מפגש נוסף אצל הסקסולוגית
סיפרתי לה כל מה שאני חושבת על הטיפול ועל החשש שלי... מתברר שהיא כן הבינה... היא התנצלה... והסבירה שהיא לא תכריח אותי שום דבר... ואפילו אמרה שנפסיק עם המשימות.. אם זה מה שאני מרגישה.. אז אני משוחררת מכל המשימות...
היא רק רוצה להכיר אותי... והיכרות זה בסדר..
סיפרתי לה על הילדים בגן ובכיתה א-ג... וגם על הילד בתיכון שדקר אותי... רציתי להמשיך לשתף גם על החייל בצבא שרדף אחריי עם אקדח סיכות... אבל נגמר הזמן...
כרגע אני בעיקר מרגישה הקלה... המטפלת הזאת כן טובה, היא כן מכירה בא מיניות כנטייה מינית... היא אמרה את זה כנראה כי היא רצתה להעלות אצלי את התהייה שאולי אני טרום מינית.. אבל לא התכוונה לקבוע עובדה... היא אמרה שאם נוח לי להגדיר את עצמי א מינית... זה בסדר גמור והיא לא תתווכח עם זה... והסברתי לה גם שזאת סקאלה וזה לא אומר שאני נטולת נטייה.. או שאין לי בכלל משיכה מינית... אני חושבת שאולי כן כדאי לי לסמוך עליה.. סה"כ היא מאוד נחמדה וחייכנית...
נראה לי שקצת העצבתי אותה עם הסיפורים שלי... כי באיזה שהוא שלב היא הפסיקה לחייך...
אני תוהה אם הייתי אולי דרמתית מדי... בכיתי כשסיפרתי על התלמיד מיב... שדקר אותי עם עיפרון... וקראתי לה שיר שכתבתי עליו בקול מאוד בכייני.. לא התכוונתי להתבכיין... לא רציתי שהיא תרחם עלי או משהו.. רק רציתי שהיא תדע מה היה כדי לשתף... כדי לספר לעוד מישהי חוץ ממי שכבר שיתפתי.. אבל אני לא מבינה למה הדמעות... הרי כל הזמן אני לא בוכה כשאני מספרת על זה אז למה עכשיו אני כן בוכה... זה נקרא רחמים עצמיים? לא רציתי לבכות... החזקתי את הדמעות בעיניים... אבל הן טפטפו בסוף בכל זאת.... לבכות זה בסדר... לא אומר שלא... אבל עד עכשיו לא בכיתי בגלל זה...אז למה עכשיו כן??? זה נראה לי קצת לא בסדר...
סיפרתי לה כל מה שאני חושבת על הטיפול ועל החשש שלי... מתברר שהיא כן הבינה... היא התנצלה... והסבירה שהיא לא תכריח אותי שום דבר... ואפילו אמרה שנפסיק עם המשימות.. אם זה מה שאני מרגישה.. אז אני משוחררת מכל המשימות...
היא רק רוצה להכיר אותי... והיכרות זה בסדר..
סיפרתי לה על הילדים בגן ובכיתה א-ג... וגם על הילד בתיכון שדקר אותי... רציתי להמשיך לשתף גם על החייל בצבא שרדף אחריי עם אקדח סיכות... אבל נגמר הזמן...
כרגע אני בעיקר מרגישה הקלה... המטפלת הזאת כן טובה, היא כן מכירה בא מיניות כנטייה מינית... היא אמרה את זה כנראה כי היא רצתה להעלות אצלי את התהייה שאולי אני טרום מינית.. אבל לא התכוונה לקבוע עובדה... היא אמרה שאם נוח לי להגדיר את עצמי א מינית... זה בסדר גמור והיא לא תתווכח עם זה... והסברתי לה גם שזאת סקאלה וזה לא אומר שאני נטולת נטייה.. או שאין לי בכלל משיכה מינית... אני חושבת שאולי כן כדאי לי לסמוך עליה.. סה"כ היא מאוד נחמדה וחייכנית...
נראה לי שקצת העצבתי אותה עם הסיפורים שלי... כי באיזה שהוא שלב היא הפסיקה לחייך...
אני תוהה אם הייתי אולי דרמתית מדי... בכיתי כשסיפרתי על התלמיד מיב... שדקר אותי עם עיפרון... וקראתי לה שיר שכתבתי עליו בקול מאוד בכייני.. לא התכוונתי להתבכיין... לא רציתי שהיא תרחם עלי או משהו.. רק רציתי שהיא תדע מה היה כדי לשתף... כדי לספר לעוד מישהי חוץ ממי שכבר שיתפתי.. אבל אני לא מבינה למה הדמעות... הרי כל הזמן אני לא בוכה כשאני מספרת על זה אז למה עכשיו אני כן בוכה... זה נקרא רחמים עצמיים? לא רציתי לבכות... החזקתי את הדמעות בעיניים... אבל הן טפטפו בסוף בכל זאת.... לבכות זה בסדר... לא אומר שלא... אבל עד עכשיו לא בכיתי בגלל זה...אז למה עכשיו כן??? זה נראה לי קצת לא בסדר...
