מפגש

[יעל של עדי]

קבוצה

שלום לכולם כפי שראיתם בהודעות קודמות, נערכה פגישה ראשונה של קבוצה שהיא לא ממש תמיכה אבל אולי יצא ממנה תמיכה. מתוכננת עוד פגישה לעוד כחודש והמטרה של פגישה זו לנסח מעין נייר עמדה שישלח לבתי חולים ובו נציג את הדרך בה אנו רואים שיש לנהוג במשפחות, זוגות ואנשים שעוברים חוויה של אבדן במהלך הריון ו/או לידה. אני מזמינה אתכם, מי שהיה בפגישה או לא, לכתוב כאן מה הן הנקודות המשמעותיות שאמורות להופיע בנייר כזה. מה הייתם מצפים מצוות ביה"ח לעשות במקרים אלו. את ההערות הללו נעביר למשתתפי הפגישה השניה והן יהוו בסיס למחשבה. יעל

 

[יעל של עדי]

מפגש

שלום לכולם פגישת הקבוצה הקרובה תתקיים ביום ג´, 10.9.02 בשעה 20:30. המפגש ייערך ב"ממ"ש" - מרכז משפחתי שכונתי, ברחוב משמר הירדן 79, שיכון דן. אין בעיית חניה. עלות סמלית: 25 שקל למשתתפת. לפרטים, אפשר ליצור קשר עם מרכז ממ"ש - 03-6472411 או במסר אלי. נושא המפגש הפעם הוא כתיבת נייר עמדה שיוצג לבתי חולים ובכלל בנושא התמודדות עם לידה ללא רוח חיים. מי שלא יכול/ה להגיע ורוצה לומר משהו חשוב מוזמן לכתוב זאת כאן ונעביר את המסר. בכלל אפשר להתחיל כאן שרשור של דברים שחשוב לנו להעביר לממסד הרפואי. אז אתם מוזמנים להתחיל לכתוב. להתראות, יעל

 

[תמיד איתנו]

../images/Emo79.gifפגישה ונייר עמדה לבתי החולים...

כללי: כידוע לכולנו אין כיום כספים לתרופות וציוד רפואי חיוניים להצלת חיי אדם, ומדי יום אנו נחשפים לסיפורים קשים על חולים הנאלצים לממן מכספם את רכישת התרופות והציוד שמחוץ לסל הבריאות. לפיכך אינני מאמין שדברים בעלי משמעות תקציבית יטופלו מהיום למחר עקב בעית התקציב הבסיסית, פשוט אין כסף... אבל לנסות תמיד מומלץ כל שכן דברים שאפשר לטפל בהם ללא עלות כספית, או עלות נמוכה. הנקודות שלדעתי יש להכניס למכתב למנהלי המחלקות הינם טיפול באמצעות מתנדבים –נשים וזוגות שחוו אובדן הריון: נקודה למחשבה – הקמת מאגר של נשים או זוגות המעוניינים להתנדב ולסייע לזוגות שנמצאים בתהליך של אבדן הריון. את המאגר ירכז/ תרכז מתנדבת ואת פרטיה יש להכניס למכתב שישלח לבתי החולים. אשפוז – כמובן יש לאשפז במחלקת נשים ולא יולדות. תהליך הלידה – במידת האפשר ובמסגרת המגבלות – לאפשר לבודד את הזוג מחדרי לידה פעילים אחרים כדי למנוע מפגש קשה נפשית עם זוג בתהליך לידה רגילה. מודעות לגבי ההיבט הנפשי : בבית החולים: תהליך האבדן הינו טראומטי לנפש מעבר להיבט הפיסי. לכן יש להתיחס לכך בכובד ראש. במידה ובני הזוג מחליטים על הפסקת הריון יזומה, לדעתי הועדה להפסקת הריון (במידה ומכונסת ועדה) אמורה להתיחס במלוא הרגישות למצבה הנפשי הקשה של מי שמופיעה בפניה. לקבל בהבנה בכי, התפרצויות וכו... כיצד? שוב, מודעות חברי הועדה. על חברי הועדה לקבל הדרכה לגבי ההיבט הנפשי של אבדן הריון. לאחר מכן בשלב האשפוז במחלקה ותהליך הפסקת ההריון – על הצוות הרפואי לעבור הדרכה כיצד לטפל בהיבט הנפשי. כשם שמטפלים בגוף כך יש ללמוד כיצד לטפל בנפש. אין כוונתי ללמד רופאים או אחיות להיות עובדים סוציאליים או פסיכולוגים, אלא להבין את הנושא בכלליות ולהפנים את העובדה כי לא צועקים, לא מרימים קול או לא מעליבים אישה או בן זוגה במידה ומתעוררת מחלוקת או עימות. לאחר השחרור מבית החולים: הבעיה שאין מעקב או המשך טיפול נפשי ממוסד דרך קופות החולים. ממליץ על מיסוד נושא הטיפול בצורה יזומה על ידי קופות החולים ומימון מספר מפגשים עם פסיכולוג או עובד סוציאלי . כיום זה לא מבוצע.שוב, עקב מגבלת תקציב, קשה לי להאמין שישתנה בקרוב. אלו העיקרים לדעתי. ממני, תמיד איתנו.

