מפחדת מעוד אכזבה

[יעל 33]

מפחדת מעוד אכזבה

שלום, אני חדשה פה בפורום. כלומר כבר זמן מה שאני רק קוראת אבל היום החלטתי גם לכתוב. קוראים לי יעל אני בת 33 מזכירה נשואה לאיש מחשבים ואמא לילדה בכיתה ז´. ההריון הראשון היה פנצ´ר שהחלטתי לשמור. ואולי בגלל שהפכתי לאמא בגיל כל כך צעיר הרגשתי שאני מפספסת את החיים ולא רציתי יותר ילדים. אבל אז הגיע הפנצ´ר השני. בהתחלה לא רציתי אותו החלטתי ללדת רק בשביל בעלי שכל כך רצה אבל לאט לאט נקשרתי אליו. תכננתי איך נטוס לבקר את ההורים שלי, איך אני אלך איתו לפארק, איך אני אקנה לו את כל הדברים ובכלל החיים שלי התחילו להסתבובב סביב ההריון הזה. שתיים עשרה שבועות הכל הלך יפה ואז הבדיקה אצל הגניקולוג, ההבעה על הפנים שלו, הפחד, וההודעה שזהו זה נגמר אין דופק. אי אפשר לתאר את גודל התסכול האכזבה הכאב. כל יום שאני יוצאת מהבית ורואה את הפארק אני חושבת על הטיולים שלו זכיתי לעשות. כבר עברו תשעה חודשים ובעלי לוחץ עלי שננסה שוב. אני יודעת שרוב הסיכויים שהכל יהיה בסדר אבל אי שם קיים הסיכוי ששוב פעם משהו ישתבש. אני מפחדת מעוד אכזבה, אני מפחדת להקשר שוב. מצד אחד אני מעדיפה לא לנסות וככה לא להסתכן אבל מצד שני אני רוצה ילד למישהו יש רעיונות? יעל

 

[e k]

יעל

כולנו כאן באותה סירה מסתבר שאין מה לעשות גם אני פוחדת להתחיל הריון ללדת ולחזור בידיים ריקות וגם עוד הרבה בנות פה אני מניחה חושבות כמוני. אכזבה אלוהים כמה שזו מילה מפחידה אין מה לעשות צריך להמשיך ולקחת בחשבון שאכזבה זה משהו שיכול לקרות ונקווה שלא.

 

[יעל 33]

e k

זה מפחיד לנסות שוב אבל הרגע של להחזיק אותו בידיים במידה וזה יצליח שווה את הכל. השאלה היא האם אוכל לעמוד בעוד משבר אני בטוחה שיש כאן כאלה שלצערי ולצערן עברו את זה יותר מפעם אחת. האם קשה יותר בפעם השנייה קל יותר או שזה אותו הכאב אותה ההרגשה של חור בלב יעל

 

[e k]

לנסות שוב

נכון זה מפחיד לנסות שוב אני התחלתי החודש טיפול בדיוק כמו האחרון שנקלטתי להריון וזה הולך כל כך רע פשוט אני חוזרת בוכה מכל אולטרסאונד אבל אני יודעת שאסור לוותר. כל אכזבה היא אכזבה אבל מצד שני יש את תמי שתודה לאל הכל בסדר עד עכשיו אז אני משתדלת בכל כוחי לקחת אותה בתור דוגמא.

 

[יעל של אודי]

תמי וגם קרן... ושכן ירבו

זה מדהים איך שהחויות של כל אחת ואחת מאתנו כלכך שונות ובכל זאת כלכך דומות. מישהי אמרה לי לפני כמה ימים שמה שאנחנו חוות עם הפלה יזומה זה אחר לגמרי מחווית ההפלה הספונטנית. מצד אחד זה נכון כי מתווסף פן משמעותי ביותר שזו האשמה על שאת החלטת לשים סוף לחיי העובר שלך. מצד שני אני מאמינה שהאשמה צפה ועולה גם אחרי הפלה ספונטנית על אי היכולת הפיזית להחזיק הריון ועל כל מיני דברים שאולי עשו ונתלים בהם עכשיו כאשמים להפלה. אבל בסופו של דבר כולנו איבדנו את ילדינו והעצב והכאב הוא אותו עצב ואותו כאב והריקנות שווה אצל כולן, והפחדים משידור חוזר הם דומים אצל כולנו. שנדע רק ימים טובים יותר

 

[יעל 33]

יעל של אודי

ההפלה שלי הייתה ספונטנית כלומר הוא מת בבטן. אני עדיין לא מאשימה את עצמי, אבל מפחדת שאתחיל אם אכשל שוב. אני לא רגילה לכשלונות. גם נמעס לי מכל הרחמים. יעל

