מעתיקה את דברי "לב שבור" (לא מצליחה להוסיף תגובה
בעמוד 2)-
זה מה שהיא כתבה לפני זמן לא רב-
"קודם כל תודה רבה על המענה, אתן מדהימות ועושות עבודה מבורכת... לא מובן מאליו בכלל הכוח והחיזוק שהנשים בקבוצה נותנות אחת לשנייה...
אז ככה... אני בת 25, בחודש אפריל האחרון (יומיים לפני ערב חג פסח) עברתי סקירה בשבוע 19 והרופא גילה מומים מרובים בלב של העובר. הוא מייד המליץ על הפסקת הריון, דבר שלא יכולתי לקבל... תמיד אמרתי שלא משנה מה אני אביא את הילד הזה, גם שהתוצאה של השקיפות עורפית לא סימלה כל כך טובות עדיין האמנתי וקיוויתי שהכל יהיה בסדר וגם אם אצטרך להביא ילד לעולם עם תסמונת דאון אני אעשה זאת.... ישבנו עם הרופא, והוא אמר לנו שזו בחירה שלנו כמובן אבל שניקח בחשבון שרוב הסיכויים אני לא אגיע למצב של לידה וגם אם כן הוא יהיה מחובר למכשיר הנשמה כל החיים שלו... חשבתי שהעולם חרב עליי באותו רגע, איזו מן אמא אני שהורגת את הילד שלה עוד לפני שהוא יצא לאוויר לעולם ומאידך איזו מן אמא אני שתביא ילד לעולם שכולו סבל... אחרי הרבה בכי וקושי הגענו להחלטה שצריך ללכת לוועדה להפסקת הריון וכמובן לשמוע חוות דעת שנייה, ידענו שאנחנו צריכים להזדרז כי לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן לעבור לידה שקטה מאחר והייתי בשבוע דיי מתקדם... באותו שבוע כבר קבעתי תור לוועדה להפסקת הריון באסף הרופא, ראו אותי לפחות 3 מומחים שונים שטענו שהמצב לא טוב בכלל והסכימו עם קביעתו של הרופא שלי, שבוע לאחר מכן זימנו אותי לעשות גם אקו לב עוברי. לבסוף עברתי הפלה בשבוע 21 באסף הרופא.
כעת אני שבוע 10, סוף השבוע יש לי את השקיפות העורפית. יש לי כל כך הרבה חששות ופחדים, אני הולכת לחזור לאותו רופא שבישר לי את הבשורה הכי נוראית בעולם...
מתנצלת על החפירה ותודה למי שקראה עד כאן! רוצה לאחל לכולן שבעזרת ה׳ כולנו נעבור הריונות משעממים ושנצא בידיים מלאות בעזרת ה׳ ".
וזה מה שכתבה עכשיו-
"אתמול התחלתי שבוע 13, ב"ה השקיפות עברה בשלום, הרופא היה ממש אופטימי ועמד על ההבדלים בין ההריון הקודם לנוכחי. בהריון הקודם התוצאות היו מאוד גבוליות (נוזל 2.78 mm, סיכון משוקלל לפי הגיל והשקיפות עמד על 1:345), לעומת זאת הפעם נוזל 0.90mm והסיכון המשוקלל לפי הגיל והשקיפות 1:8075 (עדיין מחכה לתוצאות בדיקת הדם שעשיתי לאחר השקיפות).
מאוד משמח אותי לא אשקר, אבל עדיין לא יכולה לחוש את אותה תחושת אופטימיות שהייתה אצל הרופא, בשבילי עדיין מאוד קשה. בעזרת ה' מקווה שימשיך בדרך הזאת... ".
בעמוד 2)-
זה מה שהיא כתבה לפני זמן לא רב-
"קודם כל תודה רבה על המענה, אתן מדהימות ועושות עבודה מבורכת... לא מובן מאליו בכלל הכוח והחיזוק שהנשים בקבוצה נותנות אחת לשנייה...
אז ככה... אני בת 25, בחודש אפריל האחרון (יומיים לפני ערב חג פסח) עברתי סקירה בשבוע 19 והרופא גילה מומים מרובים בלב של העובר. הוא מייד המליץ על הפסקת הריון, דבר שלא יכולתי לקבל... תמיד אמרתי שלא משנה מה אני אביא את הילד הזה, גם שהתוצאה של השקיפות עורפית לא סימלה כל כך טובות עדיין האמנתי וקיוויתי שהכל יהיה בסדר וגם אם אצטרך להביא ילד לעולם עם תסמונת דאון אני אעשה זאת.... ישבנו עם הרופא, והוא אמר לנו שזו בחירה שלנו כמובן אבל שניקח בחשבון שרוב הסיכויים אני לא אגיע למצב של לידה וגם אם כן הוא יהיה מחובר למכשיר הנשמה כל החיים שלו... חשבתי שהעולם חרב עליי באותו רגע, איזו מן אמא אני שהורגת את הילד שלה עוד לפני שהוא יצא לאוויר לעולם ומאידך איזו מן אמא אני שתביא ילד לעולם שכולו סבל... אחרי הרבה בכי וקושי הגענו להחלטה שצריך ללכת לוועדה להפסקת הריון וכמובן לשמוע חוות דעת שנייה, ידענו שאנחנו צריכים להזדרז כי לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן לעבור לידה שקטה מאחר והייתי בשבוע דיי מתקדם... באותו שבוע כבר קבעתי תור לוועדה להפסקת הריון באסף הרופא, ראו אותי לפחות 3 מומחים שונים שטענו שהמצב לא טוב בכלל והסכימו עם קביעתו של הרופא שלי, שבוע לאחר מכן זימנו אותי לעשות גם אקו לב עוברי. לבסוף עברתי הפלה בשבוע 21 באסף הרופא.
כעת אני שבוע 10, סוף השבוע יש לי את השקיפות העורפית. יש לי כל כך הרבה חששות ופחדים, אני הולכת לחזור לאותו רופא שבישר לי את הבשורה הכי נוראית בעולם...
מתנצלת על החפירה ותודה למי שקראה עד כאן! רוצה לאחל לכולן שבעזרת ה׳ כולנו נעבור הריונות משעממים ושנצא בידיים מלאות בעזרת ה׳ ".
וזה מה שכתבה עכשיו-
"אתמול התחלתי שבוע 13, ב"ה השקיפות עברה בשלום, הרופא היה ממש אופטימי ועמד על ההבדלים בין ההריון הקודם לנוכחי. בהריון הקודם התוצאות היו מאוד גבוליות (נוזל 2.78 mm, סיכון משוקלל לפי הגיל והשקיפות עמד על 1:345), לעומת זאת הפעם נוזל 0.90mm והסיכון המשוקלל לפי הגיל והשקיפות 1:8075 (עדיין מחכה לתוצאות בדיקת הדם שעשיתי לאחר השקיפות).
מאוד משמח אותי לא אשקר, אבל עדיין לא יכולה לחוש את אותה תחושת אופטימיות שהייתה אצל הרופא, בשבילי עדיין מאוד קשה. בעזרת ה' מקווה שימשיך בדרך הזאת... ".
