מפלגת חד"ש מכחישה את השואה

מפלגת חד"ש מכחישה את השואה

"מפלגת חד"ש מכחישה את השואה" עו"ד מאום אל-פאחם שהקים את מוזיאון השואה הראשון במגזר הערבי טוען שבטאון המפלגה הקומוניסטית הישראלית מסרב לפרסם מודעה לזכר היהודים שנרצחו בידי הנאצים עורך הדין ח'אלד מחאמיד מאום אל פחם, פתח לפני כשנה בנצרת את המוזיאון הראשון במגזר הערבי לזכר שואת העם היהודי. לרגל יום השואה הבינלאומי שחל לאחרונה, הוא פנה לבטאון חד"ש, אל איתיחאד, וביקש לפרסם מודעה בתשלום בה מופיע הכיתוב הבא: "בשמם של בני האומה הערבית והמוסלמית, אנו משתתפים עם בני אברהם אבינו עליו השלום - העם היהודי, ברגשי הצער והיגון לזכרם של ששת המיליונים, בניו החפים מפשע, שהושמדו על ידי התרבות האירופית בהנהגת הנאצים הפושעים". מחאמיד ביקש לסיים את המודעה בציטוט מתוך פסוק מהקוראן שבו נקראים המוסלמים להתחשב באבלם של היהודים שנרדפו בידי פרעה במצרים. "מחאמיד מנסה לעשות כסף על חשבון קורבנות השואה" למרות שמדובר במודעה בתשלום, סירבו בעיתון אל איתיחאד לפרסם את המודעה. ממערכת העיתון ומלשכתו של ח"כ דב חנין (חד"ש), נמסר תחילה כי "מחאמיד חייב לנו כסף, אבל אם יסכים לשלם במזומן, נפרסם את המודעה". בעקבות עמדה זו ביקש מחאמיד לשלם את חובו בסך 800 שקל ואת מחיר המודעה במזומן, אולם אז השתנתה עמדת חד"ש, ומזכיר המפלגה עיסאם מח'ול אמר כי "האיש הזה הוא נוכל ומושחת ואיננו מוכנים לפרסם מודעות שלו". מח'ול נימק את סירובו בכך ש"עורך הדין מחאמיד מנסה לעשות כסף על חשבון קורבנות השואה. הוא הקים עמותה שמטרתה עשיית רווח כספי". בתשובה לשאלה מדוע לא תפרסם חד"ש מודעת אבל לזכר השואה - מבלי ששמו של מחאמיד יופיע בה, ענה מח'ול: "לא מחאמיד ולא אף אחד אחר יכול להטיף לנו בעניין השואה. חונכתי על ברכי הפרטיזנים ועל סיפורי השואה, והמפלגה הקומוניסטית חרטה על דגלה את המאבק בפשיזם את הנחלת לימוד ערכי השואה לציבור בישראל". מחאמיד: "מח'ול מכחיש שואה" בתגובה לסירובו של מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית לפרסם את מודעת האבל לזכר נרצחי השואה, כינה עורך דין מחאמיד את מח'ול ואת המפלגה הקומוניסטית "מכחישי שואה". "חד"ש מפחדת לפרסם תמונה שבה מופיעים נרצחים יהודיים", טוען מחאמיד. "הם יודעים את הכוח שטמון בתמונה כזאת. אם הייתי מושחת שעושה כסף על חשבון נרצחי השואה, כפי שטוען מח'ול, כיצד זה שאין לי כסף אפילו לשלם את חשבון החשמל במוזיאון השואה שהקמתי", הוא אומר. "את כל הפעילות בנושא השואה אני מממן מכיסי הפרטי". "אני מקווה שהציבור הפלסטיני יבין שאם נכיר בשואה היהודית, תהיה הדרך לשלום קצרה מאוד", מסביר עורך הדין מחאמיד. "אני מתכוון להמשיך בפעילותי ללא הפסקה, ולא אוותר לאף אחד שמנסה להכחיש את השואה".
 

skito

New member
האבסורד והגועל

שגם מודעה בתשלום הם אינם מוכנים לפרסם! כל הכבוד לאותו עו"ד
 

schlomitsmile

Member
מנהל
נדמה לי, שהעניין קצת יותר מורכב מכפי שנראה לנו במבט ראשון. מדינת ישראל, השתמשה בשואה במשך שנים, כהוכחה להצדקת קיומה. בכך, למעשה הצמידה- באופן מלאכותי או מוצדק, לא משנה- את ההכרה בזוועות השואה להכרה לא רק בזכות הקיום של ישראל, אלא אף בטענתה לעליונות מוסרית על מתנגדיה. כתוצאה מכך, קשה מאד, כמעט בלתי אפשרי, למי שאינו מקבל את האתוס הציוני, להרשות לעצמו לעסוק בשואה ולייחד לה מקום. מזכיר המפלגה הקומוניסטית, בציטוט המובא כאן, אינו מכחיש את השואה- להיפך, הוא גאה בכך שחונך על ברכי פרטיזנים וסיפורי שואה. אלא שבגלל ההקשר שאנו עושים בין השואה לתקומה (שלנו, עבורם- הנכבה,החורבן), קשה לו לציין את היום הזה, ולעסוק בעניין הזה. אם אנו רוצים לקרב יריבים לכאבנו (ואני לגמרי מסכימה עם עו"ד מחאמיד שהקים את המוזיאון- הדרך לשלום עוברת בהכרה ואמפטיה זה לכאבו של זה), עלינו לספר את סיפור השואה כסיפור אנושי, תרבותי, ולא כסאגה לאומית.
 