 

[יעל של אודי]

לא רגילות לכשלונות

המשפט הזה ממש אמיתי גם לגבי. אני לא רגילה לא להצליח. עד עכשיו תמיד הלך לי. לא ידעתי כשלונות. והנה הגוף שלך כשל ולא מקשיב להוראות המגיעות מלמעלה. אני הבנתי דרך הטראומה הזאת שאני פשוט לא שולטת בכלום, ושום דבר לא תלוי במה שאני עושה, כי עשיתי כל מה שצריך וניתן וזה גם לא עזר, נכשלתי. תחושה שקשה להתרגל אליה.

 

[יעל 33]

יעל של אודי.

להפלה הזו אני קוראת פאשלה, חצי כישלון. אבל אם תהיה עוד הפלה זה כבר כשלון מוחלט ומי יודע איך אני אמורה לעמוד בו. כמוך יעל, גם לי תמיד הכל הלך בחיים. אפילו כשלא רציתי שמשהו ילך הוא בכל זאת הלך כמו ההריון הראשון שלי. אני כל כך מזדהה עם כל מה שאת כותבת. את כותבת שאת מרגישה שאת לא שולטת בכלום, אני מרגישה שליטה עדיין בחיי. שליטה זה כל מה שיש לי. בלי זה אני אתפרק. השליטה עזרה לי לעבור את האסון. אם תהיה עוד הפלה ואאבד שליטה אניפשוט אתפרק... יעל.

 

[תמי ס]

יעלי של אודי

אכן את צודקת, החוויות הן כל כך דומות, ואולי לא צריך להגיד חוויות אלא טראומות. האשמה עצמית קיימת תמיד, גיליתי שיש בנו מן תכונה מעצבנת שבסופו של דבר תמיד אנו מאשימים את עצמנו (ומה יותר "קל" מזה?). ביום שגילו אצל העובר שלי את המום, דבר ראשון תוך כדי הבכי הנורא, גילגלתי אחורה בראשי את הסרט של כל שבועות ההריון, וניסיתי לחשוב מה עשיתי (מה אני עשיתי!!!!) שגרם למום. החל מתרופה נגד מיגרנה שלקחתי במהלך ההריון (באישור הרופא שלי אבל בדיעבד הסתבר שזה לא כל כך מומלץ כי אין מספיק מחקרים) וכלה באמונות תפלות שלא ניזהרתי מהן כי לא ידעתי על קיומן... (ביקור בבית קברות) בקיצור, אין סוף להלקאה העצמית. וכמובן שגם המחשבות של "אולי לא נלחמתי מספיק?", "אולי הייתי צריכה לתת לו להיוולד ולהתמודד עם המום?", הוא הילד שלי ואני בחרתי להפסיק את חייו, ולמה באמת עשיתי זאת? האם למענו או למען הנוחות שלי? שלא אצטרך לגדל ילד פגוע? שאוכל להמשיך בשגרת חיים ואאפשר לילדיי האחרים חיים "רגילים"? ואולי לכן עכשיו אני לא ראוייה? כי בחרתי בדרך ה"קלה"? בדרך של לנסות שוב? מי יכול לדעת מה התשובה? ואיך לעזאזל אפשר להיפטר מהפחד???

 

[יעל 33]

e k

מפחיד לנסות שוב. אני מחדת להיות תשעה חודשים מחיי בפחד שהנה משהו יכול לקרות. האם אני אוכל לעמוד בעוד אובדן ומצד שני אני כל כך רוצה ילד... יעל

 

[תמי ס]

ek יקרה

מאחלת לך מכל הלב להצליח, מחזיקה לך אצבעות, ותודה לך על שאת כל כך שמחה בשמחתי, הלוואי הלוואי הלוואי שאשמש לך דוגמא חיה. אל תוותרי, את תצליחי !!!

 

[karen01]

שלום לעוד יעל

כל מה שכתבו לך כאן כל כך נכון - הפחד מכשלון נוסף (מה אם משהו אצלי בגוף "דפוק"), איך קמים שוב מנפילה כזו... הכל מאוד מוכר. אבל, בסופו של דבר, אם רוצים ילד, צריך לעבור הריון. ההריון שאח"כ לא פשוט בכלל ומלווה בהרבה יותר פחדים, ואין לי מושג איך אני אתמודד אם חלילה זה יקרה שוב - אני רק יודעת שזה יהיה נורא. אז מנסים לחשוב חיובי, להאמין ביכולת שלך לעשות את זה, ולהיאחז בכך שמבחינת הרופאים זו היתה תקלה חד פעמית. זה לא מושלם, אבל כבר אמרתי שבשביל ילד צריך הריון, ובשביל שלא תהיה לו אמא משוגעת היא צריכה לשכנע את עצמה בכל מה שעוזר... קחי את הזמן הדרוש לך להתאוששות - שום דבר לא בוער - ואם עדיין תרצי ילד אני בטוחה שתמצאי את הכוחות לעשות את זה. רק טוב.

