מעצבן...

[SadClown]

מעצבן...

הגיע לי צו ראשון... ההורים לא רוצים שאני אתגייס.... הם פוחדים. אני כמעט הייתי בטוחה שאני הולכת לשירות לאומי עד שביררתי קצת דברתי עם בת דודה שלי שהייתה בצבא... והחלטתי שאני רוצה להתגייס. אמא הבינה אותי. אבל אבא? כל כך הוריד לי את הבטחון. את תמימה, יהיה לך רע שם, אני מבין בזה זה לא בשבילך, אל תשמעי למה שאומרים לך הצבא לא בשבילך, תאמיני לי שאני מבין בזה יותר מכולם... ושאני לא סתם אומר. זה בזבוז של זמן, לכי ללמוד, סמכי עלי שלא יהיה לך טוב שם. גם ככה יש עודף בנות... מצד אחד ההחלטה כאילו "שלי" אבל מצד שני הוא כל כך לוחץ עלי ומערער לי את הבטחון שאני כבר לא יודעת מה לעשות. אני יודעת שהוא אוהב אותי ודואג לי וזו הסיבה אבל כולן מתגייסות... למה אני לא? אני לא ניבדלת מהן בכלום. אולי זה יעשה אותי עצמאית יותר, עם בטחון יותר... אבל מצד שני אולי לא? אולי יהיה לי כל כך רע שם? ואני אפילו לא אוכל להודות בפניו שהוא צדק. אם רק הוא לא היה לוחץ כל כך זה היה הרבה יותר קל. הורים, למה אתם לא יכולים להבין שהילדים "הקטנים והתמימים" שלכם גודלים וצריכים להחליט בעצמם לפעמים? עד שהייתי בטוחה בעצמי אני שוב פוחדת שאני עושה טעות. ועוד אח שלי ששומע את השיחה וצועק לי "ליטל, צבא זה חרא!" מי צודק? אני? הם? גרררר אוףףף

 

[tty2]

זו החלטה קשה

אני לא יודע בן כמה אחיך שטוען שצבא זה חרא, אבל אני יכול לומר לך שזה הכל תלוי בגישה שאיתה מגיעים ליום הגיוס... אם את באה בגישה שלילית ועסוקה בלמצא את החרא, אז זה כל מה שאת תראי אל מול העיניים. אבל אם תבואי בגישה חיובית, גישה שאומרת, החלטתי, אני כאן בשביל להעביר את הזמן ולתת מעצמי את מה שאפשר למען המדינה (נדוש, אבל נכון!) כי אם לא אני, אז מי יתן? אם כל אחד יגיד שהוא לא מתגייס, איזה צבא ישאר? את חייבת להבין שלכל חייל בצבא, יש תפקיד. כל חייל הוא חייל כי שם צריכים אותו. כל מי שטוען שלא צריכים כל כך הרבה פקידות ושפקידה היא רק מכינת תה וקפה, טועה! באופן אישי, אני התנדבתי לצה"ל לאחר שלא רצו לגייס אותי מסיבות בריאותיות. שירתתי בתפקיד מאוד מעניין בחיל הרפואה (תפקיד שהוגדר כפקידותי, אבל הפך למאוד מאתגר מעניין ומרכזי) אני בכלל דוגל בגישה שהתפקיד זה מה שאתה עושה ממנו... אם אתה מתרכז רק בלקטר על השעה המוקדמת ועל זה שהמפקד דורש יותר מדי, אז אתה לא תתפתח לשום מקום, אבל אם תנסי לפתח ולייעל את המקום בו את נמצאת, אם תעלי רעיונות, תזמי וכו, את עשוייה לתרום הרבה מעבר למצופה... בכל מקרה, שיהיה בהצלחה!

