החתן המיועד הבריז, והיא נתקעה עם החשבונות
החתן המיועד הבריז, והיא נתקעה עם החשבונות אמנם מההתחלה הוא היה אדיש, וכבר נפרד ממנה פעם אחת, אבל היא חשבה שזה יהיה בסדר. "הייתי עיוורת, הדבר היחיד שראיתי מול העיניים זה את עצמי בשמלת כלה", היא אומרת "מאוכזבת, נבגדת, טיפשה, כועסת. גם עליו וגם על עצמי, שהייתי כל כך תמימה". זה מה שעונה אביטל לשאלה איך היא מרגישה בימים אלו. ימים לא קלים, בהם היא צריכה להתמודד גם עם עוגמת הנפש הכרוכה בנטישה של מי שעמד להיות בעלה וגם עם כל הבלגן של ביטול החתונה, כולל הצורך לשלם עכשיו לאולם האירועים 17,000 שקל, בעד חתונה שלא תתקיים. אביטל הכירה את חזי (השמות בדויים) לפני קצת יותר מארבע שנים, דרך שירות היכרויות טלפוני. "משהו בקול שלו משך אותי מאוד", היא מספרת. במשך יומיים הם דיברו בטלפון כמעט ללא הפסקה. "חזרתי מחתונה בירושלים לביתי בקריות וכל הדרך דיברנו. ציפיתי בכליון עיניים לפגוש אותו", היא נזכרת. לדבריה, הפגישה היתה קצת מאכזבת. חזי לא היה בדיוק הטיפוס שלה, מהרבה בחינות, אבל הדאגה העמוקה שגילה כלפיה במקרה אחד כשנתקעה עם האוטו והוא הפך עולמות כדי לבוא לחלץ אותה הציתה בליבה את האהבה אליו. אחרי חצי שנה הם עברו לגור יחד. "נהייתי לחוצת חתונה, אבל המשפחה שלו היתה נגדי" ככה עברו להם שנתיים בזוגיות נעימה, עד שיום אחד הכל השתנה. "נהייתי לחוצת חתונה", מודה אביטל, "אבל המשפחה שלו ממש היתה נגדי, אמרו לו שלא יעז להתחתן איתי, בגלל מחלה תורשתית שיש לי, הפחידו אותו שבטוח שהילדים שלנו יהיו גם חולים". הלחץ של המשפחה עזר, כנראה, ויום אחד חזי פשוט קם והלך, בטענה שהוא צריך "זמן לעצמו". אביטל אומרת שבמשך חודש שלם הוא לא ענה לה לטלפון. בדיוק התחילה מלחמת לבנון השניה, טילים נפלו מחוץ לביתם המשותף, והוא אפילו לא הרים טלפון לראות שהיא בסדר. אחרי שהסתיימה המלחמה ביקשה אביטל מידיד שלה להתקשר לחזי ולבקש ממנו לבוא לקחת את הדברים שלו מהדירה. חזי היה בטוח שהידיד הוא יותר מידיד, והיוצרות פתאום התהפכו. "פתאום הוא התחיל להתקשר אלי עשר פעמים ביום. בהתחלה לא עניתי, אבל בסוף הסכמתי שניפגש, האמת היא שהתגעגעתי אליו". מהר מאוד הבהירה אביטל לחזי שאם חוזרים להיות יחד, זה רק בשביל חתונה. אין לה זמן וכוח למשחקים. ההצעה לא איחרה לבוא: יום אחד, כשישבו עם חברים בטיילת בתל אביב, הוא הוציא את הטבעת ושאל אם תינשא לו. התשובה, כפי שאפשר להבין, היתה חיובית. "חזי רצה שנחכה עם החתונה לקיץ, אבל אני לא יכולתי כבר לחכות ושיכנעתי אותו להתחתן כבר החורף. סגרנו חתונה ב-12.3.2008 באולמי קאלה בחיפה והמשכנו בחיפושים אחרי שאר נותני השירות לחתונה. יותר נכון, אני המשכתי", היא מודה. חזי התנהג כמו חתן-לעתיד מצוי, כלומר, לא הראה שום סימני התלהבות יוצאים מגדר הרגיל מההכנות לחתונה. אביטל מספרת שתמיד הוא היה אדיש, ולכן ההתנהגות האפאתית-משהו שלו לא הדליקה אצלה שום נורות אזהרה. גם העובדה שפתאום התחיל להתקרב לדת ונעלם למשך שבוע כדי לעזור לחבר ילדו¬ת לא נראתה תמוהה בעיני