מעצבנים אותי מתכונים שכותבים "תיבול לפי הטעם"
- פותח הנושא jen711
- פורסם בתאריך
לא כזה פשוט
קודם כל בשלנים רבים (בעיקר הבשלנים של פעם) לא עובדים עם כמויות מדודות. או שעובדים לפי העין או שטועמים ומתקנים תיבול.
 
מעבר לכך, האם כל בני האדם אוהבים את אותה מידת מליחות באוכל? את אותם טעמים דומיננטיים או מעודנים?
 
יש כאן נושא של התאמה אישית.
 
אני מבין את הבעיה כפי שהצגת בעבר שאת לא שולטת במשמעות של כל תבלין ובתרומה שלו לתבשיל.
 
זה נושא שאת תצטרכי פשוט להתאמן עליו.
 
אגב, כמות לא קטנה של אנשים מתבלים באותם תבלינים בדיוק לכל מיני מאכלים שונים.
 
מין תערובת חופשית של קצת מלח, פלפל, פפריקה, כמון ומה שנמצא "על השיש" או בהישג יד.
 
זה נכון לאורז, קציצות, צלי ועוד.
 
 
קודם כל בשלנים רבים (בעיקר הבשלנים של פעם) לא עובדים עם כמויות מדודות. או שעובדים לפי העין או שטועמים ומתקנים תיבול.
 
מעבר לכך, האם כל בני האדם אוהבים את אותה מידת מליחות באוכל? את אותם טעמים דומיננטיים או מעודנים?
 
יש כאן נושא של התאמה אישית.
 
אני מבין את הבעיה כפי שהצגת בעבר שאת לא שולטת במשמעות של כל תבלין ובתרומה שלו לתבשיל.
 
זה נושא שאת תצטרכי פשוט להתאמן עליו.
 
אגב, כמות לא קטנה של אנשים מתבלים באותם תבלינים בדיוק לכל מיני מאכלים שונים.
 
מין תערובת חופשית של קצת מלח, פלפל, פפריקה, כמון ומה שנמצא "על השיש" או בהישג יד.
 
זה נכון לאורז, קציצות, צלי ועוד.
 
 
אשמח אם תעשי ניסוי קטן
תלכי פעם לקניון ותעמדי ליד שולחנות של מקדונלדס ותבדקי כמה מלח אנשים מוסיפים לצ'יפס שלהם (למרות שהוא מומלח בחנות). חלק לא מוסיפים, חלק מעט, חלק הרבה.
 
עכשיו תעברי לדוכן פלאפל - תסתכלי על מי שמוסיף חריף למנה - האם כולם מוסיפים את אותה כמות?
 
תלכי לארומה ותשבי 5 דקות ליד הקופות ותראי כמה אפשרויות שונות של קפה אנשים מזמינים היום - חלש, חזק, רותח, בלי קצף, עם המון קצף, עם סויה, דל...
 
האם את באמת חושבת שיש תיבול ברירת מחדל לאוכל? אני חושב שלא.
 
לכן כל אדם מתאים לעצמו.
 
ואם את רוצה לדעת מה הטעם שלך - תתפסי יום מרוכז ותכיני כמה מאכלים שאת אוהבת כל פעם עם שינויי תבלינים ותרשמי בכל סיר איך וכמה תיבלת. בסוף תטעמי ותדעי מה טעים לך ולבני ביתך
תלכי פעם לקניון ותעמדי ליד שולחנות של מקדונלדס ותבדקי כמה מלח אנשים מוסיפים לצ'יפס שלהם (למרות שהוא מומלח בחנות). חלק לא מוסיפים, חלק מעט, חלק הרבה.
 
עכשיו תעברי לדוכן פלאפל - תסתכלי על מי שמוסיף חריף למנה - האם כולם מוסיפים את אותה כמות?
 
תלכי לארומה ותשבי 5 דקות ליד הקופות ותראי כמה אפשרויות שונות של קפה אנשים מזמינים היום - חלש, חזק, רותח, בלי קצף, עם המון קצף, עם סויה, דל...
 
