מפחיד מאד
כל הזמן מלווה אותי הפחד מהמוות , אי אפשר להפסיק לחשוב על זה , כבר לא כל כך חושבת עליו
אבל הנושא הזה של המוות . אתמול לדוגמא הלכתי עם חברתי הטובה לקניון ואני חושבת לעצמי בקרוב מאד אין קניון , אין סופרארם , אין כלום וזה בילתי נתפש
ככל שמתבגרים אנשים מסביב נעשים צעירים יותר . בקניון רק ילדים ובחורות צעירות , בעבודה הילד סיפר לי אתמול על התוכניות שלו : להוציא רישיון , לסיים את התואר , למצוא עבודה חדשה
הוא גם שאל אותי עד מתי אני מתכוונת להישאר בעבודה הזאת ואני אמרתי לו עד שאחליט מה לעשות עצמי .. ואני חושבת לעצמי את מדברת כמוהו , כמו אדם שכל החיים לפניו , כך שמלעשה זה ממש לא כך .
אני רואה את הבחורות הצעירות בקניון וזה גורם לי לקנא .. יום יבוא .. וזה בקרוב אני עם רגל בקבר . והעולם ימשיך להתנהל כרגיל , אנשים יעשו שופינג בקניון , זוגות צעירים ף ימשיכו ללכת לנמל ת"א , ישתו קפה זה משהו שהוא בילתי נתפש
מרגישה גם שרק עכשיו התחלתי לחיות , עם כל המשקל שירד ממני , העולם לא חיכה לי .. למה לא עשיתי את זה בשנים קודמות , כי כנראה לא יכלתי לא הייתי בשלה לכך כי חייתי במציאות משתקת שבה לא יכלתי לעשות כלום חוץ מלטרוף
והעניין הוא שלא יעזור כלום , אתם יכולים להגיד זה דבר טבעי לפחד מהמוות , אבל זה לא יעזור כן פחד לא פחד ... לא משנה כלום אף אחד לא יכול למנוע את זה , אי אפשר להילחם בזה , זה משהו שהוא בילתי נמנע .. הפחד הזה מלווה אותי מאז
ומעולם אני זוכרת את עצמי אפילו בגיל 15 חושבת על זה , ככל שזה מתקרב זה נעשה יותא מפחיד . מרגישה את הפחד בעיקר כאשר מדברים על דברים רציניי של החיים כמו מה את רוצה לעשות עם עצמך , מדברים על ילדים . אבל גם בלי שום קשר
מחשה אובססבית שלא עוזבת אותי לעולם . ( דבר נוסף שמדכא פחות מהמוות אבל גם : אתמול כאשר הלכתי עם חברתי הטובה אז נכנסנו לאיזו חנות נעליים והמוכר ממש נדלק עליה , אמר לה שהיא יפה וניסה ממש להתחיל איתה , אני רוב הזמן
שתקתי כמו דג , אבל כאשר דיברתי הוא דיבר איתי אבל בחברתי הוא ממש נדלק , זה דיכא אותי כי הוא לא בדיוק שם עליי וזה לא שבא שמוכר נעליים יתחיל איתי , אבל הייתי רוצה כמחמאה .. את חברתי הטובה כולם אוהבים היא טובה בלפתח
שיחות עם אנשים , גם בעבודה ששם הכרנו אהבו אותה מאד וקידמו אותה שם כי המנהלת אהבה אותה מאד .. אותי פיטרו ממקום העבודה שבה אותה קידמו , אני לא מקנאה ממש לא אני מפרגנת לה מגיע לה .. אבל הנקודה היא שהחיים האלה בזבל
אף אחד לא מתחיל איתי נהפוך הוא גברים לא נמשכים אליי , חברתי הטובה הייתה עם מישהו עשר שנים הם נפרדו אבל עדיין היה לה חבר , גם לפניו היה לה מישהו שנתיים, לחברתי מהקבוצה גם היו מערכות יחסים , גם לעוד אחת מהקבוצה
לכולם חוץ ממני ... מדוע גם אדם שלמעשה לא חי צריך למות ? מילא אנשים שחיים אז נכון המוות הוא חלק מהחיים אבל ... סליחה על החפירה על הבוקר אבל זה מטריד אותי )
כל הזמן מלווה אותי הפחד מהמוות , אי אפשר להפסיק לחשוב על זה , כבר לא כל כך חושבת עליו
אבל הנושא הזה של המוות . אתמול לדוגמא הלכתי עם חברתי הטובה לקניון ואני חושבת לעצמי בקרוב מאד אין קניון , אין סופרארם , אין כלום וזה בילתי נתפש
ככל שמתבגרים אנשים מסביב נעשים צעירים יותר . בקניון רק ילדים ובחורות צעירות , בעבודה הילד סיפר לי אתמול על התוכניות שלו : להוציא רישיון , לסיים את התואר , למצוא עבודה חדשה
הוא גם שאל אותי עד מתי אני מתכוונת להישאר בעבודה הזאת ואני אמרתי לו עד שאחליט מה לעשות עצמי .. ואני חושבת לעצמי את מדברת כמוהו , כמו אדם שכל החיים לפניו , כך שמלעשה זה ממש לא כך .
