוס כשיש מישהו שאתה בקשר טוב איתו. יש המון כעסים שאין להם כתובת - כמו תחושה של נטישה וכמו עקרות (של הרחם, לא של הלב), כמו שכול, כמו עוד המון דברים. עד שאני הצלחתי להבין שהעקרות שלי היא רק של הרחם לקח לי המון זמן וגם אני רק אז הייתי מסוגלת להביט סביבי ולראות שאני בעצם לא לבד. אוף, אני גולשת כרגע לפטפוטים. רציתי רק לשמוח איתך. שמור על קשר.

 

[מיכל@ל]

ודווקא ההודעה הזאת עשתה לי את זה...

ילד סופסוף אתה מרשה הצצה קטנה לבפנוכו שלך... תדע לך שלפעמים צריך לרדת עד לקרקעית כדי לתת את הבעיטה ולעלות בחזרה למעלה עם היכולת לקבל ואולי גם לתת. מקווה לשמוע יותר

 

[ד.ס.]

י. ראשי, ../images/Emo24.gif

טוב לשמוע שמצאת את הכוחות וחוכמה להביט פנימה ומסביבך ולהבין, שההורים האימייתים שלך, גם אם לא מושלמים, הם אוהבים אותך ויכול להיות שפשוט הרבה פעמים מרוב אהבה נתנו לך יד חופשית לעשות מה שתרצה, ולא ידעו על מה לדבר ועל מה לא, והכול רק מתוך אהבה אליך ומתוך רצון לא לפגוע בך, גם אם בסופו של דבר כולכם נפגעתם... אני חייבת לומר לך, שתהליך זה של התמרדות, יציאה מהבית, התדרדרות, כעס וניתוק קשר עם ההורים, עוברים גם הרבה מאוד ילדים ביולוגיים, ויש לי כמה חברות (להורים ביולוגיים) שכל תקופת הההתבגרות שלהם הייתה דומה למה שסיפרת, והן בהחלט הגיעו לתהום ריגשי וגם פיסי. וההורים, סבלו בשקט יחד איתם, והיו אובדי עיצות לנוכח המצב, וכ"כ רצו שהילדים כבר יתבגרו ויחזרו אליהם. אין הורה שלא סובל כשהילד מתמרד וסובל בעצמו. הפיוס הוא קשה, אבל חייבים לסלוח ולהבין שגם לך היה חלק לא קטן, אתה עדיין צעיר עם הרבה שנים לפניך, ואתה תראה כשיש קשר טוב עם ההורים, הרבה דברים אחרים גם מתחילים להצליח בחיים. הקשר בין ילדים להורים שמגדלים הוא כמו קשר בין עץ לאדמה - העץ (הילד) חייב אדמה על מנת לפרוח ולהסתדר בעולם, וכמה שהעץ יותר גדול ופורח כן ההורים יותר גאים, והם יעשו הכול כדאי לספק את ה"דשן" הטוב ביותר לילד שלהם! אם אתה מרגיש בנוח ,אולי תספר לנו מה גילך כיום ובאיזה גילאים היו המריבות עם ההורים? אבל רק אם אתה רוצה.

 

[טלי ל.]

ראש יקר!!

וואו, איזה סיפור חיים..הרבה כתבו לך, ונדמה שהנושא מוצה... קצת צובט לי עכשיו שאולי הייתי קצת מגעילה אליך בהתחלה, אבל נגעת לי במקומות רגישים ובפחדים הכי עמוקים - אני מודה.. אכן כניסה דרמטית לחיי פורום זה!!

אבל אני שמחה על האפשרות ללמוד דרכך..ולכן תודה על הפתיחות הרבה!!