מערכת יחסים
אלוהים מחפש מערכת יחסים עם בני האדם, למעשה הסיבה ב- ה הידיעה לבריאת העולם, היא רצונו הקדוש של אלהים לכונן מערכת יחסים עם האדם, זאת הסיבה לקיומנו להיותנו בעולם הזה. לאחר שאלהים ברא את האדם, הוא התבונן על כל הבריאה שהוא ברא ואמר לראשונה טוב-מאד. הבריאה הייתה מושלמת, ההרמוניה שלטה בהכל, היה שלום בין כל החיות, בין החיות לאדם ובין האדם לאלהים. אלהים הציב את האדם בגן שנטע - גן-עדן, שם היו עצים לרוב חלקם עצים מאד מיוחדים עם אפיונים מעניינים כגון עץ החיים. כל הפירות של כל העצים היו לרשותו של האדם שיכל להנות מהם ולגדול ולהתפתח בתוך מערכת יחסים הרמונית ואוהבת עם אלהים ושאר בריאתו, למעט פרי של עץ אחד, פרי עץ הדעת טוב ורע, ממנו אסר האלהים לאכול, והזהיר את האדם שאם הוא יאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, הוא מות ימות, יש כאן שתי מיתות, מוות רוחני פתאומי מהרגע בו הוא יאכל מפרי העץ ומוות פיזי איטי. לאחר שהאדם אכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, הוא מת מוות רוחני, הוא נפרד מאותו הרגע מאלהים, למרות שהאדם ואשתו היו ערומים לפני הנפילה הם לא חשו בכך כלל כיוון שהכבוד והאהבה של אלהים עטפו אותם והם היו לבושם. לפני האכילה מפרי העץ, דעתו של האדם הייתה דעת אלהים חיים, לאחר האכילה דעתו של האדם הפכה להיות דעת טוב ורע מפרי עץ הדעת. הדבר הראשון שהאדם אמר על עצמו לאחר האכילה מפרי עץ הדעת, שהוא מפחד. הפחד הבושה האשמה, החטא המחלה והמוות חדרו לעולם, האדם איבד את הסמכות שהוא קיבל מאלהים על העולם, לשטן, לאחר שהוא ציית לזה האחרון כשאכל מפרי עץ הדת. התוצאות של האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע הן הרסניות ומשפיעות עלינו עד היום, רעידות אדמה, הוריקנים, הרי געש, רעב, ימי בצורת, הם תוצאה של אותה נפילה. לאלהים ישנה תוכנית להחזיר את הכל בחזרה אליו, להחזיר את האדם לתוך מערכת היחסים שהייתה לו, הרי אלהים לא יוותר על מי שהוא אוהב, כפי שגבר לא יוותר על אהובתו, ואם תלך הוא יעשה הכל בכדי להחזירה אליו, על אחת כמה וכמה הבורא. כשאלהים סיפר לאדם ולשתו ולנחש על התוצאות של האכילה מפרי עץ הדעת, הוא אומר לנחש, "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב׃" (בראשית ג': 15), זוהי הנבואה המשיחית הראשונה, זרע האשה ידרוך על ראש הנחש וישים קץ לשלטונו, והנחש יהרוג את המשיח. מה שלמעשה קרה, שישוע מת על הצלב הוא שם קץ לשלטונו של השטן, וכל המאמין בישוע חופשי מחטא ולא נמצא עוד תחת סמכותו של השטן. ואפשר לאמר שהשטן הרג את המשיח על הצלב, חשוב לציין שישוע איפשר למותו להתרחש ובכל רגע הוא יכל לעזוב ולהמשיך את חייו, אך הוא בחר למות, כיוון שזהו היה רצונו של האב היושב במרומים, מהסיבה של החטא. אם ישוע המשיח לא היה מת על הצלב, לנו לא הייתה סליחת חטאים, ואף אדם לא היה נושע, לאף אדם לא הייתה את היכולת להכיר את אלהים, לקבל שיחרור ורפואה, או להכנס אל מלכות האלהים. החטא שולט בעולם מאז הנפילה של האדם הראשון, למעשה בני האדם נולדים