מעקב באמצעות GPS

[faruk2000]

מעקב באמצעות GPS

האם זה חוקי לעשות כך אחרי עובדים, ללא חתימה של העובד, אם הטלפון הוא של המעביד

 

[יורם ליכטנשטיין]

חוק הגנת הפרטיות

קובע: פרק א': פגיעה בפרטיות איסור הפגיעה בפרטיות 1. לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו. פגיעה בפרטיות מהי 2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: (1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת; (2) האזנה האסורה על פי חוק; (3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד; (4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו; (5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; (6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח; (7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם; (8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע; (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; (10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9); (11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד. למאמרים שלי על פרטיות באינטרנט.

 

[faruk2000]

אז מה אני עושה אם אני חושב שזה לא חוקי אבל

חושש מפיטורין? יש איזה תקדים או כתבה שמדברים על מעקב ב-GPS?

 

[עו~ד דורון זיסו]

לא מקבל טלפון נייד של המעביד.

 

[faruk2000]

אני סוכן מכירות!

אתה לא מצפה שאני לא אעבוד בלי הנייד. המעביד מחייב אותי וזה גם מותקן באוטו... איך פותרים את הדילמה הזאת? להמשיך לעבוד כשאני יודע שמה שהוא עושה לא חוקי ומצד שני אני לא יכול להרשות לעצמי להתפטר? החוק לא נודע בזה?

 

[עו~ד דורון זיסו]

אני לא מצפה ממך לשום דבר

אני חושב שאתה מצפה למשהו ממני

אתה מצפה אולי שאומר לך איך אוכלים עוגה וגם משאירים אותה שלמה? אם הנייד יהיה בבעלותך והמעביד רק ישלם את החשבון, מן הסתם לא יוכל לבצע מעקב. אפשרויות מעשיות יש, רק שדוחים אותן מכל מיני סיבות. עכשיו ברצינות, בשביל דברים כאלה קיימים ארגוני עובדים כמו ההסתדרות וועדי עובדים במקומות העבודה. אם ההסתדרות תפנה במכתב דרישה, ולא תענה והגורמים המטפלים יקבלו חוו"ד ממחלקת היעוץ המשפטי שלהם, יתכן שיפנו לבי"ד לעבודה בתביעה לצו מניעה. אגב, אני לא משוכנע שזה בלתי חוקי, היות וסוג המעקב אינו מהווה מטרד. כמובן צריך לדון גם בשאלה מה מתי מתבצע המעקב (בשעות העבודה או מחוצה להם.

 

[faruk2000]

זה מטרד. האמן לי.

אני מרגיש כל הזמן שעוקבים אחרי. והם גם מעירים לנו. למה יצאתם ככה ולמה עשיתם ככה. למה, זה לא מטרד? השאלה שלי היא אם הוא חייב להחתים אותי על מסמך לפני שהוא מבצע עיקוב שכזה עם GPS שמותקן בטלפון...

 

[עו~ד דורון זיסו]

זה לא עומד לדעתי במבחן הדין

להגדרת מטרד. היות ולדעתי (וזכותך לחשוב אחרת) המעקב עצמו לא מטריד, לדעתי (וזו דעתי בלבד ולא פסיקת בתי משפט) אין צורך בהחתמתך כדי לבצע מעקב מסוג זה. דרכם של מעבידים לפקח על עובדים. רק לתת לך המחשה, יש מקומות עבודה בהם מפקחים על העובדים בתוך העסק ומעירים להם אם למשל יצאו להפסקה ארוכה מידי. זכותו של המעביד לבצע פיקוח שאינו מהווה האזנת סתר. זה שלא נעים שמעביד מעיר, לא הופך את זה לאסור. ברגע שלמעביד יהיה אסור לפקח בצורה סבירה, על עבודת העובדים בזמן העבודה (אני מניח שלא מעירים לך על זה שהלכת למשחק כדורגל בשבת) היחסים כבר לא יהיו יחסי עובד - מעביד כפי שאנו מכירים אותם היום.

 

[יורם ליכטנשטיין]

אלא...

שאין ספק ספק שחייבת להיות הסכמה. כלומר, המעקב צריך להיות ברור בהסכם ההעסקה, במדיניות המעסיק או במסמך נלווה. למאמר שלי על פסק דין חדש יחסית בעניין חדירה לפרטיות עובד בדואר אלקטרוני.