האם את באמת חושבת שיש תיבול ברירת מחדל לאוכל? אני חושב שלא.
 
לכן כל אדם מתאים לעצמו.
 
ואם את רוצה לדעת מה הטעם שלך - תתפסי יום מרוכז ותכיני כמה מאכלים שאת אוהבת כל פעם עם שינויי תבלינים ותרשמי בכל סיר איך וכמה תיבלת. בסוף תטעמי ותדעי מה טעים לך ולבני ביתך
תשובה ל-jen711
בנושא תיבול,זה מאוד שונה מאדם לאדם,
אני לא אתבל את התבשילים בכמות גדולה של מלח ופלפל,אלא באופן מעודן שטעים לי.
לעומת זאת, גיסתי ,מתבלת כול תבשיל במלח ובפלפל בכמות מאוד נדיבה,כי לפי טעמה ,
וגם העוגות שלה מאוד מאוד מתוקות,כי כך זה טעים לה ולבני משפחתה, ולי זה לא טעים.
 
ואני בעד תיבול חריף ,אבל שיהיה לייט, שמוסיף טעם,אבל משתלט על האוכל.
מכיוון שלכול אדם יש חוש טעם שונה, לכן על כך נאמר: "על טעם וריח - אין להתווכח",
 
במשך הזמן, גם החדשים בתחום הבישול, גם הם לומדים לתבל לתקן טעמים ,
תוך התנסות בהוספת כמויות של 1/4 כפית, עולים לפי הצורך ל-1/2 כפית וכו', וטועמים,עד שמגיעים לרמה הנכונה שהכי טעימה להם,בעת הבישול.
 
בנושא תיבול,זה מאוד שונה מאדם לאדם,
אני לא אתבל את התבשילים בכמות גדולה של מלח ופלפל,אלא באופן מעודן שטעים לי.
לעומת זאת, גיסתי ,מתבלת כול תבשיל במלח ובפלפל בכמות מאוד נדיבה,כי לפי טעמה ,
וגם העוגות שלה מאוד מאוד מתוקות,כי כך זה טעים לה ולבני משפחתה, ולי זה לא טעים.
 
ואני בעד תיבול חריף ,אבל שיהיה לייט, שמוסיף טעם,אבל משתלט על האוכל.
מכיוון שלכול אדם יש חוש טעם שונה, לכן על כך נאמר: "על טעם וריח - אין להתווכח",
 
במשך הזמן, גם החדשים בתחום הבישול, גם הם לומדים לתבל לתקן טעמים ,
תוך התנסות בהוספת כמויות של 1/4 כפית, עולים לפי הצורך ל-1/2 כפית וכו', וטועמים,עד שמגיעים לרמה הנכונה שהכי טעימה להם,בעת הבישול.
 
