מפחיד אותי פתאום נורא
ישבתי ועברתי עכשיו על חוזה השכירות שהעבירה לי בעלת הבית העתידית שלי (חרא חרא לעבור על חוזה כשאת צד לו
), ופתאום התמלאתי פחד. פחד מהמעבר, מהחיים החדשים, מלהיות מחוייבת למישהו חיצוני. פעם ראשונה מזה שלוש שנים שאני אהיה חייבת דין וחשבון על הבית שאני גרה בו לאדם אחר. מפחידה אותי ההוצאה הכספית שאליה אנחנו הולכים להכניס את עצמנו, כשלי עוד אין עבודה (אתן עוד מחזיקות לי אצבעות
), ועוד לא מצאנו שוכר לדירה שלנו (באמת דירה מקסימה, למה אף אחד לא רוצה לבוא לראות אותה
), והאיש אמנם מרוויח קצת יותר ממה שאני הרווחתי, אבל ממש לא מספיק. ומה יהיה עם מסגרת לשחר? אני על סף בכי כשאני חושבת על להוציא אותה מהגן שהיא כל כך אוהבת ולהבניס אותה למקום שהיא לא מכירה, ואולי לא יהיה לה כל כך טוב בו. ואיך אני אצליח לנסוע מפתח תקווה לתל אביב? אני לא מסוגלת להביא את עצמי לנהיגה בכביש בין עירוני. ואיך אני מוכנה לוותר על האופציה של לקחת את שחר מהגן ולנסוע ישר להורים שלי לאחה"צ? איך אני יכולה לוותר על האפשרות שהם (או רק אמא שלי) יקפצו ככה פתאום באמצע השבוע, כשאני חולה, עם מרק עוף וצלי בקר? איך אני יודעת שאנחנו לא עושים טעות נוראה שתסבך אותנו מאד?
ישבתי ועברתי עכשיו על חוזה השכירות שהעבירה לי בעלת הבית העתידית שלי (חרא חרא לעבור על חוזה כשאת צד לו