 

[יעל 33]

karen01

לצערי מה שכתבו לי הוא נכון. קיוויתי שזה לא אבל זה כן. כרגע ההפלה היא משהו שלא יצא לפועל זה עוד לא אומר שמשהו לא בסדר אבל הפלה שנייה אם תהיה תגיד את זה, וזה משהו שאני לא רוצה לשמוע. אני גם מפחדת שאם אני אכנס להריון ואחשוש כל הזמן זו תהיה נבואה שתגשים את עצמה. בעלי אומר שאני פראנואידית. אולי זה כך. אני רק יודעת שאני רוצה עוד ילד אבל אני גם יודעת שאני אתפרק אם יהיה עוד כשלון יעל

 

[יעל של עדי]

ללא כותרת

קודם כל, שמתם לב כמה נשים בשם יעל יש כאן? זה מפחיד. ואפרופו פחד, אמר פעם חכם אחד שאיני יודעת את שמו שמי שמפחד למות, מת כל יום - מת מפחד. לעומת מי שלא מפחד שמת פעם אחת. אני חושבת שזה נורא נכון. קל יותר לומר מאשר להתנהג אבל נכון. זה לא קל להיות אופטימיים בהריון חוזר אבל באמת שחייבים לעבור את זה. רק טוב - יעל

 

[זוהרה מצליחה החודש]

משהו ציני קטן

לי קוראים זוהרה וזה קרה לי פעמיים. פעם אחת, "סתם" הפלה נדחית ופעם אחת שאני הייתי ה"אשמה" שהפסיקה את ההריון בשבוע מאוחר. יש לי הנחה לגבי העתיד? זוהרה

 

[יעל 33]

זוהרה

אם כל הכאב שלך של שתי הפלות, זה גם נותן תקווה הנה מישהי שעברה את זה. אם אפשר לשאול ואם את יכולה לענות למה הפסקת את ההריון? בכל מקרה אם את מנסה שוב בהצלחה את תצליחי. יעל

 

[זוהרה מצליחה החודש]

שלחתי לך מסר

 

[meirav69]

זהרה חמודה, היי

זהרה היי, מה נשמע? איך את, כבר מזמן שלא ביקרתי באף פורום שקשור לטיפולים, תמיכה וכו´, אולי אחזור לזה בקרוב, מקווה שאת בסדר, האם היתה עוד קבוצה של מעגל נשים? לילה טוב ושבוע מצויין, שלך, מירב ויזר

 

[יעל 33]

יעל של עדי

אני מתחילה לחשוב שמשהו לא בסדר עם השם שלי, יותר מידי יעל יש כאן. אולי אני אלך להתייעץ עם רב או משהו ואשנה את השם. יעל, אבא שלי אומר לי גם את המשפט החכם הזה אבל בתאוריה זה קל ולצערי רק בתאוריה ולא בפועל. חוץ מזה אם אני אנסה עוד הריון אני באמת אמות מפחד וכבר נמעס לי למות. למה הכל כל כך מסובך. אני חושבת שאם רק היה לי קצה של חוט להאחז בו למשל לדעת מה עשיתי לא נכון בהריון קודם אולי הייתי מנסה. ומילא אני אבל עם ההפלה אני מרגישה שאני מאכזבת את בעלי, שאני לא אישה. יעל

 

[יעל של אודי]

יעל 33

כאב לי לקרוא את מה שכתבת. את לא עשית שום דבר לא בסדר בהריון הקודם. זה דבר אחד שאנחנו צריכות לזכור. לכן אמרתי שאין לנו שליטה על הכל. יש דברים שפשוט קורים לנו ואין לנו שום אפשרות לשלוט בדברים. אולי ברגע שמכירים בעובדה הזאת, ניתן להתמודד ביתר "קלות" עם הדברים. זה פשוט לא תלוי בנו. כאב לי בעיקר מה שכתבת על בעלך. אני מאמינה שזו רק תחושה שלך ולא המציאות. את לא בחרת בזה ואני מקווה שהוא שותף לכאב ולפחדים שלך. להתמודד בשניים זה הרבה יותר נסבל מאשר לבד. חיבוק גדול ממני