עצה מאחד שלא יודע לבשל.
אני באמת לא יודע. אני קצת יודע להכין אוכל. לטובת מי שלא מכיר את משנתי אסביר את ההבדל. לבשל זו תורה עתירת ידע. העמילנים יוצאים, הפחמימות נכנסות, הטעמים מצטמצמים ועוד כהנה וכהנה מושגים שנשגבים מבינתי. זו סינרגיה (מושג מתמטי: השלם גדול מסכום חלקיו). הבשלנים בכלל לא צריכים מתכון. הם לוקחים מצרכים ומרכיבים משהו שהוא הרבה יותר מסך כל המצרכים. הם יודעים איך לעשות מה ומרכיבים מתכון בעצמם.
להכין אוכל זה סיפור אחר. קחי מתכון, תעשי בדיוק מה שכתוב (ועשו אותו 80,000 פעמים לפניך), שימי את המוצרים על השולחן והתחילי לקלקל אותם ביחד היטב. עכשיו תתחילי להתפלל שייצא משהו אכיל. ויש גם נפילות (כמו שהיו לי השבוע) עד כדי צורך להזביל. זה ממש לא אסון. קורה. כמו הפרסומת של פעם על אגרת הטלויזיה - לא נעים לא נורא.
נכון אמר לך יאיר שטעמו של כל אדם הוא שונה. האוכל לא צריך להיות טעים כי אין דבר כזה. הוא צריך להיות טעים לך. הוא צריך להיות טעים לאנשים שעבורם את מכינה.
יותר מזה, טעמו של אדם משתנה עם הגיל ועם ההרגלים. ידוע שילדים אוהבים דבר אחד ואינם סובלים דבר אחר. עם הגיל (וכנראה גם עם ההתפתחות הפיזיולוגית) הטעם משתנה. מה שאהבו פעם - היום לא נוגעים. מה שלא סבלו פעם - היום בולעים וטורפים ולא נודע כי בא אל קרבם.
ממש השבוע רציתי להכין ציר ירקות (מרק מרוכז). לא יצא לי משהו. אחת הבנות בולעת את זה כאילו היה מרק רגיל. לך תבין.... רציתי להקפיא. כמעט שלא נשאר מה.
לא מזמן התפרסם מאמר (כנראה על רקע מחקר) שיש מי שאוהב כוסברה ויש מי שלא סובל אותה. זה כנראה ענין פיזיולוגי ולא סתם הרגל מהבית. אני מאלה שלא יכולים אפילו לחשוב עליה. אחותי - לא מבשלת בלי זה (לכן אני לא אוכל אצלה). אני מתפלא שעד היום היא לא הכניסה כוסברה בעוגה.
במחזמר קזבלן אומרים "כזה זה החיים. כל אחד והמשיגינס שלו".
אז מתחילים עם מעט תיבול, טועמים ומתקנים. אפשר גם לשאול את המשפחה או מי שזה יהיה שיטעמו ויעזרו לך. נראה אותך למשל משכנעת מי מהבנות שלי לטעום בזמן שאני מכין משהו. גם לא סיכוי של אחד למאה מליון. אבל קורה שאחר כך אני מכין - ואין. מכין עוד - ואין. לפני שאני מסים את ההכנה הן כבר סיימו את מה שהכנתי. בעיקר כשמדובר בקציצות, שניצלים, כרובית (שזה ממש לא נקרא "לבשל"). אצלי (במיוחד אצלי) מה שאחת אוהבת - לפחות אחת מהאחרות - לא. אז מתמרנים.
תתחילי עם קצת תיבול. להוסיף תמיד אפשר. להפחית - לא.
טיפ 1: מלח בדרך כלל לקראת סוף הבישול כי יש לו נטיה להקשות על קטניות שונות את ההתרככות.
טיפ 2: מליחות יתר או פלפול יתר ניתן לפתור (לפחות חלקית) ע"י הכנסת תפוח אדמה (לא גדול) מחולק לרבעים.
טיפ 3: שום - בחלק מהתבשילים (באיזה מהם - לומדים מנסיון) שמים בסוף הבישול או אפילו אחרי סיומו. בגלל שלפעמים הוא נוטה לתת טעם חמצמץ.
ואין מה לעשות - אין תחליף לנסיון ולחלק מהנפילות שמלוות אותו.
כמו אצל ילדים. כשהם לומדים ללכת הם נופלים. ולא צריך למהר ולהקים אותם. קודם לשמוע שהם בוכים. אם הם קמים לבד או בוכים - סימן שהכל בסדר. אם לא זה ולא זה - אנחנו בצרות.
לענין הבישול אני מאמין שתקומי לבד (גם אם קצת תבכי).
תצליחי.
אני באמת לא יודע. אני קצת יודע להכין אוכל. לטובת מי שלא מכיר את משנתי אסביר את ההבדל. לבשל זו תורה עתירת ידע. העמילנים יוצאים, הפחמימות נכנסות, הטעמים מצטמצמים ועוד כהנה וכהנה מושגים שנשגבים מבינתי. זו סינרגיה (מושג מתמטי: השלם גדול מסכום חלקיו). הבשלנים בכלל לא צריכים מתכון. הם לוקחים מצרכים ומרכיבים משהו שהוא הרבה יותר מסך כל המצרכים. הם יודעים איך לעשות מה ומרכיבים מתכון בעצמם.
