מעשה בכלניות - תקראו גם מומלץ../images/Emo70.gif
(הבאתי לפה מסיפורי חיים שקראתי) לפני שנים רבות מאוד בארץ רחוקה שמעבר להרי החושך היו היו שתי כלניות: כלנית לבנה שהיו לה 6 עלי כותרת לבנים ויפים, וכלנית אדומה שהיו לה 6 עלי כותרת אדומים ויפים. יום אחד יצאו הכלניות לטיול והגיעו למדבר. הלכו, הלכו, הלכו, ונהיו צמאות. פתאום, כאילו מאמצע שום מקום הופיע מולן נווה מדבר ובו מעין של מים צלולים. ניגשו הכלניות אל המעין והתחננו לפניו: "מעין, מעין, אנא תן לנו ממימך". ענה המעין: "אתן ממימי, תמורת עלה כותרת אחד". חשבה הכלנית הלבנה: "אם לא אשתה - אתייבש ואמות, כל יופי שבי יהיה לשווא. אולם אם אתן למעין עלה כותרת אחד, יישארו לי עוד 5 עלי כותרת, אשתה ואשאר בחיים". חשבה הכלנית האדומה: "אם אתן למעין על כותרת - יופיי ייפגם ולא יהיה עוד כל טעם לחיי. כפי שהצלחתי להגיע עד כאן, אצליח להגיע למעיין אחר ושם אשתה". הכלנית הלבנה נתנה למעין עלה כותרת אחד, שתתה מים לרווה ואילו הכלנית האדומה נשארה צמאה. הכלניות המשיכו בדרכן. הלכו, הלכו, הלכו, במדבר חם והן שוב נהיו צמאות. לקראת הצהרים, הן מגלות עוד מעין ומבקשות ממנו מים. וגם המעין הזה מבקש עלה כותרת מכל אחת. חושבת הכלנית הלבנה: "כבר נתתי עלה כותרת אחד - כך שאין זה משנה אם אתן עוד עלה כותרת. העיקר לשרוד". חושבת הכלנית האדומה: "כפי שהצלחתי להגיע עד כאן בשלום, אני אתאמץ עוד קצת ואגיע למעין הבא. אשאר יפה ולא אתן למעיין אף עלה כותרת!" הכלנית הלבנה נתנה עוד עלה כותרת שתתה ורוותה, ואילו הכלנית האדומה נשארת צמאה. שתי הכלניות המשיכו בדרכן במדבר. הלכו, הלכו, הלכו, ושוב נהיו צמאות. גם במעיין הבא שראו בדרך נדרשו לתת מעלי הכותרת. הכלנית הלבנה שוב מוותרת על עלה כותרת ושותה. הכלנית האדומה נשארה צמאה ומיובשת. כך סיפורנו ממשיך, הכלניות ממשיכות לטייל, בכל מעיין נדרשות לשלם עבור המים בעלה של כותרת, אחרי 3 מעיינות נוספים נגמרו לכלנית הלבנה כל עלי הכותרת. הכלניות המשיכו בדרך, ובסופו של דבר שתיהן התייבשו ומתו. ומה מוסר השכל של הסיפור הזה: לא משנה אם את נותנת או לא נותנת, בסוף את תמיד נובלת. אבל - זו שנתנה, לפחות נהנתה! המשך יום נעים לכולם
מוניק
(הבאתי לפה מסיפורי חיים שקראתי) לפני שנים רבות מאוד בארץ רחוקה שמעבר להרי החושך היו היו שתי כלניות: כלנית לבנה שהיו לה 6 עלי כותרת לבנים ויפים, וכלנית אדומה שהיו לה 6 עלי כותרת אדומים ויפים. יום אחד יצאו הכלניות לטיול והגיעו למדבר. הלכו, הלכו, הלכו, ונהיו צמאות. פתאום, כאילו מאמצע שום מקום הופיע מולן נווה מדבר ובו מעין של מים צלולים. ניגשו הכלניות אל המעין והתחננו לפניו: "מעין, מעין, אנא תן לנו ממימך". ענה המעין: "אתן ממימי, תמורת עלה כותרת אחד". חשבה הכלנית הלבנה: "אם לא אשתה - אתייבש ואמות, כל יופי שבי יהיה לשווא. אולם אם אתן למעין עלה כותרת אחד, יישארו לי עוד 5 עלי כותרת, אשתה ואשאר בחיים". חשבה הכלנית האדומה: "אם אתן למעין על כותרת - יופיי ייפגם ולא יהיה עוד כל טעם לחיי. כפי שהצלחתי להגיע עד כאן, אצליח להגיע למעיין אחר ושם אשתה". הכלנית הלבנה נתנה למעין עלה כותרת אחד, שתתה מים לרווה ואילו הכלנית האדומה נשארה צמאה. הכלניות המשיכו בדרכן. הלכו, הלכו, הלכו, במדבר חם והן שוב נהיו צמאות. לקראת הצהרים, הן מגלות עוד מעין ומבקשות ממנו מים. וגם המעין הזה מבקש עלה כותרת מכל אחת. חושבת הכלנית הלבנה: "כבר נתתי עלה כותרת אחד - כך שאין זה משנה אם אתן עוד עלה כותרת. העיקר לשרוד". חושבת הכלנית האדומה: "כפי שהצלחתי להגיע עד כאן בשלום, אני אתאמץ עוד קצת ואגיע למעין הבא. אשאר יפה ולא אתן למעיין אף עלה כותרת!" הכלנית הלבנה נתנה עוד עלה כותרת שתתה ורוותה, ואילו הכלנית האדומה נשארת צמאה. שתי הכלניות המשיכו בדרכן במדבר. הלכו, הלכו, הלכו, ושוב נהיו צמאות. גם במעיין הבא שראו בדרך נדרשו לתת מעלי הכותרת. הכלנית הלבנה שוב מוותרת על עלה כותרת ושותה. הכלנית האדומה נשארה צמאה ומיובשת. כך סיפורנו ממשיך, הכלניות ממשיכות לטייל, בכל מעיין נדרשות לשלם עבור המים בעלה של כותרת, אחרי 3 מעיינות נוספים נגמרו לכלנית הלבנה כל עלי הכותרת. הכלניות המשיכו בדרך, ובסופו של דבר שתיהן התייבשו ומתו. ומה מוסר השכל של הסיפור הזה: לא משנה אם את נותנת או לא נותנת, בסוף את תמיד נובלת. אבל - זו שנתנה, לפחות נהנתה! המשך יום נעים לכולם
