מעשה שקרה כך היה:
ברחוב שלי יש בית נטוש. לפני משהו כמו עשר שנים גרו שם כמה שתיינים… יום אחד פרצה שם שריפה, כל הבית נשרף, אחד מהם נהרג שם, השני נעלם… והשלישי נשאר לגור שם, בבית השרוף, הבית לא שופץ. האיש גר עוד משהו כמו שנה- שנתיים אחרי השריפה בבית. על החלון הקדמי (די גדול) ועל הדלת הוא שם כל מיני גרוטאות וחלקי ריהוט שנשארו מהשריפה, כמו למשל בסיס מתכת של מיטה כדי שהבית לא יהיה ממש פרוץ לרווחה. כשהוא חי שם אף אחד לא התקרב אל הבית, הוא לא הפסיק לשתות. יום אחד, אחרי שכמה ימים הוא לא יצא מהבית, אחד השכנים העז להיכנס. הוא מצא את הגופה של האיש שכנראה כבר לא החזיק מעמד עם כמות האלכוהול שצרך. במשך השנים מאז היו כמה שהתעניינו ברכישה של הבית, סה"כ הסביבה טובה. אבל אחרי שהם עורכים סיור בבית, עוברים את מיטת המתכת שמוצבת בכניסה כדלת, ונכנסים לבית השרוף, הם חוזרים בעצמם. לפי הסיפורים באיזור שבו נמצאים הבקבוקים שנשארו תמיד קר… אפילו בשיא הקיץ… אם תנסו לגעת באחד הבקבוקים תרגישו משב מקפיא שיגרום לכם להתכווץ, ולחזור בעצמכם… יום אחד ניסינו להביא בקבוק אחד החוצה, לבדוק בעצמנו אם מה שאומרים על המקום נכון, אף אחד לא ידע בדיוק איפה הבקבוקים נמצאים, אבל החלטנו להיכנס על כל מקרה. נפגשנו באחת עשרה וחצי בלילה ליד הבית, לא רצינו שידעו שהלכנו לשם. אחרי שנכנסנו בין כל הגרוטאות לבפנים, התחלנו לחפש…באמת היה קר…וזה היה אמצע אוגוסט. עמרי מצא את הבקבוקים אחרי משהו כמו עשר דקות, הם היו מאחורי דלת של ארון שנשענה על קיר. עמרי לא רצה לגעת בבקבוקים,הוא התקפל. יובל התנדב, אנחנו התרחקנו קצת. ברגע שיובל שלח את היד כדי להרים בקבוק, הרגשנו רוח קרירה יותר ממקודם…ממש קרה, יובל פתאום קפץ אחורה, ונפל על ערימת גרוטאות, ברחנו החוצה. יובל החזיק בקבוק וודקה ריק, עמדנו במרחק של משהו כמו עשרים מטרים מהבית כששוב פעם הרגשנו את הרוח הקרה… יובל נפל והבקבוק עף לו מהיד . ברחנו אל הבית של טליה ונעלנו את הדלת מאחורינו. יובל נשבע שמישהו או משהו דחף אותו, בבית השרוף הוא הרגיש כאילו יד קפואה ניסתה להרחיק ממנו את הבקבוק. ומחוץ לבית היא דחפה אותו וגרמה לו להפיל את הבקבוק. לא התקשינו להאמין ליובל, אולי כי הקור הקפיא גם אותנו. למחרת…בצהריים כשהלכנו ברחוב הסתכלנו לאיפה שיובל העיף את הבקבוק… הבקבוק כבר לא היה שם… הסתכלנו מסביב ולא היה לו זכר… מאז לא התקרבנו אל המקום, אף אחד מאיתנו. אם קשה לכם להאמין בואו לרחוב שלי, הבית עד היום לא שופץ, אם תעברו ברחוב תראו אותו שרוף כמו שהוא היה אז…כמו שהוא היום. DiZZyMe
