מעשה שאירע לי - כמשפט שלמה ממש!
באחד האמשים הילכתי לי לתומי בקניון, מזין את עיני בישראפריחות מזדמנות. לפתע הזדמן לי מאורע מחכים ביותר! צעדים ספורים לפני ניצב היה ספסל ועליו ישובה בחן נערה נבוכה כבת 17. אך זה הנצו שדיה וגופה רק אתמול התקמר וצימח ערווה. במבוכה התפתלה על הספסל, נבוכה ולא בטוחה בנשיותה החדשה. והנה משמאלי, כמה צעדים נוספים מאחורי הספסל, מהדסת לה לעומתי כוסית מדופלמת, בשנות העשרים המתקדמות. מגפי ירך, שיערה עשוי, שדיה מובלטים, וכולה עיכוסים וביטחון עצמי קוקטי. חיש קל חישבתי במוחי האנליטי והתברר לי מעל כל צל של ספק שדרכי שלושתנו: אני, הנערה והאישה הצעירה - יצטלבו ברגע אחד הרה גורל. שתי הנקבות יעמדו במקביל זו לזו, כשאני מתקרב וחולף על פניהן. והרי דילמה! את מי מהן אזכה במבטי? הרי המבט, רק אחד הוא. אם תקבלו האחת, לא תקבל האחרת. לרגע שקלתי לפזול אל שתיהן, אך שבר מבט מדולדל שכזה היה מתחמק ממלוא עוצמת ההכרעה שתובעת את החלטתי. והרי זה כמשפט שלמה ממש! הבטתי באישה. היא התנועעה בעיכוסיה המטופשים אך מזקירים, ועל שפתיה חיוך נסתר. אמנם השימה עצמה כאילו אינה משגיחה בי, אך מבעד לעפעפיה המושפלים הנץ חיוך הניצחון! היא היתה בטוחה בהצלחתה, בטוחה שכשאחלוף על פני הספסל אזכה אותה במבטי! לפיכך הפניתי את מבטי דווקא אל הנערה הזנוחה שעל הספסל, מרגיש כמעט את האישה רותחת כשאני חולף על פניה ומבטי ממנה והלאה. הנערה הביטה בי בחיוך של פליאה והכרת תודה, כולה מזדהרת וגווה הכפוף מזדקף בעשרים מעלות לפחות ומבליט את עופריה הצעירים והזקופים! ואילו האישה חלפה מבואסת. זאת גאווה וזאת שכרה. ראו נא ראו, כך השפלתי את הכוסית בת העשרים ורוממתי את בת העשרה על פניה. והנה לו היו עיתותי בידי ויכולתי להקדיש זמני לזוטות מעין אלה, הייתי גם אוסף את בת ה- 17 תחת כנפי ומנחמה בחיקי ובמיטתי, לא על שום שפדופיל אנוכי אלא מתוך עקרונות המוסר, הצדק, טוב הלב דרך הארץ וההתנהגות הנכונה! תודה שקראתם, ומקווה אנוכי שהקטע היה לכם לעזר רב בתובנותיו והדרכתו! בברכה, יוסף אומר מייל ומסנג'ר: [email protected]
באחד האמשים הילכתי לי לתומי בקניון, מזין את עיני בישראפריחות מזדמנות. לפתע הזדמן לי מאורע מחכים ביותר! צעדים ספורים לפני ניצב היה ספסל ועליו ישובה בחן נערה נבוכה כבת 17. אך זה הנצו שדיה וגופה רק אתמול התקמר וצימח ערווה. במבוכה התפתלה על הספסל, נבוכה ולא בטוחה בנשיותה החדשה. והנה משמאלי, כמה צעדים נוספים מאחורי הספסל, מהדסת לה לעומתי כוסית מדופלמת, בשנות העשרים המתקדמות. מגפי ירך, שיערה עשוי, שדיה מובלטים, וכולה עיכוסים וביטחון עצמי קוקטי. חיש קל חישבתי במוחי האנליטי והתברר לי מעל כל צל של ספק שדרכי שלושתנו: אני, הנערה והאישה הצעירה - יצטלבו ברגע אחד הרה גורל. שתי הנקבות יעמדו במקביל זו לזו, כשאני מתקרב וחולף על פניהן. והרי דילמה! את מי מהן אזכה במבטי? הרי המבט, רק אחד הוא. אם תקבלו האחת, לא תקבל האחרת. לרגע שקלתי לפזול אל שתיהן, אך שבר מבט מדולדל שכזה היה מתחמק ממלוא עוצמת ההכרעה שתובעת את החלטתי. והרי זה כמשפט שלמה ממש! הבטתי באישה. היא התנועעה בעיכוסיה המטופשים אך מזקירים, ועל שפתיה חיוך נסתר. אמנם השימה עצמה כאילו אינה משגיחה בי, אך מבעד לעפעפיה המושפלים הנץ חיוך הניצחון! היא היתה בטוחה בהצלחתה, בטוחה שכשאחלוף על פני הספסל אזכה אותה במבטי! לפיכך הפניתי את מבטי דווקא אל הנערה הזנוחה שעל הספסל, מרגיש כמעט את האישה רותחת כשאני חולף על פניה ומבטי ממנה והלאה. הנערה הביטה בי בחיוך של פליאה והכרת תודה, כולה מזדהרת וגווה הכפוף מזדקף בעשרים מעלות לפחות ומבליט את עופריה הצעירים והזקופים! ואילו האישה חלפה מבואסת. זאת גאווה וזאת שכרה. ראו נא ראו, כך השפלתי את הכוסית בת העשרים ורוממתי את בת העשרה על פניה. והנה לו היו עיתותי בידי ויכולתי להקדיש זמני לזוטות מעין אלה, הייתי גם אוסף את בת ה- 17 תחת כנפי ומנחמה בחיקי ובמיטתי, לא על שום שפדופיל אנוכי אלא מתוך עקרונות המוסר, הצדק, טוב הלב דרך הארץ וההתנהגות הנכונה! תודה שקראתם, ומקווה אנוכי שהקטע היה לכם לעזר רב בתובנותיו והדרכתו! בברכה, יוסף אומר מייל ומסנג'ר: [email protected]
