מערכת יחסים מסובכת

[נערה2בהפרעה22]

מערכת יחסים מסובכת

היינו במשך חצי שנה במערכת יחסים מושלמת. הוא היה מפנק, הכל.. אומר לי מילות אהבה מושלמות!!! ואז הצבא הגיע.. הוא התגייס. כשהוא התגייס כל פעם הייתי רבה איתו כשהוא חוזר. במשך שלושה שבועות. עד שבשבוע הרביעי הוא התפוצץ עליי צעק עליי, ניתק לי את הטלפון בפנים.. ונפרד ממני. בפעם הראשונה שזה קורה. הוא אמר שזה בגלל שאני לא מבינה אותו ושהוא מרגיש לבד...ואני מנסה להבין באמת, בכל זאת זה קשה. אבל הוא מצפה ממני למלא הבנה. אחרי שבוע... התנצלתי ואמרתי לו שאני רוצה אותו. והוא שאל אם אני רוצה לחזור אליו.. ודיבר אליי ברכות. אמרתי שכן. חזרנו.. במשך יומיים הבנאדם השתנה.. כשהיינו ביחד היינו מדברים וצוחקים וזה.. אבל כשהוא היה בבית פתאום אינלו זמן.. פתאום דודים שלו באים לבקר ואין לו אפילו כמה דקות להתקשר כדי להגיד שבת שלום. ובשישי הוא איחר לבוא כי הוא נרדם.. ועכשיו זה בחיים לא קרה!! מפה לשם.. הוא היה זורק כמה הערות שלא מצאו חן בעיניי, אפילו איים ללכת.. ואז נשאר. אחרייי הכללל....... הגענו למוצאי שבת. בראש שלי שאני והוא ביחד במוצא"ש כמו תמיד. אבל לא, הוא החליט שהוא הולך לחברים. נפגעתי באזשהו מקום על ההתראה הקצרה והתעצבנתי עליו.. הוא התחיל לדבר בצורה לא יפה [לא קילל אבל דברים בנוסח- מה הבעייה שלך שאני עם חברים? או את לא יכולה לפרגן?] וזה המשיך בניתוקים של הטלפון.. התחלתי לבכות לו מעצבים בטלפון ורק אז הוא נשאר על הקו... אמרתי לו שנדבר על זה כשהוא יסיים.. שיעבור אליי. אמר לי טוב ובסוף ביטל בגלל שאמא שלו רוצה שהוא יחזור, משהו שלא מנע ממנו להישאר עם החברים עד 12 ורבע משהו כזה.. בקיצור בסופו של דבר הוא רצה להיפרד ממני. בכיתי. הוא אמר שהוא מצטער וזה.. ואז שינה את דעתו אמר לי נדבר על זה מחר בתחנה של האוטובוס לפני שאני נוסע... כשהגעתי הוא אמר שזה יהיה טוב לשנינו אם ניפרד. הפעם לא בכיתי. אמרתי לו בחיוך שבסדר והתנהגתי אליו כמו ידיד שלי.. אמרתי לו שיהיה לו בהצלחה. הוא אמר לי שאני אחלה ילדה אמרתי לו תודה בחיוך ואז הוא אמר לי די! והתקרב לנשק אותי, התחמקתי וחיבקתי אותו ובסוף הוא תפס אותי... ונישק אותי. אמר לי שהוא אוהב אותי ודיברנו על זה שזה לא יכול להימשך ככה- בפעם האלף דיברתי איתו על זה!! ורציתי לסיים את זה. ואמרתי לו אתה אפילו לא אומר כלום על זה- הוא אמר לי מה אני יכול לעשות? אמרתי לו, לתפוס לי לפחות את היד ולהגיד לי לא ללכת.. ופתאום הוא מתקשר אומר לי מילות אהבה.. בוואצאפ אומר לי אני לא יכול בלעדיך וכל זה.. את החיים שלי.. כל הטויות האלה שהוא לא אמר במשך שבוע וחצי! בנוסף.. הוא אומר לי שראיתי שאת ממשיכה הלאה, אמרתי אין מצב אני מוותר על זה. וזה נראה צבוע קצת פתאום?? זה מוזר לי...

 

[משי סגול]

לא חושבת שהוא צבוע,

הוא עבר כרגע שינוי מאוד גדול בחיים שלו. במסגרת הצבאית אתה בפעם הראשונה מרוחק מכולם לתקופה ארוכה, נמצא עם אנשים שאתה לא בהכרח מכיר - ישן, אוכל, לומד ועובד איתם - וזה גורם להרבה מחשבות וחשבונות נפש, וכמובן לגעגוע לכל מה ומי שאתה מכיר. את אומנם החברה שלו ויש לו רגשות חזקים כלפייך (וזה משתמע בברור ממה שסיפרת), אבל לפני שאת נכנסת לחייו היו שם כבר המשפחה והחברים שגם אותם הוא אוהב וגם אליהם הוא קשור. השהות במרחק מהבית גרמה לו לחזור הביתה ולרצות לראות את *כולם*. זה לא שאת פחות חשובה, אני מאמינה שהוא רצה להספיק הכל וזה מאוד קשה בסופשבוע כל כך קצר. וכמובן שהוא עייף מכל השבוע המתיש בצבא (זה באמת מתיש, במיוחד שישנים רק 6 שעות בלילה ועומדים כמעט כל היום בשמש של אוגוסט). תחשבי שהוא חזר עייף, מתגעגע, אולי גם קצת בהלם כי הוא עוד לא הסתגל למסגרת, אולי באסה על זה שכל סדר היום שלו נקבע על ידי אנשים אחרים, הוא מקבל פקודות כל הזמן וצריך לעמוד במשמעת גבוהה ביותר, אז כשהוא חוזר הביתה הוא רוצה שקט, ושיעטפו אותו באהבה וכיף וגם יבינו אותו.. ואם אתם רבים, מה הפלא שהוא יעדיף להיות עם חברים שלו או המשפחה שלו, אם הם עושים את הנחיתה שלו בבית רכה יותר? שימי את עצמך בנעליו. אולי אני טועה, אבל כך אני מבינה את הסיטואציה.