אביטל. "הייתי עיוורת, הדבר היחיד שראיתי מול העיניים זה את עצמי בשמלת כלה". לפני חודש אמר לה חזי שהוא לא יודע אם הוא מתאים להיות בעלה. היא היתה בהלם. שוב זה קורה לה, פתאום הוא נעלם, לא ענה לה לטלפון במשך יום שלם. בסוף מצאה אותו אצל הוריו ביום שישי והחליטה לנסוע לשם. "למה הגעת?" הוא קיבל את פניה. "אתה רוצה שאני אלך?" שאלה. "תעשי מה שאת רוצה". אביטל החליטה להישאר. את הלילה העבירו אצל הוריו. בשבת אמר לה שהוא נשאר לראות משחק כדורגל. "ואתה תחזור?" שאלה בייאוש. הוא לא ענה. לא באותו יום, ולא בכל הזמן שעבר מאז. זרקה את כל הדברים שלו לזבל עכשיו, אחרי שבכתה את כל הדמעות וזרקה את כל הדברים שלו לזבל, היתה צריכה אביטל להתמודד עם נותני השירות השונים ששילמה להם מקדמות. "כל הצ'קים שנתתי היו שלי, מי חשב שאצטרך לשלם אותם עכשיו לבד?" "כשפניתי לאולם והסברתי להם את המצב, הם היו מאוד אדישים והפנו אותי לאותיות הקטנות של החוזה", אומרת אביטל. והאותיות הקטנות אכן אמרו שאם האירוע מבוטל 90 יום אחרי מועד חתימת החוזה, יישא הזוג בעלות של 30% מההזמנה. בשביל אביטל זה אומר לשלם 17,000 שקל מכיסה על חתונה שלא תהיה - אלא אם כן זוג אחר יסגור עם האולם באותו תאריך. בניסיון אחרון ונואש, אחרי שהגן דחה את בקשותיה, פנתה אביטל לפורטל החתונות Hnet כדי לפרסם את סיפורה, ואולי כך יימצא זוג אחר שמעוניין באולם בתאריך שלה. מישהו רוצה לעזור לה ולהתחתן בחיפה ב-12.3.2008? כיתבו לי עבור "אביטל" מי רוצה לעזור? תגובה לכתבה הדפסת כתבה
החתן המיועד הבריז, והיא נתקעה עם החשבונות אמנם מההתחלה הוא היה אדיש, וכבר נפרד ממנה פעם אחת, אבל היא חשבה שזה יהיה בסדר. "הייתי עיוורת, הדבר היחיד שראיתי מול העיניים זה את עצמי בשמלת כלה", היא אומרת "מאוכזבת, נבגדת, טיפשה, כועסת. גם עליו וגם על עצמי, שהייתי כל כך תמימה". זה מה שעונה אביטל לשאלה איך היא מרגישה בימים אלו. ימים לא קלים, בהם היא צריכה להתמודד גם עם עוגמת הנפש הכרוכה בנטישה של מי שעמד להיות בעלה וגם עם כל הבלגן של ביטול החתונה, כולל הצורך לשלם עכשיו לאולם האירועים 17,000 שקל, בעד חתונה שלא תתקיים. אביטל הכירה את חזי (השמות בדויים) לפני קצת יותר מארבע שנים, דרך שירות היכרויות טלפוני. "משהו בקול שלו משך אותי מאוד", היא מספרת. במשך יומיים הם דיברו בטלפון כמעט ללא הפסקה. "חזרתי מחתונה בירושלים לביתי בקריות וכל הדרך דיברנו. ציפיתי בכליון עיניים לפגוש אותו", היא נזכרת. לדבריה, הפגישה היתה קצת מאכזבת. חזי לא היה בדיוק הטיפוס שלה, מהרבה בחינות, אבל הדאגה העמוקה שגילה כלפיה במקרה אחד כשנתקעה עם האוטו והוא הפך עולמות כדי לבוא לחלץ אותה הציתה בליבה את האהבה אליו. אחרי חצי שנה הם עברו לגור יחד. "נהייתי לחוצת חתונה, אבל המשפחה שלו היתה נגדי" ככה עברו להם שנתיים בזוגיות נעימה, עד שיום אחד הכל השתנה. "נהייתי לחוצת חתונה", מודה אביטל, "אבל המשפחה שלו ממש היתה נגדי, אמרו לו שלא יעז להתחתן איתי, בגלל מחלה תורשתית שיש לי, הפחידו אותו שבטוח