ליווי מקצועי זה חובה. הייתי במפגש לידות שקטות בלי ליווי כזה
אירגנו את זה כמה נשים שחברו יחד לנושא. הן הובילו את המפגש בלי תמיכה מקצועית וזה היה פשוט נוראי. זה התנהל כמו גיבוש לא מוצלח בעבודה - המון רצון טוב, אבל זהו בערך.
היו נניח 10 משתתפות - פחות או יותר. זה היה בסדר גמור.
קבעו שעה, אבל לא שעת סיום. אז את יושבת שם בתוך כל הסיפורים האלה (וה"וותיקות" מנשנשות עוגה תוך כדי שזה בכלל המם אותי) ולא יודעת מתי זה נגמר. הן לא רצו לקטוע אף אחת, אז בסוף זה ארך שלוש שעות! של חשיפה אינטנסיבית לטריגרים. אני בטוחה ששום אשת מקצוע לא היתה מאפשרת דבר כזה. אם מדובר על מינגלינג בסלון זה משהו אחר אבל ישיבה במעגל ודיבור לפי תור וכאלה - לדעתי שעתיים גג... אחרת זה כבר חשיפת יתר.
כל אחת התבקשה להביא משהו שמסמל או מייצג את האובדן שלה, כמו בפעולה בצופים... אחת הניחה במרכז המעגל תמונת אולטרה סאונד של הילד המת. מעבר לתהייה האישית שלי איך אפשר, אז גם אם היא יכולה ורוצה - *אני* לא רוצה לשבת שעה במעגל שבמרכזו מונחת התמונה הזו. זה היה מחריד בשבילי. והן לא רק איפשרו אלא ממש הזמינו את המצב הזה - והכל מתוך כוונה טובה, אבל בלי טיפת ידע (אך עם המון ידע מסוג אחר על כל הנושא - ומסתבר שזה ממש לא מספיק). ואני בטוחה שזה היה קשה לעוד כאלה שישבו שם ולא רק לי. אני בטוחה שגם אם אשת מקצוע היתה רק מכוונת אותן בעל פה מראש - היתה פוסלת רעיון כזה על הסף כי הוא פשוט מזיק.
אחכ כולן דיברו לפי תור - וזה קשה מאוד לעצור מישהי שמספרת, לפעמים בפעם הראשונה בפירוט כזה, מה עבר עליה. אני מניחה שמנחה פורמלית, שהנשים יודעות שחלק מהתפקיד שלה זה לעצור אותן מהדיבור, ושהיא עצמה יודעת איך ומתי לעשות זאת בעדינות כדי להגן על המשתתפות האחרות וגם על הדוברת וכדי לייצר מסגרת זמן סבירה - אז לא מגיעים למצב הזה שמישהי מספרת במשך 40 דקות על החווייה שלה. זה פספס לגמרי את המינון הסביר של מעגל משתתפות. כנראה היו כאלה שזה התאים להן וזה בסדר גמור - אבל אני לא חושבת שזה היה נכון לעשות. המינון מאוד חשוב.
ובתוך כל זה היו דיבורים שחלקם היו עבורי ככ מתסכלים ולא מתאימים... מישהי סיפרה איך קצת אחרי הלידה היא ירדה עם הגדולה לגינה, וככ קיוותה שיהיה לה עם מי לדבר סוף סוף. וכל האמהות שהיו שם התעלמו... פשוט עמדו יחד ולא התקרבו אליה למרות שכולן מכירות אותה מהגן של הילדה. אפשר היה ממש לשמוע בקול שלה את האכזבה והעלבון, ובאיזשהו שלב היא התחילה לבכות
. נשבר לי הלב עליה ממש. ואז אחת המשתתפות אמרה "הן יכולות להתנהג כמו שהן יכולות, ואם את בוחרת להיעלב, זה שלך...". ואני בטוחה, אבל ממש בטוחה ששום אשת מקצוע לא היתה מאפשרת אמירה כזו - ולו רק מהסיבה שכאשר יש אשת מקצוע היא בדכ יכולה להגיב ראשונה ולכוון את הדברים. בעיניי האמירה הזו היתה ממש התעללות. כל מה שהבחורה הזו עברה וגם בקבוצה הזאת מאשימים אותה! זה היה פשוט נוראי. בנקודה הזו דיברתי (עד אז לא אמרתי כלום בכלל) ואמרתי שזה פשוט לא הוגן לגלגל התנהגות כזו בחזרה על הקורבן - לגינת משחקים יש המון תפקידים חוץ משיפור המוטוריקה הגסה של הילד - זה מקום מפגש חברתי וקבוצת השתייכות ואחרי אירוע כזה שכולם נבהלים ממנו את ככ רוצה שוב להרגיש שייכת לקהל האמהות, ואת שמה נפשך בכפך ובאה לשם - לי לקח איזה חצי שנה להיות מסוגלת ללכת שוב לגינה - ואז את חוטפת כזו כאפה לפנים, וכשאת באה למפגש תמיכה אז עוד אומרים לך שזה את בוחרת להיעלב?! *זה* מעליב! - ואני כמובן חושבת שצדקתי לגמרי. אבל השניה גם חושבת שהיא זו שצדקה... וכל הסיטואציה הזו היתה ככ דפוקה! והאלה שמארגנות לא אמרו מילה, ואולי הן גם חשבו שדווקא השניה צודקת - אבל אני ככ ריחמתי על זו שסיפרה ובכתה ולא קיבלה שום תמיכה
אחכ היה משהו שאמרתי את דעתי עליו ומישהי מה"מייסדות" של הקבוצה המשיכה לעקוץ אותי אחכ על זה כל המפגש... אז נניח שאמרתי משהו לא במקום - אני בטוחה שאשת מקצוע טובה יודעת להגיד משהו בעדינות גם לי וגם להיא ועוברים הלאה ולא ממשיכים לעקוץ ולהיעקץ מזה שעתיים... זה היה לא נעים.
אחרי שלוש שעות כאלה למרבה התדהמה עוד היו שם בנות שנשארו לדבר - אז כנראה לא לכולן זה היה יותר מדי וברור גם שיש הבדל ביני שבאתי נגיד 8 חודשים אחרי הלידה למישהי שאצלה עברו 6 שנים. אבל אני ברחתי משם ולמפגש הבא כבר לא חשבתי אפילו לבוא.
ולכן אני ממש ממש מסכימה עם שירה שאם כמה בנות נפגשות - אז מעולה, אבל אם זה משהו יותר מובנה - אז חייב הנחיה של אשת מקצוע כי אחרת לא רק שזה לא מועיל אלא שזה עלול ממש לעשות נזק.
עד כאן החפירה...
) 