 

[faruk2000]

ותאר לך,

שרק בשעות העבודה, אבל רק בשעות העבודה, המעביד שם לך צמיד על הרגל או שולח אנשים אחרייך. זה מעקב, ולא משנה המהות שלו, זו התחושה יותר מהעניין. כרטיס עבודה הוא לא בדיוק מעקב צמוד ויש הבדל. ופה יש נקודות ספציפיות בהן אני עושה דברים במודע כשאני בדיוק עכשיו מעביר את הכרטיס. וכרטיס עבודה זה רישום כניסה ויציאה שגם בא הרבה פעמים ככלי עזר לחישוב השכר ובכל מקרה, אני כן חותם שאני מסכים להעביר כרטיס או לפחות מסכים בע"פ. פה, אף אחד לא שאל אותי... אם לעקוב אחרי כל תנועה שלי ב-GPS לא נראה מטרד, אז איך כן אפשר להגדיר את זה? ואיך אני מוודא את זה שאחרי שש בערב הוא כבר מנתק את המכשיר ומפסיק את המעקב?

 

[דלית - delete]

I have an issue with the letter of the law

לטעמי גם בילוש/התחקות שאינם מטרידים, מהווים פגיעה בפרטיות. או במילים אחרות כיצד משנים חוק במדינה? אני מניח שבתיאוריה פונים לח"כ/מקימים שדולה בכנסת לטובת הנושא. האם זהו גם המצב בפועל? האם ישנן דרכים עוקפות כנסת לשינויי חוק (אולי באמצעות בג"ץ או פקודות שעה של הממשלה או שיטה אחרת)? אני יודע שהנושא הוא עוף לתחומי הפורום. אם מישהו בכל זאת יהין לענות, אודה.

 

[sh a ch a r]

אם אתה מחליט לפעול

תפנה אלי. יש לי עוד כמה תיקונים שהייתי רוצה להכניס לחוק הגנת הפרטיות. בעיקר בכל מה שקשור במעקבים ושמירת מידע ביומטריים, בעיקר ע"י המדינה. שחר

 

[דלית - delete]

תודה, אזכור אותך.

 

[Kiru]

חפש את חוק מניעת הטרדה מאיימת

אולי יש שם מה שאתה מחפש. ככלל, אני מסכים איתך שביקוש הוא דבר מטריד אבל יש גבול לאיסורים שאפשר להטיל על מי שרוצה לעקוב אחרי פעילויות שנעשות ברשות הרבים.

 

[דלית - delete]

אתה צודק במובן מסוים, עם זאת

|הלינקhttp://online.wsj.com/article/SB118714764716998275.html?mod=fpa_editors_picks||סלינק| אני מעדיף שהחוק יהיה לצידי, ולא לצד הרשויות. לרשויות יש כח. הכח היחיד שיש לאזרח הקטן נובע מההגנה הקבועה בחוק.

 

[עו~ד דורון זיסו]

כיצד משנים חוק במדינה?

