מעשה שמתחיל במוות ולא גומר

מעשה שמתחיל במוות ולא גומר

כמה ימים לפני ערב פסח הוא חירחר את חרחורי הגסיסה שלו. גם לפני זה הוא כבר לא היה במיטבו, התקשה להתעורר בימים הקרים ולא היה ממש אפשר לסמוך עליו שיעשה את העבודה. הוא היה זקן צרפתי מכוער ובעייתי, אבל לא חשבתי שניפרד כל כך מהר. זה קרה על הדרך בחזרה מירושלים לשפלה, בסופו של יום מפרך, דווקא שהייתי זקוקה לו כל כך. הוא מת. הפג'ו 205 שלי. מאז אני נוסעת באוטובוסים, שולטת בעל פה במפות הקווים ובלוחות הזמנים של אגד ושל דן, מבלה במחיצתם של מהגרי עבודה, קשישות ותיכוניסטים ולעולם לא מסתובבת ללא מזומנים בארנק. באחד מימי החום האחרונים זכיתי לשבת בפינה הייחודית שיש בקווים העירוניים, שבה זוג מושבים ממוקם מול זוג מושבים נוסף, פנים אל פנים ויוצר מועדון זמני של ארבעה נוסעים. חברותי לרביעיה היו שלוש נערות רמתאביביות. הן לבשו, כולן, מכנסי אינסטלטור (כאלה שחושפת מאחור את חריץ הישבן ומלפנים את מבנה השחלות), גופיות שבקושי היו מצליחות לעלות על ברבי וחזיות פוש אפ. מי שמזיל ריר – בבקשה לא על הרהיטים. אני לבשתי את פני הפוקר שלי והאזנתי בדריכות לשיחתן. תחילה הן חלקו בינהן אינפורמציה מספרתית (שלושתן מקושטות בגווני בלונד, כמובן), אחר כך התייעצו בעינייני שיזוף. בשלב הבא ריכלו על מישהו מהשכבה, שאחיו ההורס הוא בעל סוכנות דוגמניות והוא מה זה מ-א-מם כי הוא גם מקסים וגם שרירי גם משקיע בעצמו. המתולתלת שבהם יצאה איתו לפני שנתיים. לפי חישוביי היא היתה אז בגן טרום חובה, בערך. אחר כך באו הנושאים העסיסיים: השערות מי מבנות השיכבה היא בתולה ודיון מעמיק במיוחד על בחור מהשיכבה שביצע ירידה לבת מהשיכבה ודיווח שהארוע היה טראומטי ומגעיל. מתולתלת: איזה מסכן מחומצנת: היא מסכנה מתולתלת: למה? מחומצנת ב': כי אחרי שהוא ירד לה הוא אמר שהוא לא יעשה את זה יותר אף פעם מחומצנת: בגללה יש לו טראומה. אני בחיים לא אסכים שירדו לי מתולתלת: (בעעעע) מחומצנת: איכס, זה מה-זה דוחה מחומצנת ב': הצ'יז הזה... בנים שונאים את זה מחומצנת: אין אף בן שאומר שהוא אוהב את זה מתולתלת: בטח, כי זה נורא מגעיל וכך המשיכו הדביליות הקטנות ללהג בגנות הירידה, לרחם על הבנים המסכנים ולהשבע שלהן בחיים שום לשון לא תיכנס בין הרגליים. הן כנראה הפנימו את את דבריו של רבין: היורדים הם נפולת של נמושות. בסוף הן ירדו (חחח) בעזריאלי. (רגע, רבין זה לא ההוא שחתם עם סאדאת על הסכם היציאה מלבנון כשהיה ראש ממשלת המפד"ל?)
 

נינטייב

New member
אחחח בוגו, בוגו

רגישות של אמן, מוח של סוציולוג ועט של סופר.... מר פיז'ו נפטר, אולי גברת 205? זכורה לי רביצתה האצילית אי שם בדרום תל אביב, כאומרת "אין חיה עירונית כמוני", והנה התפגרה. למה, למה לירושלים? בקשר לילדות, אין לי מה להגיד שלא נאמר בפורום הזה.
 
אחח נינט נינט

כנראה שמר פיז'ו לא היה מסוגל לעמוד בכל הקדושה הזאת ולכן בירידה מירושלים לשפלה הוא שבק חיים. ןבקשר לילדות - האם אנחנו מזדקנים או שמא באמת הדור הולך ופוחת? ומילה לקפת - וואלה.
 

קפת

New member
יש זין בגו, אולי?

מה זה *בגו*, בכלל? והאם המסקנה הסוציואנתרופולוגית שלך, נינט, היא ש"ירידות" "גומרות" "מנוע"?
 