אני רואה את הבחורות הצעירות בקניון וזה גורם לי לקנא .. יום יבוא .. וזה בקרוב אני עם רגל בקבר . והעולם ימשיך להתנהל כרגיל , אנשים יעשו שופינג בקניון , זוגות צעירים ף ימשיכו ללכת לנמל ת"א , ישתו קפה זה משהו שהוא בילתי נתפש
מרגישה גם שרק עכשיו התחלתי לחיות , עם כל המשקל שירד ממני , העולם לא חיכה לי .. למה לא עשיתי את זה בשנים קודמות , כי כנראה לא יכלתי לא הייתי בשלה לכך כי חייתי במציאות משתקת שבה לא יכלתי לעשות כלום חוץ מלטרוף
והעניין הוא שלא יעזור כלום , אתם יכולים להגיד זה דבר טבעי לפחד מהמוות , אבל זה לא יעזור כן פחד לא פחד ... לא משנה כלום אף אחד לא יכול למנוע את זה , אי אפשר להילחם בזה , זה משהו שהוא בילתי נמנע .. הפחד הזה מלווה אותי מאז
ומעולם אני זוכרת את עצמי אפילו בגיל 15 חושבת על זה , ככל שזה מתקרב זה נעשה יותא מפחיד . מרגישה את הפחד בעיקר כאשר מדברים על דברים רציניי של החיים כמו מה את רוצה לעשות עם עצמך , מדברים על ילדים . אבל גם בלי שום קשר
מחשה אובססבית שלא עוזבת אותי לעולם . ( דבר נוסף שמדכא פחות מהמוות אבל גם : אתמול כאשר הלכתי עם חברתי הטובה אז נכנסנו לאיזו חנות נעליים והמוכר ממש נדלק עליה , אמר לה שהיא יפה וניסה ממש להתחיל איתה , אני רוב הזמן
שתקתי כמו דג , אבל כאשר דיברתי הוא דיבר איתי אבל בחברתי הוא ממש נדלק , זה דיכא אותי כי הוא לא בדיוק שם עליי וזה לא שבא שמוכר נעליים יתחיל איתי , אבל הייתי רוצה כמחמאה .. את חברתי הטובה כולם אוהבים היא טובה בלפתח
שיחות עם אנשים , גם בעבודה ששם הכרנו אהבו אותה מאד וקידמו אותה שם כי המנהלת אהבה אותה מאד .. אותי פיטרו ממקום העבודה שבה אותה קידמו , אני לא מקנאה ממש לא אני מפרגנת לה מגיע לה .. אבל הנקודה היא שהחיים האלה בזבל
אף אחד לא מתחיל איתי נהפוך הוא גברים לא נמשכים אליי , חברתי הטובה הייתה עם מישהו עשר שנים הם נפרדו אבל עדיין היה לה חבר , גם לפניו היה לה מישהו שנתיים, לחברתי מהקבוצה גם היו מערכות יחסים , גם לעוד אחת מהקבוצה
לכולם חוץ ממני ... מדוע גם אדם שלמעשה לא חי צריך למות ? מילא אנשים שחיים אז נכון המוות הוא חלק מהחיים אבל ... סליחה על החפירה על הבוקר אבל זה מטריד אותי )
