מפי עוללים ינקתי עוז....!!!!
שלום וברכות. קפת - אל תעירי לי על נקודות וסימני הקריאות בכותרת. סיפור רציני ביותר, ואני כותב בלי הומור. סיפור אישי, ללמד אותי עד כמה אין אני מבין ולא כלום בנפש האדם. אני מבקש, שתקראו את הסיפור, עד הסוף. רחל בתי הקטנה, קטנה מכל השכבה של בית ספרה, למדה אותי פרק היאך ניתן להבין ולהתנהג עם בני אנוש. מעשה שהיה כך היה: באותו היום של "מצעד הגאווה" בירושלים, היו גם בחינות בגרות במתמטיקה. בטעות, רחל בתי גם היתה בין הנבחנים הרבים. (היא עוד לא סיימה, כי שנה הבאה יש לה עוד שתי יחידות, הולכת על הטוף). אחרי הבחינה, נכנסה לבית כרוח סערה, רוקדת, צוהלת "ועולזת". ואני, תמה ושואל את עצמי כמובן, מה שמחה זו עושה? בעודי מתלבט, רחל אמרה: אבא, תביא 50 ש"ח. לשם מה, שאלתי? תמיד אתה חייב לשאול לשם מה? לא ניתן אף פעם, להוציא ממך שקל, מבלי לדעת למה?....תן 50 ש"ח, וזהוא. נתתי לה, וכי מה יכולתי לעשות?. ביום המחורת, נודע לי, כי אחרי הבחינה, הלכה וצעדה יחד עם אלה אשר צעדו בירושלים, במצעד הגאווה. שמא תאמרו, שהיא לסבית ואני לא ידעתי?. תצדקו, כי כך אף אני חשבתי בתחילה. אלא מאי? אחרי בירורים קצרים איתה, אמרה לי כהאי לישנא: "אבא", יש לנו בכתה חבר "הומו", אני ועוד כמה חברים, צעדנו להזדהות אתו בסבלו. רובם של ילדי בית הספר, יודעים. אך, מתעללים בו. אמרה לי עוד משהוא, אשר כדאי לתת את הדעת עליו. אבא, רוב החרדים אשר צעדו יחד אתנו בצידי הדרכים, גייסים (הומויים) באו לראות ולהראות. מרחל בתי הקטנה, ינקתי עוז. אמרתי לה: לו ידעתי כי זו מטרתך, היית סוחטת ממני 200 ש"ח, ולא רק חמישים. והיא אמרה: אם הייתי אומרת לך לשם מה אני צריכה 50 ש"ח. לא היית נותן לי, אפילו שקל. מפי עוללים, ינקתי חכמה ועוז.
שלום וברכות. קפת - אל תעירי לי על נקודות וסימני הקריאות בכותרת. סיפור רציני ביותר, ואני כותב בלי הומור. סיפור אישי, ללמד אותי עד כמה אין אני מבין ולא כלום בנפש האדם. אני מבקש, שתקראו את הסיפור, עד הסוף. רחל בתי הקטנה, קטנה מכל השכבה של בית ספרה, למדה אותי פרק היאך ניתן להבין ולהתנהג עם בני אנוש. מעשה שהיה כך היה: באותו היום של "מצעד הגאווה" בירושלים, היו גם בחינות בגרות במתמטיקה. בטעות, רחל בתי גם היתה בין הנבחנים הרבים. (היא עוד לא סיימה, כי שנה הבאה יש לה עוד שתי יחידות, הולכת על הטוף). אחרי הבחינה, נכנסה לבית כרוח סערה, רוקדת, צוהלת "ועולזת". ואני, תמה ושואל את עצמי כמובן, מה שמחה זו עושה? בעודי מתלבט, רחל אמרה: אבא, תביא 50 ש"ח. לשם מה, שאלתי? תמיד אתה חייב לשאול לשם מה? לא ניתן אף פעם, להוציא ממך שקל, מבלי לדעת למה?....תן 50 ש"ח, וזהוא. נתתי לה, וכי מה יכולתי לעשות?. ביום המחורת, נודע לי, כי אחרי הבחינה, הלכה וצעדה יחד עם אלה אשר צעדו בירושלים, במצעד הגאווה. שמא תאמרו, שהיא לסבית ואני לא ידעתי?. תצדקו, כי כך אף אני חשבתי בתחילה. אלא מאי? אחרי בירורים קצרים איתה, אמרה לי כהאי לישנא: "אבא", יש לנו בכתה חבר "הומו", אני ועוד כמה חברים, צעדנו להזדהות אתו בסבלו. רובם של ילדי בית הספר, יודעים. אך, מתעללים בו. אמרה לי עוד משהוא, אשר כדאי לתת את הדעת עליו. אבא, רוב החרדים אשר צעדו יחד אתנו בצידי הדרכים, גייסים (הומויים) באו לראות ולהראות. מרחל בתי הקטנה, ינקתי עוז. אמרתי לה: לו ידעתי כי זו מטרתך, היית סוחטת ממני 200 ש"ח, ולא רק חמישים. והיא אמרה: אם הייתי אומרת לך לשם מה אני צריכה 50 ש"ח. לא היית נותן לי, אפילו שקל. מפי עוללים, ינקתי חכמה ועוז.