מפגש פוגע עם.....

נשימה

New member
מפגש פוגע עם.....

פסיכיאטרית. למרות שאני בתהליכי החלמה מתקדמים, היתה לי נפילה איומה לפני שבועיים, נפילה שארכה כעשרה ימים ופרקה אותי לחלוטין. כדי להפסיק את הסבל החלטתי למרות התנגדות פנימית, להתחיל לקחת תרופות לתקופה של חצי שנה כדי לשנות את מאזן הסרוטונין שלי. לצורך זה נפגשתי עפ פסיכיאטרית מאד מומלצת, ידועה בנעימות שלה העובדת עם פוסט טראומטיים מפיגועים. נפגשתי איתה פעמיים. בפגישה הראשונה הייתי מאד נבוכה ולא הצלחתי כמעט לדבר ולכן במפגש השני רציתי לתת תמונה מדוייקת וברורה של מצבי כדי לאפשר לה לעזור לי. תארתי לה במשך כמה דקות את שני המרחבים שבהם אני חיה. מצד אחד המרחב של החיים, שבו אני מנהלת חיים מאד שלמים, טובים ומספקים ומצד שני המרחב של הנפילות, הסברתי לה שהיות ואבא שלי פגע בי ואמא התעללה בדרכים אחרות, אני סובלת מפלאשבקים ועוד תופעות. בשלב הזה היא עצרה אותי ואמרה: " בואי נעשה הסכם, את הבאת אותי לדמעות, אז אבקש ממך על כל הפרטים האלו תדברי עם הפסיכולוגית שלך ואיתי רק על תרופות, אנחנו נתרכז רק בפסיכיאטריה. הייתי המומה ולכן לא אמרתי כלום. אבל אחר כך הרגשתי מאד פגועה. הבנתי למה שמרתי הכל בסוד כל כך הרבה שנים.
 
תגובה בעייתית, אבל...

היא באמת לא אמורה לשמוע ממך את הפרטים. אולי היא לא רצתה להתערב בקשר הטיפולי שלך עם המטפלת שלך. זה שיקול כבד אצל מטפלים. מהצד שלך, שאותו היא לא מכירה מן הסתם, זה נחווה כדחיה שלך, של האמת שלך, כחוסר יכולת שלה להכיל. וזה באמת כואב. אבל הפונקציה שלה בהחלמה שלך היא מינימלית כאן - לשמוע מה הסימפטומים ולרשום תרופה. לא להיכנס לקשר טיפולי, כשאין מקום לזה (כי לא לשם כך באת ויש לך מטפלת). ואני מקווה שתוכלי לראות את זה כך, כשיקול מקצועי שגרר ביצוע מסורבל, ולאו דווקא פגיעה אישית בך.
 

נשימה

New member
הבהרה חשובה למקרה הזה......

אני לא ציפיתי שהיא תפעל כמטפלת למרות שהיא עוסקת גם בפסיכותרפיה. המפגשים האלו מאד קצרים והתייחסתי לזה בהתאם. לא היתה לי כל כוונה להכנס לכל הפרטים. בכל מקרה לא ניתן לעשות זאת בכמה דקות. במפגש הראשון זו היא שביקשה פרטים ושאלה בדיוק מה קרה ומה אני מרגישה ואני הייתי נבוכה ומשותקת. היא הסבירה שזה יקל עליה לעזור לי. אז באופן טבעי במפגש השני רציתי לתקן ולתת מינימום פרטים רק כדי שהיא תבין במה מדובר. זו היתה שיחה של חמש דקות והופתעתי לגלות שהיא לא זכרה כלום מהמפגש הקודם שהתרחש שבוע קודם וגם לא הציצה ברשימות. למרות זאת ניסיתי לתאר לה בתמצות במה מדובר ואז היא עצרה אותי ואמרה את דבריה. היא עובדת עם הפסיכולוגית שלי ופניתי אליה בתאום עם הפסיכולוגית ואחרי שזו שוחחה איתה כך שהיא ידעה בדיוק שמדובר בדברים מאד עדינים. מצטערת אהל זה לא היה צריך לקרות וזה היה מאד קיצוני כל שפת הגוף שלה אמרה " אני לא יכולה לשמוע על זה" ואני לא רגישה כל כך וקשה מאד לפגוע בי. זה באמת היה משהו חריג.
 

missAngelina

New member
הממ... (מתערבת בשיחה ברשותכם..)