 

[SadClown]

אתה צודק

אני יודעת שאתה צודק ואני חושבת כמוך. ואח שלי חייל דרך אגב. אבל גם כשאני מחליטה ללכת זה קשה ללכת לזה כשההורים דואגים כל כך ומורידים את הבטחון. הוא מדבר כאילו הוא יודע טוב יותר מכולם. כאילו שהוא כבר יודע שיהיה לי רע. וגם שאני מחליטה ללכת אז קשה ללכת בלב שלם כשאתה יודע שההורים דואגים ופוחדים. אפילו ביום שישי כשההורים לא רוצים שאני אצא כי הם דואגים או משהו אז אני לא הולכת בלב שלם... אז לצבא? ככה שגם אם אני אלך מה שאני מתכוונת לעשות אז זה יהיה בהרגשה רעה של עכשיו אבא ואמא יושבים בבית ולא יושנים מרוב דאגה... וזה מקשה נורא על הבטחון בהחלטה.

 

[tty2]

לדעתי

את פשוט צריכה לשנות את דרך המחשבה שלך ולעשות לעצמך את החיים קלים הרבה יותר... היום, במצב הבטחוני הקיים, אם את יוצאת לקניות, אז ההורים מודאגים בבית, ואם את נוסעת באוטובוס, ההורים מודאגים... יש הבדל בין דאגה לבלימת החיים עד יחלוף זעם... אי אפשר לשבת ולא לעשות כלום ולחכות שיהיה יותר טוב... את יודעת, אמרו לי פעם, שאני מדבר מתוך מוטיבציה גבוהה לשרת וכשאני אגיע לצבא, המוטיבציה תרד... ואכן צדקו במובן מסויים שהכניסה לצבא, וההסתגלות לחיים החדשים, הייתה לא פשוטה, אבל במבט לאחור, כל מה שאני זוכר מהשירות הצבאי זה את החברים הטובים, את האנשים שאיתם שרתתי, את הפעילויות המעניינות שזכיתי להיות חלק מהן, אם זה בהכנת משלחות ההצלה של חיל הרפואה לטורקיה, קוסובו והודו, אם זה השיפור שהייתי שותף להקנתו בתחום מערך המחשוב, ואם בכלל בחוויות המדהימות שעברנו (כן כן, אפילו את מסדר היציאה של יום חמישי, עם הרס"ר ה"מופרע" אך המצחיק, אני לא אשכח בחיי) את טקסי יום הזכרון, העצמאות ובכלל, שהעניקו למדי צה"ל משמעות אחרת... ובסיכום, זה לא קל להתגייס אבל זה רק תורם, פותח דלתות בהמשך ומבגר את האישיות... בכלל, בעולם העסקי מסתכלים בעיניים מאוד לא טובות על אנשים שלא עשו צבא וזה גורם קובע בקבלה לעבודה. באשר להורים, דאגה של אמא אי אפשר להשתיק אף פעם... זה בא עם העסקה... אבל אני בטוח שהוריך ישמחו שאת בחרת בדרך שטובה לך ושאת שלמה איתה.... הם כבר יתרגלו לא לדאוג ולדעת שזו השגרה שאותה את בחרת... בהצלחה! טל.

 

[עינת]

כל כך מבינה אותך

ואני דוקא הורה נכון אנחנו כהורים דואגים נכון יכול להיות לא קל בצבא אבל חושבת שזו חוויה שנותנת המון ואת יודעת מה ליטל? אני אישית לא הייתי בצבא ועד היום יש בי תחושת החמצה... |עינת אמא לחייל טרי

|

 

[SadClown]

מזה אני פוחדת...

שתהיה לי תחושת החמצה. כי אם אני אלך לצבא ואפילו אם יהיה לי רע שם לפחות אני אדע מה התוצאה של הצבא אבל אם אני לא אלך אני לא אוכל לדעת מה היה קורה לו הלכתי... מסובך קצת מקווה שהבנתם. הבנתי שהבן שלך התגייס... אז אני מתארת לעצמי שאת מבינה את ההורים שלי... שחוץ מזה כשאני אתגייס אנחנו נהיה שלושה בצבא כי יש לי שתי אחים שכבר בצבא... ככה שבתור הורה את מזדהה קצת עם ההורים שלי? את חושבת שאבא שלי יבין אותי וירפה?

