מפחיד לומר..אבל אני תוהה האם הרמתי

[night mistress]

מפחיד לומר..אבל אני תוהה האם הרמתי

ידיים.. הייתה לי היום שיחה קשה עם חבר, והבנתי שהרמתי ידיים.. הבנתי פתאום שאני מאמינה שאין תקווה..ואני לא יודעת לאן להמשיך או איך.. אני לא רוצה למות, אני רוצה לחיות.. אני מפורקת מבפנים, גם אם כלפי חוץ אני משדרת עניינים כרגיל, בפנים אני צל.. ונעשית דקיקה יותר מיום ליום ומבדיקה לבדיקה.. הPCR שלי חזר- 80% תאים סרטניים..לא יודעת אם אני צריכה להילחץ או לא, הרופא שמטפל בי אמר לי שבד"כ יש 100% אז כדאי שאני ארגע..אבל אני לא מצליחה (את האמת אני גם לא רוצה לדעת אם זה שלילי או כמה שזה שלילי) אני כ"כ מפחדת.. מפחדת שלא יהיה לי עתיד, מפחדת למות..לא רוצה למות..ולא רוצה את המחלה הזאת! איך אני יכולה לחבק אותה?? איך אני יכולה לקבל אותה כחלק ממני כשכל מה שהיא עושה זה לאכול אותי מבפנים?? אני יודעת שאני הרבה פעמים מספידה את עצמי טרם זמני, אבל יש לי הרגשה כ"כ רעה, וזה מפחיד.. הלוואי ואני טועה..

 

[ציפורלילה]

נראה לי שלא

מכל מה שאמרת, אמרת פשוט, שאת לא רוצה למות, את רוצה לחיות. הרמת הידיים היא מאד טבעית, כי פשוט לפעמים נגמר הכוח. כי קשה בטיפולים, כי לא רואים את סוף הדרך, כי המאמץ הזה בכל רגע ורגע באמת דורש כוחות על. גם בשביל לחבק את המחלה צריך כוחות נפש, זה דורש ממך להתחיל להסתכל על מצב לגמרי אחרת ממה שהסתכלת עד היום. זה אומר להפסיק לפחד, זה אומר לקבל גם את המוות כאופציה לא מפחידה וגם את המשך ההחלמה שלך כתהליך שהוא לא מפחיד. וכל אלו, אחרי שכל מה שאת שומעת מסביב זה מילים שקשורות במלחמה, זה לא פשוט. אני ממליצה לך לפנות לטיפול תומך אלטרנטיבי כמו הילינג או רייקי. משהו שיכול גם לפתוח בפנייך מודעות לעצמך ונתיב לשיח עם עצמך. וגם יחזק אותך נפשית וגופנית להמשיך במסע הזה להחלמה וקבלת החיים שלך בחזרה.

 

[night mistress]

אני עושה טיפולים אלטרנטיבים

למדתי גם רייקי כדי לטפל בעצמי,ואני עושה טיפול באנרגיות שמלווה בתיקשור..וגם משלבת תזונה מונעת סרטן.. אבל אני מרגישה שאיפשהו אני עושה את זה יותר כדי לרצות את הסביבה ולהוכיח לעצמי שלא נכנעתי, אבל בפנים ההרגשה שונה, כאילו אין סיכוי והכל כבר סגור. איך משתחחרים מזה?

 

[יוני מרגיש בריא]

תמשיכי להיות חזקה תמיד../images/Emo24.gif

 

[night mistress]

אני אשתדל, תודה..

 

[מיליתו]

מה שלומך חמודה?

את עדין במשבר של קבלת המידע על המחלה, וכל האי יציבות המתלווה לזה. אצל הרבה מאיתנו המשבר מאוד גדול ומיידי כי נכנסים מייד לחשיבה של חולה בגלל אישפוזים ואינפוזיות. אצלך אין אישפוזים וכימוטרפיה או ניתוח גדול, ולכן שלב ההסתגלות לרעיון הוא יותר קשה. כביכול את מרגישה בסדר, ואומרים לך שאת חולה וצריכה תרופות - זה לא קל. לכי עם התחושות שלך, עם האנרגיה והחיים, לא עם המוות - עוד לא... יש לך עוד הרבה זמן....

 

[פיונת כבר לא מכשפונת]

את? פה? תהיי בריאה מותק.

פתאום ה- "צא, דיבוק צא" שלך מקבל משמעות אחרת.))