להכין אוכל זה סיפור אחר. קחי מתכון, תעשי בדיוק מה שכתוב (ועשו אותו 80,000 פעמים לפניך), שימי את המוצרים על השולחן והתחילי לקלקל אותם ביחד היטב. עכשיו תתחילי להתפלל שייצא משהו אכיל. ויש גם נפילות (כמו שהיו לי השבוע) עד כדי צורך להזביל. זה ממש לא אסון. קורה. כמו הפרסומת של פעם על אגרת הטלויזיה - לא נעים לא נורא.
נכון אמר לך יאיר שטעמו של כל אדם הוא שונה. האוכל לא צריך להיות טעים כי אין דבר כזה. הוא צריך להיות טעים לך. הוא צריך להיות טעים לאנשים שעבורם את מכינה.
יותר מזה, טעמו של אדם משתנה עם הגיל ועם ההרגלים. ידוע שילדים אוהבים דבר אחד ואינם סובלים דבר אחר. עם הגיל (וכנראה גם עם ההתפתחות הפיזיולוגית) הטעם משתנה. מה שאהבו פעם - היום לא נוגעים. מה שלא סבלו פעם - היום בולעים וטורפים ולא נודע כי בא אל קרבם.
ממש השבוע רציתי להכין ציר ירקות (מרק מרוכז). לא יצא לי משהו. אחת הבנות בולעת את זה כאילו היה מרק רגיל. לך תבין.... רציתי להקפיא. כמעט שלא נשאר מה.
לא מזמן התפרסם מאמר (כנראה על רקע מחקר) שיש מי שאוהב כוסברה ויש מי שלא סובל אותה. זה כנראה ענין פיזיולוגי ולא סתם הרגל מהבית. אני מאלה שלא יכולים אפילו לחשוב עליה. אחותי - לא מבשלת בלי זה (לכן אני לא אוכל אצלה). אני מתפלא שעד היום היא לא הכניסה כוסברה בעוגה.
במחזמר קזבלן אומרים "כזה זה החיים. כל אחד והמשיגינס שלו".
אז מתחילים עם מעט תיבול, טועמים ומתקנים. אפשר גם לשאול את המשפחה או מי שזה יהיה שיטעמו ויעזרו לך. נראה אותך למשל משכנעת מי מהבנות שלי לטעום בזמן שאני מכין משהו. גם לא סיכוי של אחד למאה מליון. אבל קורה שאחר כך אני מכין - ואין. מכין עוד - ואין. לפני שאני מסים את ההכנה הן כבר סיימו את מה שהכנתי. בעיקר כשמדובר בקציצות, שניצלים, כרובית (שזה ממש לא נקרא "לבשל"). אצלי (במיוחד אצלי) מה שאחת אוהבת - לפחות אחת מהאחרות - לא. אז מתמרנים.
תתחילי עם קצת תיבול. להוסיף תמיד אפשר. להפחית - לא.
טיפ 1: מלח בדרך כלל לקראת סוף הבישול כי יש לו נטיה להקשות על קטניות שונות את ההתרככות.
טיפ 2: מליחות יתר או פלפול יתר ניתן לפתור (לפחות חלקית) ע"י הכנסת תפוח אדמה (לא גדול) מחולק לרבעים.
טיפ 3: שום - בחלק מהתבשילים (באיזה מהם - לומדים מנסיון) שמים בסוף הבישול או אפילו אחרי סיומו. בגלל שלפעמים הוא נוטה לתת טעם חמצמץ.
ואין מה לעשות - אין תחליף לנסיון ולחלק מהנפילות שמלוות אותו.
כמו אצל ילדים. כשהם לומדים ללכת הם נופלים. ולא צריך למהר ולהקים אותם. קודם לשמוע שהם בוכים. אם הם קמים לבד או בוכים - סימן שהכל בסדר. אם לא זה ולא זה - אנחנו בצרות.
לענין הבישול אני מאמין שתקומי לבד (גם אם קצת תבכי).
תצליחי.
היד זוכרת
משפט מפתח של סבתותי וסבי
היום היד שלי זוכרת , עד שהפנימה מדדתי בכפיות והוספתי או זרקתי
.
מלח - תתחילי בחצי כפית ותתקדמי בחצי אחרי כל טעימה.
פלפל שחור - תתחילי ברבע כפית
פפריקה מתוקה - רבע כפית
כמון - שמינית כפית
פלפל צילי - שמינית כפית.
במאכל לארבע אנשים.
כשתמצאי את טעמך שימי את הכמות ביד ותלמדי אותה לזכור.
במתוקים אני מדייקת מאד .
בהצלחה
משפט מפתח של סבתותי וסבי
היום היד שלי זוכרת , עד שהפנימה מדדתי בכפיות והוספתי או זרקתי
.מלח - תתחילי בחצי כפית ותתקדמי בחצי אחרי כל טעימה.
פלפל שחור - תתחילי ברבע כפית
פפריקה מתוקה - רבע כפית
כמון - שמינית כפית
פלפל צילי - שמינית כפית.
במאכל לארבע אנשים.
כשתמצאי את טעמך שימי את הכמות ביד ותלמדי אותה לזכור.
במתוקים אני מדייקת מאד .
בהצלחה
תלוי למי הבישול.
תלוי מה מבשלים.
תלוי איזו כמות מבשלים.
תלוי במגבלות. תני לי חצי כפית מלח בבישול רק אם את רוצה להרוג אותי (לחץ דם, את יודעת).
פלפל שחור רבע כפית - נראה אותך נותנת לפולניה ועוד עם שמינית כפית פלפל צ'ילי. וואי וואי וואי.
אני מניח שיש מי שיאהב את זה ויהיה לו טעים מאד.
אבל יש גם מי שבני מעיו יתהפכו.
אז בהתחלה רק בקמצנות, עד שתלמדי את הכמות שמתאימה לך (דגש על "לך") והיד תזכור.
 
