מפגשים מעצימים-סיפור אמיתי
רוצה לשתף אתכן בפרי מקלדתי(=פרי עטי),חם מהתנור: -------------------------------------------------------------- מפגשים מעצימים (השמות שונו ועוותו על מנת לשמור על פרטיות האנשים) --------------------------------------------------------- ביום חמישי הלכתי לחתונה של קרוב רחוק קרוב. כן, כן. זו לא שגיאה. הנכד של אח של סבתא שלי. "הדוד הנרי". לבשתי שמלה אדומה מקטיפה רכה ומחמיאה ששאלתי מחברה(
ו
), עליונית מקטיפה שחורה ונעלי סירה קצרות. לבשתי עינבל יפה, עם מייקאפ ואודם לנקום ריחני, ואפילו את הפאוץ' המרוט המרתי בתיק יד שחור ונשי שלקחתי בהשאלה מחמותי. הבת והאב נשארו לישון בבית וחזרתי להיות הבת של הורי, אספתי אותם מביתם במכונית היפה של האיש והגענו לאולם. בכניסה, כמובן, עומדים בשורה הורי החתן ואנו מברכים אותם. מרגישה פתאום כל כך קרובה, שייכת. מתיקות. האנשים הללו מתוקים באמת, בלי העמדות פנים, ואני מיד נוזלת לשיחות קטנות שופעות מתיקות. שייכת. בזה אחר זה מגיעים הקרובים והקרובות, בני דודים דרגה שניה, שלישית והלאה והיחד הזה משכר אותי, ורק כוס קיווי מוקצף במלון מונחת בידי. רויטל אותה ראיתי לאחרונה לפני 20 שנים כמצאה את בחיר ליבה בניו-יורק ועברה לגור איתו. הסבתא קרוליין שפגשתי בפעם הקודמת לפני 16 שנים, והיא יפה כשהייתה, מלאת חיוניות, חוכמה וחיוכים, נוטפת אהבה ולבושה בחליפה כחולה מבריקה שעושה ממנה מלכה. בעלה הנרי, אחיה של סבתא שלי. מתוך משפחה של 13 ילדים ושני הורים ממונקאטש, שרדו שניהם, האח והאחות. האחות נדרה נדר-ולא הפרה אותו מעולם. להקפיד שלא לספר את שם אמה הצדיקה שהלכה לגזים, בכדי שלא יקראו "על שם". בשכה 22:00 הלכתי, הסעתי את סבא שלי לביתו (סבתא שלי, אחותו של הנרי הושארה בבית על ידי סבי, שהחליט שהיא תעשה לא בושות, עם האלצהיימר-והוא סיפר כמה שהיא התעצבה שלא תיהיה בארוע. אבל מאז ומעולם סבא שלי שולט בה ביד רמה ותמיד מאמין שהוא לטובתה
). הגעתי הביתה וכול כולי געגועים. כשהייתי ילדה לא היה חג ושבת שלא פגשתי את המשפחה של הדוד הנרי. הנרי תמיד היה מקסים וקרוליין אשתו, היו כמו סבא וסבתא נוספים.שלוש בנותיהן ורויטל במיוחד, היו דודות מתוקות ונעימות והיה תמיד תענוג לבקר אותן ולהתארח. ביום שישי נסענו אל ביתם של הורי החתן, כל הבנות והנכדים והסבים שם עד יום א'-הטיסה לאמריקה. ישבנו לקידוש שישי ולארוחת ערב עם מרק עוף צח שרק המרק של ליזה יכול להתחרות עימו. הבת שלי קצת התביישה. לאחרונה סיגלה לה טריק חדש- מדמה עצמה כישנה עד שהיא מתרגלת. ככה איש אינו מציק לה והגרויים נרגעים. הצעתי לה קצת ציצי והיא ינקה, בעודי מדברת עם סבתא קרוליין המתוקה. ובניגוד לכל אמרות השפר שציפיתי לשמוע, שמעתי שקרוליין הניקה את בנותיה. הראשונה עד גיל 4. השניה עד גיל 3. השלישית עד גיל שנתיים. ועל השלישית, רויטל, סיפרה שדיברה מוקדם ובארוחה משפחתית צעקה לאמה- אימא, תני לי את הציצי השני! (והאם היתה נבוכה מעט ). קרוליין שמחה לצפות בי מניקה ועטפה אותי בתחושה נעימה. אני בבית. שאר הקרובים קלטו את ההנקה ופשוט זרמו סביבנו כמו מים. אחרי שהילדה קצת התחילה לתקשר, לא נדחפו ולא נגעו. כיבדו אותה, כאדם. תענוג. הדוד הנרי תפס איתי שיחה, אחרי התמונה המשפחתית על הספה. דוד הנרי, איש נחמד באמת. דוגרי, שאל אותי הדוד : מה סבתא שלך אמרה על שם הנינה? כן, אני יודעת, אמרתי לו. זה נשמע כמו השם של אמכם, ז"ל. ליאה. את יודעת, הוא מקרב את ראשו לאזני (לאחר שבץ שעבר, הוא מדבר בלחש, מתאמץ למצוא את המילים ולבטאן אך לא מוותר), השם השני של בכורתנו הוא לאה, ובתה הבכורה של רויטל גם על שמה של אמי ליאה. כאב לי, הוא אומר, שלאחותי היחידה שנותרה, אין הנצחה של אמנו היקרה בשמות של בני משפחתה. תודה לך, הנרי אומר, שקראת לבתך ליאה, ליה, אפילו במקרה. ואיך סבתא הגיבה, הוא שואל. סבתא הזילה דמעה כשסיפרנו לה, וכל פעם מחדש כשהיא קוראת לנינה : ליאה,ליאה קטנה...(מה זה משנה שבכלל התכוונו ל"ליה", אני מבינה עתה את הגורלות והנצחיות שטמונים ב"ליאה"). סבא הנרי מזיל דמעה, נותן לי נשיקה נרגשת על הלחי. תודה לך, תודה שבאת, תודה על ליה, הוא לוחש במאמץ. אני בבית. הסבתא קרוליין שואלת בזהירות אם אני בבית עם הבת. אני מספרת לה בזהירות, כדורכת על ביצים, שכן, הילדה איתי בבית, לטווח ארוך. קרוליין מחייכת, מושיטה יד ומלטפת את הכתף שלי. יופי, היא אומרת. יופי. סיפרתי לאמא שלי על סבתא קרוליין וההנקה לטווח הארוך, מצויידת סוף סוף בתחושה שאני ממשיכה מסורת ולא הראשונה שצולחת נתיב זה. אמי מצידה, מספרת לי עוד פרט חשוב שחמק ממני- סבתא קרוליין לא שלחה את בנותיה לגני ילדים. כל אחת מהבנות היתה בבית עד גיל כיתה א'. עד גיל שש. אני בבית.
רוצה לשתף אתכן בפרי מקלדתי(=פרי עטי),חם מהתנור: -------------------------------------------------------------- מפגשים מעצימים (השמות שונו ועוותו על מנת לשמור על פרטיות האנשים) --------------------------------------------------------- ביום חמישי הלכתי לחתונה של קרוב רחוק קרוב. כן, כן. זו לא שגיאה. הנכד של אח של סבתא שלי. "הדוד הנרי". לבשתי שמלה אדומה מקטיפה רכה ומחמיאה ששאלתי מחברה(