 

[עינת]

אני מבינה את הדאגה

של אבא שלך אבל אני גם מבינה את הצורך שלנו ההורים לתת לילדינו לחיות את חייהם ולבחור את הבחירות שלהם... מה שטוב עבורי כאם לא בהכרח טוב עבור הילד שלי ועל כן מבחינתי האישית אושרם של ילדי עומד לפני הדאגות שלי... לגבי תחושת ההחמצה כל כך מבינה למה התכוונת , עבורי זה כלל אינו מסובך (שכחת אותי היא מלווה כבר יותר מעשרים שנה...) האם אבא יבין וירפה? איני יודעת , לא מכירה אותו , לא מכירה את אישיותו אבל חושבת שבדיוק כמו שכתבת כאן ואני מצטטת " אם אני אלך לצבא ואפילו אם יהיה לי רע שם לפחות אני אדע מה התוצאה של הצבא אבל אם אני לא אלך אני לא אוכל לדעת מה היה קורה לו הלכתי..." תאמרי לאבא אני מאמינה שיבין... בהצלחה יקירה

 

[faith2]

הצבא להפך!

יעשה ממך בחורה עצמאית בטוחה בעצמה, שיודעת להעריך את החיים במדינת ישראל. דבר שני, את לא שונה מאף אחד. ואת צריכה להתגייס כחלק מהחובה שלך במדינת ישראל. תתפלאי אבל כותבת את ההודעה הזאתי פצפיסטית שהולכת להתגייס למרות החששות ולמרות שהיא אינה מסכימה ב-100% עם דרכי הצבא. ללא הצבא מדינת ישראל לא הייתה קיימת היום, ואם כל אחד היה מחליט שלא בא לו להתגייס ולתרום 2 מהחיים שלו למען המדינה שבא הוא חי- המצב היה נורא קשה וספק אם הייתה לנו מדינה. אז למען המדינה ששומרת על בטחונך יום יום, מחובתך לדתעי לתרום לה בחזרה. ולהקדיש שנתיים מהחיים שלך, דבר שהצבא מאפשר לך לחיות חיים שלמים. מה זה שנתיים מול חיים שלמים?

 

[s h o o s h a]

אם לא תתגייסי, לעולם לא תדעי

לא תדעי אם ההורים צדקו או טעו לא תדעי אם אחיך צדק ב'אבחנה' שלו לא תדעי על עצמך הרבה דברים לא תדעי אם החמצת או לא כי מי שלא מנסה לא יודע אם תתגייסי תוכלי להוכיח לעצמך, בראש וראשונה, שאת היא זו המחליטה החלטות הקשורות למהלך חייך אם תתגייסי תוכלי להוכיח לכל האחרים כי הם טעו או להגיד-צדקתם ובכל זאת - עשיתי זאת כאמא לחייל ולבת שהתנדבה לשרת כ'לוחמת' (כן, יש כאלו) וכאחת שבעצמה שירתה שנתיים מלאות, מתוכן שנה בלבנון, יכולה להגיד לך, שעם כל הקושי שיש בצבא (ויש), ועם כל אי הנוחיות שיש (ויש) ועם עוד כל מיני "אי"-השירות הצבאי הוא חוויה לחיים. גם אני דואגת כי אני אמא וגם האבא שלהם דואג כי ככה אנחנו בנויים הורים דואגים אבל החשוב הוא מה שאת רוצה ומרגישה. את היא הצודקת ואל תתני לדאגה הזו של אף אחד למנוע ממך לממש החלטה שלך

 

[jessy19]

לדעתי...

זאת החלטה שלך ואם לומר את האמת בתור חיילת שעומדת להשתחרר עוד חצי שנה, אני יכולה לומר לך שהצבא נתן לי המון וביגר אותי ואני שמחה שהתעקשתי להתגייס. בעיקרון לא רצו לגייס אותי בגלל תת משקל אבל התעקשתי להתגייס גיוס רגיל ולא בהתנדבות ואני לא מצטערת לרגע. ברור שיש רגעים קשים ואני נשברת אבל אני נהנית באמת מהשירות שלי. בכל מקרה- ההחלטה אם להתגייס היא שלך בלבד!

 

[SadClown]

תודה

נהנתי מהתגובות שלכם.. העניקו הרבה בטחון. אני די נחושה להתגייס תודה רבה.

ליטל.