שהילדים שלנו יהיו גם חולים". הלחץ של המשפחה עזר, כנראה, ויום אחד חזי פשוט קם והלך, בטענה שהוא צריך "זמן לעצמו". אביטל אומרת שבמשך חודש שלם הוא לא ענה לה לטלפון. בדיוק התחילה מלחמת לבנון השניה, טילים נפלו מחוץ לביתם המשותף, והוא אפילו לא הרים טלפון לראות שהיא בסדר. אחרי שהסתיימה המלחמה ביקשה אביטל מידיד שלה להתקשר לחזי ולבקש ממנו לבוא לקחת את הדברים שלו מהדירה. חזי היה בטוח שהידיד הוא יותר מידיד, והיוצרות פתאום התהפכו. "פתאום הוא התחיל להתקשר אלי עשר פעמים ביום. בהתחלה לא עניתי, אבל בסוף הסכמתי שניפגש, האמת היא שהתגעגעתי אליו". מהר מאוד הבהירה אביטל לחזי שאם חוזרים להיות יחד, זה רק בשביל חתונה. אין לה זמן וכוח למשחקים. ההצעה לא איחרה לבוא: יום אחד, כשישבו עם חברים בטיילת בתל אביב, הוא הוציא את הטבעת ושאל אם תינשא לו. התשובה, כפי שאפשר להבין, היתה חיובית. "חזי רצה שנחכה עם החתונה לקיץ, אבל אני לא יכולתי כבר לחכות ושיכנעתי אותו להתחתן כבר החורף. סגרנו חתונה ב-12.3.2008 באולמי קאלה בחיפה והמשכנו בחיפושים אחרי שאר נותני השירות לחתונה. יותר נכון, אני המשכתי", היא מודה. חזי התנהג כמו חתן-לעתיד מצוי, כלומר, לא הראה שום סימני התלהבות יוצאים מגדר הרגיל מההכנות לחתונה. אביטל מספרת שתמיד הוא היה אדיש, ולכן ההתנהגות האפאתית-משהו שלו לא הדליקה אצלה שום נורות אזהרה. גם העובדה שפתאום התחיל להתקרב לדת ונעלם למשך שבוע כדי לעזור לחבר ילדו¬ת לא נראתה תמוהה בעיני אביטל. "הייתי עיוורת, הדבר היחיד שראיתי מול העיניים זה את עצמי בשמלת כלה". לפני חודש אמר לה חזי שהוא לא יודע אם הוא מתאים להיות בעלה. היא היתה בהלם. שוב זה קורה לה, פתאום הוא נעלם, לא ענה לה לטלפון במשך יום שלם. בסוף מצאה אותו אצל הוריו ביום שישי והחליטה לנסוע לשם. "למה הגעת?" הוא קיבל את פניה. "אתה רוצה שאני אלך?" שאלה. "תעשי מה שאת רוצה". אביטל החליטה להישאר. את הלילה העבירו אצל הוריו. בשבת אמר לה שהוא נשאר לראות משחק כדורגל. "ואתה תחזור?" שאלה בייאוש. הוא לא ענה. לא באותו יום, ולא בכל הזמן שעבר מאז. זרקה את כל הדברים שלו לזבל עכשיו, אחרי שבכתה את כל הדמעות וזרקה את כל הדברים שלו לזבל, היתה צריכה אביטל להתמודד עם נותני השירות השונים ששילמה להם מקדמות. "כל הצ'קים שנתתי היו שלי, מי חשב שאצטרך לשלם אותם עכשיו לבד?" "כשפניתי לאולם והסברתי להם את המצב, הם היו מאוד אדישים והפנו אותי לאותיות הקטנות של החוזה", אומרת אביטל. והאותיות הקטנות אכן אמרו שאם האירוע מבוטל 90 יום אחרי מועד חתימת החוזה, יישא הזוג בעלות של 30% מההזמנה. בשביל אביטל זה אומר לשלם 17,000 שקל מכיסה על חתונה שלא תהיה - אלא אם כן זוג אחר יסגור עם האולם באותו תאריך. בניסיון אחרון ונואש, אחרי שהגן דחה את בקשותיה, פנתה אביטל לפורטל החתונות Hnet כדי לפרסם את סיפורה, ואולי כך יימצא זוג אחר שמעוניין באולם בתאריך שלה. מישהו רוצה לעזור לה ולהתחתן בחיפה ב-12.3.2008? כיתבו לי עבור "אביטל" מי רוצה לעזור? תגובה לכתבה הדפסת כתבה