ברחוב שלי יש בית נטוש. לפני משהו כמו עשר שנים גרו שם כמה שתיינים… יום אחד פרצה שם שריפה, כל הבית נשרף, אחד מהם נהרג שם, השני נעלם… והשלישי נשאר לגור שם, בבית השרוף, הבית לא שופץ. האיש גר עוד משהו כמו שנה- שנתיים אחרי השריפה בבית. על החלון הקדמי (די גדול) ועל הדלת הוא שם כל מיני גרוטאות וחלקי ריהוט שנשארו מהשריפה, כמו למשל בסיס מתכת של מיטה כדי שהבית לא יהיה ממש פרוץ לרווחה. כשהוא חי שם אף אחד לא התקרב אל הבית, הוא לא הפסיק לשתות. יום אחד, אחרי שכמה ימים הוא לא יצא מהבית, אחד השכנים העז להיכנס. הוא מצא את הגופה של האיש שכנראה כבר לא החזיק מעמד עם כמות האלכוהול שצרך. במשך השנים מאז היו כמה שהתעניינו ברכישה של הבית, סה"כ הסביבה טובה. אבל אחרי שהם עורכים סיור בבית, עוברים את מיטת המתכת שמוצבת בכניסה כדלת, ונכנסים לבית השרוף, הם חוזרים בעצמם. לפי הסיפורים באיזור שבו נמצאים הבקבוקים שנשארו תמיד קר… אפילו בשיא הקיץ… אם תנסו לגעת באחד הבקבוקים תרגישו משב מקפיא שיגרום לכם להתכווץ, ולחזור בעצמכם… יום אחד ניסינו להביא בקבוק אחד החוצה, לבדוק בעצמנו אם מה שאומרים על המקום נכון, אף אחד לא ידע בדיוק איפה הבקבוקים נמצאים, אבל החלטנו להיכנס על כל מקרה. נפגשנו באחת עשרה וחצי בלילה ליד הבית, לא רצינו שידעו שהלכנו לשם. אחרי שנכנסנו בין כל הגרוטאות לבפנים, התחלנו לחפש…באמת היה קר…וזה היה אמצע אוגוסט. עמרי מצא את הבקבוקים אחרי משהו כמו עשר דקות, הם היו מאחורי דלת של ארון שנשענה על קיר. עמרי לא רצה לגעת בבקבוקים,הוא התקפל. יובל התנדב, אנחנו התרחקנו קצת. ברגע שיובל שלח את היד כדי להרים בקבוק, הרגשנו רוח קרירה יותר ממקודם…ממש קרה, יובל פתאום קפץ אחורה, ונפל על ערימת גרוטאות, ברחנו החוצה. יובל החזיק בקבוק וודקה ריק, עמדנו במרחק של משהו כמו עשרים מטרים מהבית כששוב פעם הרגשנו את הרוח הקרה… יובל נפל והבקבוק עף לו מהיד . ברחנו אל הבית של טליה ונעלנו את הדלת מאחורינו. יובל נשבע שמישהו או משהו דחף אותו, בבית השרוף הוא הרגיש כאילו יד קפואה ניסתה להרחיק ממנו את הבקבוק. ומחוץ לבית היא דחפה אותו וגרמה לו להפיל את הבקבוק. לא התקשינו להאמין ליובל, אולי כי הקור הקפיא גם אותנו. למחרת…בצהריים כשהלכנו ברחוב הסתכלנו לאיפה שיובל העיף את הבקבוק… הבקבוק כבר לא היה שם… הסתכלנו מסביב ולא היה לו זכר… מאז לא התקרבנו אל המקום, אף אחד מאיתנו. אם קשה לכם להאמין בואו לרחוב שלי, הבית עד היום לא שופץ, אם תעברו ברחוב תראו אותו שרוף כמו שהוא היה אז…כמו שהוא היום. DiZZyMe