התשובה כמובן צומחת מחוקי היסוד, בעיקר מחוק יסוד הכנסת. התשובה יכולה להיות קורס במשפט חוקתי. כעיקרון, לכנסת שלנו יש שני כובעים: 1. רשות מכוננת (כזאת שמכוננת חוקי יסוד במעמד חוקתי. בכלל המונח חוק יסוד עלולה לבלבל, שכן עלולים לחשוב בטעות שחוק יסוד הוא סוג של חוק ולמעשה, זו נורמה בסיסית, יותר גבוהה מחוק. משהו מגביל לחוקה ברוב מדינות העולם, רק שלא קוראים להם חוקה מכל מיני סיבות, חלקן פוליטיות וחלקן משפטיות. בין היתר כי החוקה צריכה להיות גוף שלם, ואילו חוקי היסוד הם מעין פרקים בחוקה בלתי גמורה.) 2. רשות מחוקקת (כזאת שמחוקקת את חוקי המדינה - החקיקה הראשית) דין המדינה מורכב מרבדים שונים, חוקי היסוד, החוקים, התקנות, הצווים, ופסקי הדין וההחלטות של כל בתי המשפט במדינה.האמנות הבינלאומיות אינן חלק מדין המדינה גם אם המדינה חתומה עליהן ואישררה אותן. אם אתה שואל על שינוי חוק (קרי חוק של הכנסת, אז כמובן זה צריך לעבור תהליך של חקיקה בכנסת. שמתחיל פורמלית מהצעת חוק, שלוש קריאות הצבעות, חתימת נשיא המדינה ופרסום ב"רשומות". לרוב לפני הצעת חוק יש תזכיר, שעובר עבודת מטה ובד"כ גם על הצעות החוק יש עבודת מטה בועדץ חוקה חוק ומשפט,. גם הצעת חוק פרטית עוברת עבודת מטה במשרד המשפטים לפני שעולה לקריאה שניה. במהלך העבודה הזאת, משפטני משרד המשפטים עורכים כל מיני פעולות כגון מחקר השוואתי עם מדינות אחרות, התיעצויות עם היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה והגופים השונים הנוגעים בדבר, שמיעת התנגדויות והצעות מהציבור וכד. בודאי שבשביל לשנות צריך לובי. העניין הוא שיש חוקים שנמצאים בעבודה כזאת שנים מכל מיני סיבות. חוק הגנת הפרטיות הוא אחד כזה. ישנן הצעות קונקרטיות בעבודה. בחוק הנוכחי לא הכי מוצלח. גילוי נאות: אני בעצמי הייתי עד לאחרונה חבר בועדת החקיקה שליד הועד המרכזי של לשכת עוה"ד לעניין חוק הגנת הפרטיות. זו ועדה חסרת מעמד חוקי, היא ועדה ולנטרית של הלשכה, ובסוף עבודתה, היא תגיש למשרד המשפטים הצעות משלה לתיקונים. נושא הגנת הפרטיות הוא רחב ביותר והוא נוגע גם לכמה נושאים שלא מוסדרים בחוק הזה, אלא בחוקים אחרים. כך למשל, נושא מאגרי המידע הממשלתיים לא מוסדר בחוק זה. אחת הבעיות שהחוק לא מסדיר (כלומר מה שנקרא אצלנו לאקונה, להבדיל מהסדר שלילי) הוא נושא הגנת הפרטיות של אנשים שהלכו לעולמם. נושא נוסף שהוא בעייתי ביותר הוא נושא קביעת הפיצוי על נזק בגין פגיעהבפרטיות. הרבה פעמים הנזק לא ניתן לכימות בכסף, או שלא ניתן להוכיח את שעורו. זכות ההגנה לפרטיות מתנגשת עם זכויות אחרות: חופש הביטוי, חופש המידע וכד'. נכון, קיימת בחקיקה הישראלית אפשרות לתקנות שעת חירום, שהן נורמות שמותקנות ע"י הרשות המבצעת (שהיא גם מחוקק משנה) שיכולות לבטל ו/או לשנות ו/או להקפיא חקיקה ראשית לזמן מסויים. כעיקרון, תקנות כאלה כפופות לביקורת שיפוטית של בג"צ. נכון, בתי המשפט (לא רק בג"צ אבל בעיקר בג"צ) יכולים לפסול סעיפי חוק, בהיותם נוגדים חוקי יסוד. כמובן, לא מתיימר לתמצת לך כאן את המשפט החוקתי והמנהלי של מדינת ישראל. למרות שהסמכות קיימת, עד כמה שאני יודע, זה מעולם לא נעשה בפועל. כמו בעניינים אחרים שמגיעים לבתי המשפט, כאשר כבר עומדים בפני השופטים, מתחילה מערכת של פישור לא פורמלי שהרבה פעמים מסתיימת בהסכם שנוצר תחת הכוונת בית המשפט. כמובן שפסילת חוק או פסילת סעיפי חוק אינם שינוי חוק, כי בית המשפט לא מוסמך לקבוע הסדר חדש במקום ההסדר שנקבע בחוק. מוכר המונח של "חקיקה שיפוטית". צריך להבין שבתי המשפט לא יכולים להחליט מיוזמתם לדון בסכסוכים. כל דיון משפטי נפתח לאחר שבעל דין פנה לבית המשפט בתביעה או בעתירה נגד בעל דין אחר. כאשר מדברים על חקיקה שיפוטית, הכוונה היא לאותם פסקי דין בהם בית המשפט שדן בעניין נתן פסק דין שבעיני צופה מהצד, אינו מבוסס על לשון החוק. הדברים האלה די מורכבים וקשה להסבירם בפורום. ניתן לציין שקיים בדין הישראלי סימן חוק (מנדטורי), ששמו סימן 46 לדבר המלך במועצתו. זה היה סימן שהחיל את המשפט המקובל האנגלי על שטח המנדט בארץ ישראל וגם בשטחים אחרים, כמו קפריסין כמדומני, "בשינויים המחוייבים מתנאי הארץ ותושביה". כלומר, בא המחוקק הבריטי והחיל על שטחי מנדטים שונים את המכלול של המשפט המקובל שהתפתח בבתי משפט אנגליים שונים במשך מאות שנים והוא לא משהו לגמרי מוגדר. ואז הוא גם השאיר שסתום ביטחון של שינויים מחוייבים. מי שאמור לקבוע את השינויים המחוייבים בהתחשב בתנאי הארץ ותושביה הם כמובן בתי המשפט בשטחי המנדטים השונים.