Ricca

New member
מזדקנים

אפשר להרגיש את זה במפרקים כשקר, ואם מסתכלים ממש מקרוב במראה אפשר כבר לראות את הקמטים מסביב לעיניים ובזויות הפה. אבל הסימן הכי חזק לזקנה הוא שהראיה נדפקת- וזה נראה כאילו הדור הולך ופוחת. יאללה- תפתחו את היומנים מהחטיבה ותיזכרו איך זה היה בגיל הזה- שמותר לנסות, ולטעות, ולא לדעת או להבין ולחשוב שיודעים הכל. תאמינו לי, חוץ מנסיונות ההתאבדות זאת הייתה התקופה היפה בחיי. וכמה מילים לקפת שהתעניינה בשלומי- נעלמתי לעיר הגדולה, כדי לנסות להצליח לבד, וחזרתי עם הזנב בין הרגליים כולי מתייפחת ובוכייה. לפחות טיפלו בי יפה והוציאו אותי לטיולים בפארק השקט והרגוע עד שהתאוששתי. לעיר הגדולה אני אסע שוב מצויידת בנשק לא קונבנציונאלי, ובמערכת מוזילימבית מחוזקת ועוד אפתח שרשור שלם- "לריסה והעיר הגדולה". וקפת- שלא תחשבי שלא שמתי לב איך את מפלרטטת פה עם החדשים! כמה ימים שאני לא פה וכבר את רצה לגברבר הבא שמצהיר על כך שהוא זכר על דפי הפורום? באמת חשבתי שיש ביננו יותר!
 

קפת

New member
לריסמותק, סופסוף אני מבינה מי את...

את לא היא, את לא הוא, את לא ה"א (הרמ-אפרודיטה). את כלב/ה. וחזרתי עם הזנב בין הרגליים כולי מתייפחת ובוכייה. לפחות טיפלו בי יפה והוציאו אותי לטיולים בפארק השקט והרגוע עד שהתאוששתי. מ.ש.ל. ביום שאפסיק לפלרטט, עם חדשים וישנות, תוציאו אותי להורג בירייה. ואגב, לריסה, כלבה טובה, חטיבת הביניים היתה אחת התקופות הגרועות בחיי. על גיל ההתבגרות אני לגמרי מותרת. וכשהייתי שם, ירידות וע(אנ)ליות בכלל לא היו בלקסיקון שלי. הולך ופוחת התור.
 

Ricca

New member
לא הולך ולא פוחת התור. אני בתור!

וברור שתוותרי על גיל ההתבגרות. כולנו יודעים שבגיל הזה היית החנונית של השכבה, עם המשקפיים הפוני והחצ'קונים. והיית מלשינה על מי שהעתיק ממך במבחנים. אני לא רוצה לאיים, אבל יש בידי עותק נדיר של ספר המחזור שנת 92 של חטיבת הביניים צפונבוניה ע"ש לוי אשכול. אל תאלצי אותי לסרוק את הדף הרלוונטי ל- ט' 7!
 
לריסה, את מנסה לרמוז לנו

שאת כוסית בכיתה י'? בלי פוני, בלי חצ'קונים, אבל עם חזית פושאפ כמו למפותחות?
 

Ricca

New member
חס וחלילה

כמו שכבר אמרתי כמה פעמים, אני לא לובשת חזיה.
 

קפת

New member
אוי, מתוקה שלי

את חושבת שבשנת 92' הייתי בחטיבת ביניים? את נשמה. נשמה. שתדו לכם: לריסה היא הכי נשמה בפורום. הכי נשמה. לא כמו אודי הצפעונית, נחמה המחקנית, נינט המתקרצצת ובוגו הנועצת (וסליחה אם שכחתי להזכיר את אחת המכשפות שבכאן). לריסה, היא יודעת לפרגן. תסרקי לריסה'לה. תסרקי. אני מתה לראות אותי בכתה ט' בשנת 92. מה מתה? נרטבת. מה נרטבת? רוטטת. מה רוטטת? הרוסה.
 

Ricca

New member
אה.. כן..

פשוט הסורק.. נו, אה.. הכלב אכל לי אותו..
 
מה פיתון צפעונית?

שתדעי לך, שהחל מאתמול, אני מתהדרת בזוג נעליים ורודים(!!!). היום, מחר, או לכל המאוחר מחרתיים, אני אדאג לרכוש לעצמי גופייה תואמת בצבע ורוד, רצוי עם איורים של חיפושיות קטנות במצב של ריקבון מתקדם, ואז לא תוכלי לקרוא לי צפעונית. מה שכן, תוכלי לקרוא לי פקאצ'ה. כן. אפילו.
 
למעלה