 

[shirab]

תגובה

הדבר שאני הכי התזדעזעתי ממנו היה בגרידה השניה שעשיתי בבי"ח לניאדו, התקבלתי לחדר יולדות!!! חדר ובו שלושה וילונות: 2 ליולדות שמחוברות למוניטור, ובשלישי אני נבדקת ומאששים את הידיעה המרה שלעובר אין דופק. במשך כל ההמתנה שארכה שעה וחצי חיכיתי יחד עם קבוצה של יולדות שהיו במהלך של לידה פעילה. חוסר רגישות נוראי!!! דרך אגב - בבי"ח כרמל בגרידה הראשונה התקבלתי במיון יום ולא נפגשתי עם אף יולדת, לפי דעתי כך צריך להיות. בהצלחה!

 

[קטיה 007]

דווקא הפעם הר..

הרגשתי מוכנה לבוא אך הפעם אני כבר אהיה מרותקת למיטה אז תהנו ותפיקו המון בהמשך אוכל לצרף את דברי כרגע המניע אותי הוא עדיין הכעס וזה לא נראה לי הוגן. קטיה

 

[shirab]

שחכתי לציין

שברקע נשמעו צרחות של תינוקות שרק נולדו.

 

[סוף טוב]

האם יש מקום....

במפגשים שלכם גם לסיפור כמו שלי? היום אמא מ-א-ו-ש-ר-ת לתאומים בני 10 חודשים.ולפניהם 4 הריונות לא מוצלחים ו-5 שנים של כאב עמוק עמוק עמוק. מי כמוני יודעת שבתקופה השחורה לא תמיד רוצים לשמוע סיפורים אופטימים ולעיתים רק רוצים לבכות. אם זה מתאים אשמח להצטרף או לבוא באופן חד פעמי. אני נכנסת באופן קבוע לפורום שלכם.עם כל האושר עכשיו,{ואין גבול לאושר},עדיין בתוך הלב יש חורים.אולי הם הצטמצמו,אך הם שם! אפשר לשלוח לי מסר. ליבי עם כולכם וכולכן.

 

[יעל של עדי]

מקום לכולם

היי במפגשים הללו יש מקום לכולם, לכל מי שמרגיש שרוצה ליטול חלק, לספר ולשמוע, להתחלק עם אחרים לתמוך ולהיות. ולעצם הענין, את בוודאי יכולה לתרום רעיונות לנייר עמדה כלפי המערכת הרפואית. ביי - יעל

 

[udie1]

ראשית על ראשי המחלקות לשנות תפיסה

מחלקות הנשים בארץ בדרך כלל מחולקות לנשים (הריון בסיכון), יולדות, ואונקולוגית. כפי שמנהלי החטיבה האונקולוגית יודעים היטב כי הם מטפלים בחולות ובמשפחות אשר האובדן והאבל מאיים עליהן וכך הם בדרך כלל עושים הכל (והם יודעים איך לעשות זאת) כדי להיות רגישים אליהם, באותה מידה מנהלי הריון בסיכון צריכים לדרוש הפרדה מוחלטת מיולדות ולהבין כי גם פה האבדן והאבל הוא לא פחות נורא. אני חושב שהאלמנט הנפשי של אישה הנושאת עמה את עוברה העומד בפני הריון מסוכן או בפני סיום ההריון אינו קל יותר מזה של חולה ומשפחתה המתמודדים עם סרטן. חבל בכלל שצריך לעשות השוואה כזו, אך לצערי אנו נתקלנו ביחס כל כך מזעזע בבית החולים (סיפור שאיננו רוצים לספר בפורום פשוט כי איננו רוצים להכאיב לאחרים פה) שזה פשוט מסביר כמה רחוקים הרופאים מלהבין מול מי הם עובדים. אז שוב אני חוזר, מבחינתי מספיק שיבינו...

 

[תמיד איתנו]

מפגש

מצ"ב הודעתה של יעל של עדי - אני מעתיק אותה שוב כדי ליצור רצף שירשורים הגיוני. ממני, תמיד איתנו