מפגינה נוכחות

[גווניבר]

מפגינה נוכחות

לחדשים שביננו - אני גם ילדת ק"פ, אוטוטו בת 25, ושמחה לענות אם יש לכם שאלות על החוויה של ק"פ 'מבפנים', או כל מה שתרצו לשאול. אתם מסתכלים על הפשושים ואולי לפעמים יש לכם תהיות לגבי העתיד, אולי לילות של בכי ופחד, ימים של דאגה. אז כדי להכניס קצת לפרופורציה את כל הסיפור, אני אכתוב לכם עידכון קצר על חיי. אני עומדת לסיים תואר (בהצטיינות, אם אפשר להשוויץ) באוניברסיטה העברית. מתכננת טיול של חצי שנה למרכז ודרום אמריקה. עובדת לי להנאתי (ופרנסתי). יש לי כאבים לפעמים, ובטיול שלי אני לא אעשה טרקים, אבל חיים מלאי הנאה יש לי. מה גם שבימנו הטיפול יותר מוצלח, ואני בטוחה שבעזרת מעקב צמוד וטיפול עקבי, ילדכם לא ירגישו כמעט את הבעיה. ממעקב אחרי מספר ילדי ק"פ שאני מכירה הנה כמה המלצות: לעשות מתיחות לכפות הרגליים. אמא שלי עשתה לי פיזיוטרפיה כל יום, לפחות שעה, במשך 12 שנים. כשהילד גדל מומלץ לשלוח אותו לחוג בלט (כן, גם בנים), כי שם עובדים המון על חיזוק והגמשת הקרסול בצורה ממוקדת, הרבה יותר מכל ספורט ששמעתי עליו. והכי חשוב - אל תשדרו לילד שהוא מסכן. נכון, יש לו בעיה, אבל הוא יכול להתמודד איתה. במיוחד בעזרת הורים שמחבקים ותומכים כשלא קל. קצת חזרתי על דברים שכתבתי בפעמים אחרות, אבל ניחא. יש מספיק חדשים שבשבילם שווה לפתוח הודעה נוספת. חג שמח,

 

[גן עדן היחידה]

אנחנו שמחים שאת פה, על כל יום!!!!!!

 

[מטיסת שבלולים]

חג שמיח

כל הכבוד על סיום התואר המתקרב.

.