זה הסיפור מקוה שהפעם הוא מגיע לכא
אוריאל מעוז • חברים יקרים - קיבלתי סיפור...ו אוריאל מעוז קיבלתי סיפור זה באי מייל מתלמידה שלי לרייקי: לפני זמן מה, העניש אב את בתו על שבזבזה גליל נייר מוזהב שלם ויקר ערך. המשפחה חיה בדוחק והאב כעס אף יותר על שבתו השתמשה בנייר כדי לעטוף קופסת קרטון כמתנה לחג המולד. ביום שלאחר מכן, הביאה הילדה את הקופסה במתנה לאביה."זה בשבילך, אבא". האב בוש בהתנהגותו הזועמת, אבל זעמו גאה שוב כאשר ראה שהקופסה ריקה מתוכן. הוא פנה אל בתו בטון כועס ואמר לה "את לא יודעת, גבירתי הצעירה, שכאשר נותנים למישהו קופסה אמורים לשים משהו בתוכה?" הילדה, עם דמעות בעיניים, ענתה לאביה: "אבל אבא, כן שמתי משהו בקופסה. הכנסתי לתוכה המון המון נשיקות עד שהיא התמלאה". האבא כרע על ברכיו וביקש מהילדה שתסלח לו על כעסו הלא מוצדק. זמן לא ארוך לאחר מכן, נהרגה הילדה בתאונה. מספרים כי אביה שמר את קופסת הזהב ליד מיטתו עד סוף חייו. ובכל פעם שהרגיש מדוכא או עצוב או חסר כוחות, הוא פתח את הקופסה והציא ממנה נשיקה דמיונית אותה שמה הילדה שאהבה אותו כל כך. כל אחד מאיתנו קיבל במתנה קופסת זהב, מלאה באהבה ללא תנאים. מהילדים שלנו, מהמשפחה, מחברים ומאלוהים. לא קיים נכס יקר יותר. עתה, יש בידיכם שתי אפשרויות: 1. לספר את הסיפור לכמה שיותר אנשים. 2. לשכוח שאי פעם שמעתם אותו ולהתעלם מהעובדה שהוא נגע ללבכם. רק זכרו, חברים הם כמו מלאכים שמעמידים אותנו על רגלינו בכל פעם שהכנפיים שלנו לא זוכרות כיצד לעוף. אור וטוב אוריאל מעוז
