"מעשה השפחה"/ מרגרט אטווד
פינת ההמלצה
הוצאת "כרם" 296 עמודים בארץ קרועה, במלחמה שאיש אינו יודע בדיוק איפה או כיצד היא מתרחשת, כשבני האדם מצליחים כמעט ולהשמיד את עצמם בחומרים כימיקליים, אישה פורייה היא נכס לאומי. ליפרד היא כזו. שמה נגזר ממילת השייכות "לי", ו"פרד" הוא פשוט שם הגבר שעבורו ועור אשתו היא אמורה לייצר ילד בריא, אם תצליח. ליפרד היא שפחה. היא אישה שנסיון העבר מראה כי היא פורייה, וכעת ניתנות לה שלוש הזדמנויות להוכיח שוב את יכולתה ללדת, ובכך להציל את עצמה (עד כמה שזו באמת "הצלה"). מתוך בלבול, עייפות החומר והזמן החולף, מוסרת ליפרד את עדותה, במקוטע, בזמנים קופצים. גיבורת הרומן של אטווד פועלת בעולם חדש, עם חוקים חדשים. אבל היא זוכרת עדיין, במעורפל, את העולם הישן. עולם בו נשים יכלו לטייל בלבוש חשוף, להתחתן מאהבה, לדבר בחופשיות אחת עם השנייה, לעבוד ולשלוט בכספן. והזכרון הזה הוא שמקשה עליה, הוא שגורם לה לפקפק בסדרי העולם החדשים. לאורך כל הספר, חוזרת ועולה הנקודה הזו - הזכרון הזה. נאמר לה כל הזמן שבנות דורה הן המקריבות עצמן, ושלדור הבא כבר יהיה קל יותר. הן לא יחוו את הספקות שלה, כי ממילא לא יכירו שום מציאות אחרת. בעולם החדש, נשים צריכות להתפאר לא בבגדים, אלא במעשים טובים. כל תחלואות העולם הישן – אונס, אלימות, פשע – כולם תוצאה של הפריצות של הנשים, ואת התופעה הזו ארה"ב החדשה נחושה בדעתה למגר. הנשים עוברות תהליך של "חינוך מחדש", על מנת לסגל אותן למציאות המשתנה של חייהן - "מוסרת העדות היא ג'אנין, המספרת איך נאנסה אונס קבוצתי בגיל 14 ועברה גרידה.... ... אבל אשמתו של מי זו היתה? אומרת דודה הלנה וזוקפת אצבע שמנמנה אחת. אשמתה, אשמתה, אשמתה, מפזמות כולנו במקהלה. מי פיתה אותם לעשות מה שעשו? דודה הלנה קורנת מנחת, מרוצה מאיתנו. היא, היא, היא. ומדוע אלוהים הרשה שיקרה דבר נורא כזה? ללמד אותה לקח. ללמד אותה לקח. ללמד אותה לקח. " אטווד שוזרת בתוך העלילה אמירות חדות לגבי חיינו כאן ועכשיו. יש לה הארות והערות שלפעמים הן כמו אגרוף בבטן של הקורא. הספר, מעבר לכך שהוא מעניין וכתוב היטב, גם נותן נקדות מבט חדשות ושונות על אורח החיים שלנו, ועל העתיד האפשרי. כתוב נהדר, בנוי להפליא. היו כמה נקודות שקצת חסרו לי אמנם (הסברים יותר מפורטים למשל לגבי "רעיות צנעה" וכו') אבל בגדול נראה שאטווד בהחלט ידעה מה היא עושה, ומה היא רוצה להגיד. מומלץ בחום. ללא ספק האטווד הטוב ביותר שקראתי עד כה. חמישה כוכבים בסולם ריוונדל.