בחטא, כן, כן תינוק תמים בן יומו, יש בו חטא. הוא עצמו עדיין לא הספיק אולי לחטוא אך החטא קיים בו, נמצא בתוך נפשו, כיוון שהחטא עובר בזרע של האדם מאדם לאדם. אנו רואים למשל בבראשית ה':3 - "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת׃" שת נולד בצלמו ודמותו של אדם שנפל מצלמו ודמותו של אלהים. החטא מפריד ביננו לבין הבורא, בגלל החטא אין לנו עוד יכולת להיות בקשר איתו, "הֵן לֹא-קָצְרָה יַד-יְהוָה מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא-כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ׃ כִּי אִם-עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ׃ " בכדי לחזור לצלמו ולדמותו של אלהים, בכדי שאנחנו נוכל להיות שוב במערכת יחסים אישית עם אלהים, אלהים שלח את המשיח בכדי לכפר על החטאים, לפדות אותנו, כלומר להוות תחליף עבורנו, במקום שאנחנו נחווה את המוות הנורא מכל שהוא תוצאה של חטא, המשיח חווה את המוות הזה, הוא מת במקומנו. רק דרך הדם של ישוע המשיח אנחנו יכולים להיות בחיבור של ממש עם אלהים, כי הדרך של אלהים לכפר על חטאים, מאז ומתמיד הייתה- דם. ישוע פתח לנו את הדרך לקודש הקודשים, ועכשיו אנחנו יכולים להיות במערכת יחסים אינטימית עם אלהים חיים, אם אנו מקבלים את ישוע כאדוננו ומושיענו, ואם רוח הקודש שוכן בנו. הרוח כמו מאיץ בנו לבוא אל כס החסד לבקש רחמים מאלהים חיים, ולהתחבר איתו, ללכת איתו, לדבר איתו, לחיות איתו ולשתף איתו פעולה. מערכת יחסים איתנו היא כמיהתו של אלהים, אותה הוא רוצה יותר מכל דבר אחד, אך לא פחות חושב הוא המערכת היחסים ביננו בני האדם, אלהים ברא אותנו בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים להיות לבד, אנחנו זקוקים לאנשים אחרים, רק מתוך התחברות עם אנשים אחרים, אנחנו יכולים לבטא את האהבה של אלהים שהושמה בתוכנו, רק מתוך התחברות עם אנשים אחרים, אנחנו יכולים לגלות דברים על עצמנו דברים שאנחנו לא יכולים לדעת, אם אנו נהייה לבד, כיוון שאנשים אחרים, הם מראות, שמספרות לנו בין השאר מי אנחנו. אלהים חפץ שאנו בני האדם כולנו נהייה במערכת יחסים אחד עם השני, כשהבסיס למערכת היחסים שלנו היא הוא - ישוע המשיח. אז הוא יכול לפעול בנו ודרכנו. אם אנחנו נתחבר על כל בסיס אחר, אלהים לא יהיה בתמונה והוא לא יוכל לפעול בתוך מערכת יחסים שכזו, אם אנחנו נתחבר רק עם אלהים, ולא נבוא במגע עם מאמינים אחרים, לא נוכל להוות איברי גוף, לא נוכל לברך את אחינו ואחיותנו, ובכך גם לא נוכל לברך אותו- את אלהים. כמו כן, לא נוכל לקיים את מצוות האהבה של אלהים, "אהבו זה את זה כפי שגם אני אהבתי אתכם", לא נוכל לאכול את גופו ולשתות את דמו של המשיח, ואנו נמצא מחוץ לברכה של הקהילה. הצורה של הצלב מבטאת מאד יפה את רצונו של אלהים, האנך הוא "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", שהוא החיבור עם הבורא, והמאזן, הוא "ואהבת לרעך כמוך", שהוא חיבור עם האחים. טובים השניים מן האחד. ובכל מקום בו יתאספו שנים או שלושה למען שמי, אני אהייה בינהם, הבטיח המושיע.