Annie46

New member
תגובה מעניינת

תודה על התגובה שלך. היא מביאה פן נוסף שלא חשבתי עליו קודם לגבי הטרגדיה של עמנו. אכן זו טרגדיה לאומית - אך מעל הכל, זו טרגדיה אישית, של כל אחד ואחד מפליטי השואה בראש ובראשונה ושל הדור השני (והשלישי ובכלל), הממשיך לשאת בכאב אולי עד יום מותו. יחד עם זאת, אין לשכוח כי השואה היא חלק של הזיכרון הלאומי שלנו כעם, אם נרצה בכך ואם לאו, בעיקר כי נספה שליש מבני-עמנו בתופת ההיא. וככל עם, יש לנו עוד זיכרונות לאומיים - אם זה יציאת מצרים, אם זה גירוש ספרד ועוד. חבל שכואב כי רוב הזיכרונות הלאומיים שלנו הם של תבוסה ורדיפה ורצח, אבל ככה זה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
נכון, האפר זורם בדמנו והכאב הצורב הזה עובר מדור לדור. כמו שנכתב כאן בשירשור אחר- השואה מחקה גם תרבות שלמה, לא רק 6 מיליונים מבני עמנו. כמובן שעבורנו היא "חויה" מכוננת, מעצבת, מבחינה אישית ולאומית. אבל כדי לעשות את כאבנו נגיש גם לשכנינו, נראה לי שרצוי להתמקד בפן האנושי שלה. לעניין הזכרונות הלאומיים האחרים- אכן, עם בגלות, רבים מהאירועים ההיסטוריים שמעצבים אותו, הם של הרעות שאחרים עשו בו, ושל עצמו כקורבן פאסיבי. אבל אם מתעמקים בזה, זה לא חייב להיות כך: בכל אחד מהמצבים האלה, אפשר לגלות מה עשו יחידים וקבוצות בתוך מצב החולשה הלאומי. איך התמודדה יוכבד עם גזירת פרעה, איך התמודדו האנוסים, איך התמודדו ילדים, אימהות תנועות אידאולוגיות שונות עם מוראות השואה. גם בתופת, אין האדם מאבד את חופש-וחובת- הבחירה כיצד לנהוג. ואם הוא זוכר זאת ועושה בה שימוש, הוא מפסיק להיות רק קורבן. ולנו, שזוכרים את המאורעות האלה, יש מה ללמוד מכל האנשים האלה. שיעורים אנושיים ולאומיים.
 
שלומית, מדברייך עולה

לפי הבנתי כי מדינת ישראל ניסתה להחזיק את החבל משני קצותיו: גם לכנות את ניצולי השואה כ"צאן שהובל לטבח", כאנשים מסכנים, יהודים גלותיים, בניגוד ל"יפי הבלורית" הצברים, ובו בעת להשתמש בשואה ככלי להצדקת קיומה של מדינת ישראל, האם חידדתי את דברייך? או שמא לא לכך התכוונת?.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
כן היום נזהרים יותר בכבודם, וכמעט שלא משתמשים בביטוי המכוער "כצאן לטבח", אבל העיקרון אותו עיקרון: "הם היו חסרי אונים, קורבנות אומללים. מה שקרה להם מוכיח שאנחנו חייבים לסמוך על כח זרוענו, ולהתמקד בביצור מדינתנו." אגב- גם אומות העולם, קיבלו במידה מסויימת את הטענה הציונית הזאת- הרי לא מקרה הוא, ששלוש שנים אחרי סוף אותה מלחמה איומה, הכירו בזכותנו למדינה. אלא שלטעמי, גם אם מבחינתנו יש קשר בין שואה לתקומה, יש לשים לב לשתי נקודות:א)כמו שסבתא שלי אמרה- כל דבר במידה. האחזות באדמתנו, וביצור כוחנו- יפה וטוב, אבל להזהר שזה לא יבוא על חשבון ערכים ועניינים אחרים. המדינה והארץ משולות בעיניי לגוף, אבל מה עם הרוח? ב) מעבר לעניין הלאומי, סיפור השואה הוא גם סיפור אנושי. גם ליפנים, פרואנים ואסקימואים יש מה ללמוד שם. ובודאי שלערבים, שכנינו הקרובים, שלא יוכלו להבין את הנפש הלאומית שלנו, בלי סיפור השואה. אלא שכדי שיוכלו לפתוח ליבם לסיפור הזה, עלינו לספר אותו באופן שלא יאיים על החיבור שלהם לארץ הזאת, באופן שיהיה חף מכל נסיון להשתמש בו לצורך הסכסוך בינינו לבינם. העובדה שרובם עדיין לא עשה זאת, נזקפת לחובתנו לא פחות מלחובתם.
 
למעלה