נראה לי שבמקרה הז את בטוח מאוד מאוד נפגעת שהיא כאילו קטעה אותך כשדיברת איתה על משהו שהוא כל כך רגיש בשבילך וכל כך חשוב עבורך לדבר עליו... אני לא חושבת שהכוונה של הפסיכיאטרית היתה רעה.. אחרי הכל כמו שמקום אמרו זה דבר שיותר קשור לך ולפסיכולוגית שלך.. למרות זאת הדבר הכי פוגע זה כשאין הקשבה.. כל המטרה בטיפול זה בעצם לקבל הקשבה שלא היית מצליחה לקבל בדרכים אחרות והבנה.. ואני יכולה להבין איך את בטח מרגישה.. אני חושבת שמה שהיא אמרה היה רק מעצם החובה של התפקיד שלה ובלי כונה לפגוע למרות שזה מה שיצא בסופו של דבר.. כפסיכיאטרית היא אמורה להתמקד יותר בסימפטומים.. בפלאשבקים... בחרדות.. דיכאון.. כל הדברים שמתלווים לכל מה שקורה איתך.. אני מקוה שאמרתי פה משהו הגיוני.. חחח... נראה לי שכתבתי יותר מידיי.. אני מקוה שאיכשהו עזרתי במשהו..
========================================
 

נשימה

New member
כנראה שאני לא מצליחה ......

להבהיר שאני מבינה טוב מאד מה ההבדל בין פסיכיאטרית לפסיכולוגית ולא ציפיתי ולא ניסיתי לשפוך את סיפור חיי. עשיתי מה שנתבקשתי במפגש הראשון. ברור לי שהיא לא רצתה לפגוע בי מה שהדהים אותי זה שהיא הגיבה ברעד ודמעות וועצרה אותי. אני הרגשתי שלא היו כאן מניעים מקצועיים אלא חוסר מקצועיות. הרגשתי שאני צריכה לנחם אותה ולהגן עליה על שחשפתי אותה לתכנים כאלו. ככל הנראה לא אצליח להעביר את מוזרות החוויה. היא היתה כמו ילדה לרגע ורק אחר כך התעשתה והמשיכה כרגיל. בכל מקרה תודה על התגובה. אני יודעת שהיה כאן משהו מוזר, כך שלא נורא אם לא רואים את זה כמוני.
 
את יודעת מה נשימה

ממה שאמרת עכשיו זה באמת נשמע בעייתי. אין לי מושג אם את רוצה לעשות עם זה משהו, אבל ברור שכאשת מקצוע היא קצת איבדה שליטה על המצב שם. חבל שהיא גם לא זכרה שביקשה בעצמה שתדברי בפניה. נראה לי שאת בכל מקרה פעלת נכון ואין לך על מה להתחרט. ואני מאוד מקווה שאותה פסיכיאטרית לא מטפלת באנשים שנפגעו. כי אכן יש כאן בעיה של גבולות וחלוקת תפקידים - את בהחלט לא אמורה לדאוג לה ולטפל בה.
 

נשימה

New member
תודה, אני לא רוצה.....

לעשות עם זה כלום. אני אפגש איתה עוד כמה פעמים כדי לבדוק את המינונים ואדבר כמה שפחות. זה לא משנה היא לא דמות חשובה בחיי. המקרה פשוט הטריד אותי אז שיתפתי. אני מניחה שמחר כבר אשכח מזה. זה פשוט החזיר אותי לניכור של הסביבה שבה גדלתי. אף אחד לא שם לב או לא רצה לשים לב שמשהו לא בסדר בבית שלנו וגם כשרמזתי הסביבה נשארה אדישה. קשה לתאר את עוצמת הבדידות שהרגשתי במשך שנים כשלא היתה אפילו דמות אחת שאיתה יכולתי לדבר. כשהייתי בת 12 במשך שנה שלמה נהגתי לגשת לחדר האחות מרוב מצוקה. הייתי מתיישבת מולה ולא אומרת כלום. היא מעולם לא שאלה כלום. אחרי איזה זמן פשוט הייתי קמה והולכת. אני זוכרת עד היום את המבט שלה, יושבת שם בחלוק הירוק ואני מנסה להבין למה היא לא שאלה כלום כשילדה בת 12 מופיעה אצלה כמעט כל יום, יושבת ושותקת.
 