אלוהים מחפש מערכת יחסים עם בני האדם, למעשה הסיבה ב- ה הידיעה לבריאת העולם, היא רצונו הקדוש של אלהים לכונן מערכת יחסים עם האדם, זאת הסיבה לקיומנו להיותנו בעולם הזה. לאחר שאלהים ברא את האדם, הוא התבונן על כל הבריאה שהוא ברא ואמר לראשונה טוב-מאד. הבריאה הייתה מושלמת, ההרמוניה שלטה בהכל, היה שלום בין כל החיות, בין החיות לאדם ובין האדם לאלהים. אלהים הציב את האדם בגן שנטע - גן-עדן, שם היו עצים לרוב חלקם עצים מאד מיוחדים עם אפיונים מעניינים כגון עץ החיים. כל הפירות של כל העצים היו לרשותו של האדם שיכל להנות מהם ולגדול ולהתפתח בתוך מערכת יחסים הרמונית ואוהבת עם אלהים ושאר בריאתו, למעט פרי של עץ אחד, פרי עץ הדעת טוב ורע, ממנו אסר האלהים לאכול, והזהיר את האדם שאם הוא יאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, הוא מות ימות, יש כאן שתי מיתות, מוות רוחני פתאומי מהרגע בו הוא יאכל מפרי העץ ומוות פיזי איטי. לאחר שהאדם אכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, הוא מת מוות רוחני, הוא נפרד מאותו הרגע מאלהים, למרות שהאדם ואשתו היו ערומים לפני הנפילה הם לא חשו בכך כלל כיוון שהכבוד והאהבה של אלהים עטפו אותם והם היו לבושם. לפני האכילה מפרי העץ, דעתו של האדם הייתה דעת אלהים חיים, לאחר האכילה דעתו של האדם הפכה להיות דעת טוב ורע מפרי עץ הדעת. הדבר הראשון שהאדם אמר על עצמו לאחר האכילה מפרי עץ הדעת, שהוא מפחד. הפחד הבושה האשמה, החטא המחלה והמוות חדרו לעולם, האדם איבד את הסמכות שהוא קיבל מאלהים על העולם, לשטן, לאחר שהוא ציית לזה האחרון כשאכל מפרי עץ הדת. התוצאות של האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע הן הרסניות ומשפיעות עלינו עד היום, רעידות אדמה, הוריקנים, הרי געש, רעב, ימי בצורת, הם תוצאה של אותה נפילה. לאלהים ישנה תוכנית להחזיר את הכל בחזרה אליו, להחזיר את האדם לתוך מערכת היחסים שהייתה לו, הרי אלהים לא יוותר על מי שהוא אוהב, כפי שגבר לא יוותר על אהובתו, ואם תלך הוא יעשה הכל בכדי להחזירה אליו, על אחת כמה וכמה הבורא. כשאלהים סיפר לאדם ולשתו ולנחש על התוצאות של האכילה מפרי עץ הדעת, הוא אומר לנחש, "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב׃" (בראשית ג': 15), זוהי הנבואה המשיחית הראשונה, זרע האשה ידרוך על ראש הנחש וישים קץ לשלטונו, והנחש יהרוג את המשיח. מה שלמעשה קרה, שישוע מת על הצלב הוא שם קץ לשלטונו של השטן, וכל המאמין בישוע חופשי מחטא ולא נמצא עוד תחת סמכותו של השטן. ואפשר לאמר שהשטן הרג את המשיח על הצלב, חשוב לציין שישוע איפשר למותו להתרחש ובכל רגע הוא יכל לעזוב ולהמשיך את חייו, אך הוא בחר למות, כיוון שזהו היה רצונו של האב היושב במרומים, מהסיבה של החטא. אם ישוע המשיח לא היה מת על הצלב, לנו לא הייתה סליחת חטאים, ואף אדם לא היה נושע, לאף אדם לא הייתה את היכולת להכיר את אלהים, לקבל שיחרור ורפואה, או להכנס אל מלכות האלהים. החטא שולט בעולם מאז הנפילה של האדם הראשון, למעשה בני האדם נולדים