גם לרכב על אופניים לא לומדים במתכון ולא לומדים בחמש דקות (או כמו שבוס שלי אמר לי פעם: אי אפשר ללמוד שחיה בהתכתבות). צריך להתגלגל ולהתגלגל עד שלומדים והרגליים והידיים זוכרות.
 
את הפלפל בתחמיץ שקיבלתי מתכון שלו מאמי (והבאתי מתכון שלי כאן לא מזמן) עשיתי כמה פעמים בכמויות משתנות עד שלמדתי מה וכמה אני צריך. מה שעשיתי יותר טעים לי ממה שאני אוכל אצל אמי (וזה נדיר כי היא אלופה במטבח). בכלל לא בטוח שמה שאעשה מחר יהיה לו אותו טעם. חוסר הבטחון שלי שהיה כשהתחלתי עם זה, זהה לחוסר הבטחון שלי היום. אז מה?! מתגלגלים.
 
פרפרי אהבה
New member
פשוט שואלים אם משהו לא ברור
אני רוב הפעמים לא מתבלת לפי מה שרשום כי בכל זאת יש לי העדפה אישית ואני אישית אוהבת לאכול אוכל פשוט ולא עמוס בתבלינים. שמה מה שאוהבת, אם יש משהו שאמרו שעושה את המנה אבל אני פחות אוהבת-אני אשים אבל בכמות נמוכה יחסית וגם זה לא בהכרח.
אני רוב הפעמים לא מתבלת לפי מה שרשום כי בכל זאת יש לי העדפה אישית ואני אישית אוהבת לאכול אוכל פשוט ולא עמוס בתבלינים. שמה מה שאוהבת, אם יש משהו שאמרו שעושה את המנה אבל אני פחות אוהבת-אני אשים אבל בכמות נמוכה יחסית וגם זה לא בהכרח.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.