מעשיה ישנה על חתולים
תייר אמריקאי עמוס מצלמות, משוטט לו בשוק כלשהו במזרח התיכון, בחיפוש אחר מציאות. לפתע צדה עינו, בפתח חנות שטיחים, חתלתול, אוכל בשקיקה מתוך קערית ישנה וסדוקה. במבט מקרוב נדמה לו שהוא מזהה ממצא ארכיאולוגי אותנטי, ששווה לצרף לאוסף שלו. מוכר השטיחים בוודאי אינו יודע מהו הערך האמיתי של הקערית, חושב לעצמו התייר, אחרת לא היה מהאכיל בה את החתול שלו ככה סתם בחוץ. הוא מחליט לקנות את הקערית בגרושים, אבל, למוד ניסיון, הוא ניגש למלאכה בזהירות. הוא נכנס לחנות, בוחן את השטיחים, פותח בשיחה עם הסוחר, מחמיא לו על סחורתו, מברר מחירים, וכל אותו זמן מלטף את החתול. לבסוף, כשקם ללכת, הוא אומר לסוחר: "החתול הזה מאוד חביב ונקשרתי אליו. אני רוצה לקנות אותו ממך". אומר הסוחר: "אני זקוק לחתול בחנות, הוא הורג את העכברים שפוגעים בשטיחים שלי". אומר התייר: "חתול אינו חיה יקרה, אני אשלם לך יותר יותר ממה שמקובל, תוכל לקנות חתול אחר ולי יהיה בן לוויה". סוגרים על מחיר, התייר משלם ויוצא עם החתול. בחוץ הוא נעצר לפתע, מסתובב וחוזר לחנות. "שמע נא", הוא אומר לסוחר, "אני מסתובב הרבה בדרכים ואין לי זמן ללכת לחפש כלים. ישנה פה הקערית הישנה הסדוקה, שבה האכלת אותו. מכור לי אותה. הנה, קח דולר, תוכל לקנות קערית חדשה". אומר הסוחר: "הקערית הזאת אינה למכירה". מנסה התייר להעלות את הסכום, אך הסוחר בשלו: "הקערית אינה למכירה". אחרי ויכוחים והתמקחויות שואל התייר ישירות: "כמה כסף אתה רוצה עבור הקערית הזאת"? והסוחר: "20 אלף דולר". התייר כמעט נופל תחתיו והסוחר מסביר: "הקערית הזאת, הישנה, המשופשפת, הסדוקה, נראית בעיניך חסרת ערך, אבל בעזרת הקערית הזאת מכרתי עד היום לא פחות מ-5,000 חתולים".
תייר אמריקאי עמוס מצלמות, משוטט לו בשוק כלשהו במזרח התיכון, בחיפוש אחר מציאות. לפתע צדה עינו, בפתח חנות שטיחים, חתלתול, אוכל בשקיקה מתוך קערית ישנה וסדוקה. במבט מקרוב נדמה לו שהוא מזהה ממצא ארכיאולוגי אותנטי, ששווה לצרף לאוסף שלו. מוכר השטיחים בוודאי אינו יודע מהו הערך האמיתי של הקערית, חושב לעצמו התייר, אחרת לא היה מהאכיל בה את החתול שלו ככה סתם בחוץ. הוא מחליט לקנות את הקערית בגרושים, אבל, למוד ניסיון, הוא ניגש למלאכה בזהירות. הוא נכנס לחנות, בוחן את השטיחים, פותח בשיחה עם הסוחר, מחמיא לו על סחורתו, מברר מחירים, וכל אותו זמן מלטף את החתול. לבסוף, כשקם ללכת, הוא אומר לסוחר: "החתול הזה מאוד חביב ונקשרתי אליו. אני רוצה לקנות אותו ממך". אומר הסוחר: "אני זקוק לחתול בחנות, הוא הורג את העכברים שפוגעים בשטיחים שלי". אומר התייר: "חתול אינו חיה יקרה, אני אשלם לך יותר יותר ממה שמקובל, תוכל לקנות חתול אחר ולי יהיה בן לוויה". סוגרים על מחיר, התייר משלם ויוצא עם החתול. בחוץ הוא נעצר לפתע, מסתובב וחוזר לחנות. "שמע נא", הוא אומר לסוחר, "אני מסתובב הרבה בדרכים ואין לי זמן ללכת לחפש כלים. ישנה פה הקערית הישנה הסדוקה, שבה האכלת אותו. מכור לי אותה. הנה, קח דולר, תוכל לקנות קערית חדשה". אומר הסוחר: "הקערית הזאת אינה למכירה". מנסה התייר להעלות את הסכום, אך הסוחר בשלו: "הקערית אינה למכירה". אחרי ויכוחים והתמקחויות שואל התייר ישירות: "כמה כסף אתה רוצה עבור הקערית הזאת"? והסוחר: "20 אלף דולר". התייר כמעט נופל תחתיו והסוחר מסביר: "הקערית הזאת, הישנה, המשופשפת, הסדוקה, נראית בעיניך חסרת ערך, אבל בעזרת הקערית הזאת מכרתי עד היום לא פחות מ-5,000 חתולים".