בחטא, כן, כן תינוק תמים בן יומו, יש בו חטא. הוא עצמו עדיין לא הספיק אולי לחטוא אך החטא קיים בו, נמצא בתוך נפשו, כיוון שהחטא עובר בזרע של האדם מאדם לאדם. אנו רואים למשל בבראשית ה':3 - "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת׃" שת נולד בצלמו ודמותו של אדם שנפל מצלמו ודמותו של אלהים. החטא מפריד ביננו לבין הבורא, בגלל החטא אין לנו עוד יכולת להיות בקשר איתו, "הֵן לֹא-קָצְרָה יַד-יְהוָה מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא-כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ׃ כִּי אִם-עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ׃ " בכדי לחזור לצלמו ולדמותו של אלהים, בכדי שאנחנו נוכל להיות שוב במערכת יחסים אישית עם אלהים, אלהים שלח את המשיח בכדי לכפר על החטאים, לפדות אותנו, כלומר להוות תחליף עבורנו, במקום שאנחנו נחווה את המוות הנורא מכל שהוא תוצאה של חטא, המשיח חווה את המוות הזה, הוא מת במקומנו. רק דרך הדם של ישוע המשיח אנחנו יכולים להיות בחיבור של ממש עם אלהים, כי הדרך של אלהים לכפר על חטאים, מאז ומתמיד הייתה- דם. ישוע פתח לנו את הדרך לקודש הקודשים, ועכשיו אנחנו יכולים להיות במערכת יחסים אינטימית עם אלהים חיים, אם אנו מקבלים את ישוע כאדוננו ומושיענו, ואם רוח הקודש שוכן בנו. הרוח כמו מאיץ בנו לבוא אל כס החסד לבקש רחמים מאלהים חיים, ולהתחבר איתו, ללכת איתו, לדבר איתו, לחיות איתו ולשתף איתו פעולה. מערכת יחסים איתנו היא כמיהתו של אלהים, אותה הוא רוצה יותר מכל דבר אחד, אך לא פחות חושב הוא המערכת היחסים ביננו בני האדם, אלהים ברא אותנו בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים להיות לבד, אנחנו זקוקים לאנשים אחרים, רק מתוך התחברות עם אנשים אחרים, אנחנו יכולים לבטא את האהבה של אלהים שהושמה בתוכנו, רק מתוך התחברות עם אנשים אחרים, אנחנו יכולים לגלות דברים על עצמנו דברים שאנחנו לא יכולים לדעת, אם אנו נהייה לבד, כיוון שאנשים אחרים, הם מראות, שמספרות לנו בין השאר מי אנחנו. אלהים חפץ שאנו בני האדם כולנו נהייה במערכת יחסים אחד עם השני, כשהבסיס למערכת היחסים שלנו היא הוא - ישוע המשיח. אז הוא יכול לפעול בנו ודרכנו. אם אנחנו נתחבר על כל בסיס אחר, אלהים לא יהיה בתמונה והוא לא יוכל לפעול בתוך מערכת יחסים שכזו, אם אנחנו נתחבר רק עם אלהים, ולא נבוא במגע עם מאמינים אחרים, לא נוכל להוות איברי גוף, לא נוכל לברך את אחינו ואחיותנו, ובכך גם לא נוכל לברך אותו- את אלהים. כמו כן, לא נוכל לקיים את מצוות האהבה של אלהים, "אהבו זה את זה כפי שגם אני אהבתי אתכם", לא נוכל לאכול את גופו ולשתות את דמו של המשיח, ואנו נמצא מחוץ לברכה של הקהילה. הצורה של הצלב מבטאת מאד יפה את רצונו של אלהים, האנך הוא "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", שהוא החיבור עם הבורא, והמאזן, הוא "ואהבת לרעך כמוך", שהוא חיבור עם האחים. טובים השניים מן האחד. ובכל מקום בו יתאספו שנים או שלושה למען שמי, אני אהייה בינהם, הבטיח המושיע.