../images/Emo10.gif אני לא יודעת איך היא לא שאלה

אני לא יודעת איזה הסבר היא נתנה לעצמה. אולי היא אפילו נחשה אבל חששה "להסתבך" ולא שאלה אותך דבר. וגם מאוד מוכרת לי התופעה של "אין דברים כאלה" כאשר השתיקה מאפשרת להמשיך להחזיק בשקר הזה. אם לא מדברים על זה, זה לא קיים. ההכשרה שאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מקבלים בנושא של טיפול בנפגעי תקיפה מינית היא מעטה והיא תלויה ביזמה של כל אחד מהם, ללכת ולהשיג הכשרה כזאת. אולי גם זה נובע מהתפיסה הכלל חברתית שהבעיה לא קיימת או שהיא מאוד נדירה. מה שכמובן, לא נכון.
 
סוגי תגובות

המחשבה שלי עברה בראש, כשקראתי את התיאור שלך למה שקרה - היא שהתפקידים התחלפו. פתאום היית צריכה לשמור עליה. אח"כ גם ראיתי שכתבת את זה היכן שהוא בהמשך השרשור. אני חושב, שכשאנחנו מגיעים לאיש מקצוע, אנחנו מצפים שיהיה מקצועי. מה שאומר שישאר בתפקיד שלו. ולפי מה שאת תיארת, היא דווקא נהייתה מאוד אישית, והתגובה שלה היתה רגשית, לא מקצועית. אני תמיד יוצא מנקודת הנחה, שבניגוד ללספר על הדברים לחברים, ו"לשמור עליהם מהתוכן", לאיש מקצוע יהיו הכלים להתמודד עם מה שאני מספר לו. וסליחה, אבל איש של כדורים, שומע במהלך עבודתו תיאורים קשים. זה חלק מהעבודה שלו. בהחלט יכול להיות שנגעת פתאום בכפתור מאוד אישי אצלה, או ביום שבו היא היתה "מחוץ לפוקוס". זה קורה, אחרי הכל גם הם - אנשי המקצוע, הם קודם כל בני אדם. ועדיין, הפליאה, והתחושה שלך, מאוד מובנים לי, ומאוד במקום. כי לרגע, החלפת התפקידים הזו שינתה את הפוקוס של המפגש שלכם, ואת התפקיד שאת באת איתו, וזה בכל זאת עושה סלט, אפילו אם זה לכמה שניות. אני חושב שכרגע, השאלה היא איך את מרגישה איתה. האם את מרגישה שהפריצה הזו במערך הכוחות היתה רגעית, ואת יכולה לשוב ולהסתכל עליה כאשת מקצוע טובה, שתוכל לסייע לך, או שהערעור הזה נותר בעינו, ואת מוצאת את עצמך "שומרת / מגוננת" עליה. כי אז - אולי שווה לבחון אפשרות של פסיכיאטרית אחרת. ואולי שווה להעלות את זה אצל המטפלת שלך? דניאל- צוות אתר מקום
 

נשימה

New member
תודה על התגובה, מצא חן בעיני הביטוי

איש כדורים. כך כנראה אני צריכה להתייחס אליה כאשת הכדורים שלי. האמת שהיות ואני צריכה לקחת אותם רק כמה חודשים והמפגשים בינינו יהיו בתדירות נמוכה, אולי פעם בחודש לכמה דקות, אין צורך להחליף אותה. אני אהיה מאד עניינית. אתה צודק בדברייך שמה שהפתיע אותי זה החלפת התפקידים והאמת שזה היה די מבלבל כי אני ישבתי מול אדם זר, מנסה לספר בתמצות מה עברתי וממה אני סובלת וזה לא קל לעשות ופתאום היא רועדת ודמעות בעיניה והיא עוצרת אותי. כמעט חיבקתי אותה כדי לנחם אותה בקושי שלה. ונכון שמאדם מקצועי אני מצפה שיהיה מסוגל להכיל גם תכנים קשים. האמת שסיפרתי ממש בקווים כליים בכלל לא נכנסתי לפרטים. בכל מקרה עכשיו אני יודעת למה לצפות אז זה כבר לא יקרה שוב. זו היתה פשוט חוויה מבלבלת. הרבה אנשי מקצוע לא יכולים להתמודד עם הנושא של גילוי עריות וכשהיא הגיבה כך, הרגשתי קצת מצורעת שאני נושאת את השק הזה עלי לכל מקום.
 
למעלה