אישה בסגול
New member
מפליגה על כנפי הדמיון...
בשלוש שנים האחרונות יצאתי עם מעט מאוד גברים (לפני התקופה הזו דווקא יצאתי לא מעט...) ולא סתם לא יצאתי - עברו עלי דברים, פחדתי מהפגישות, פחדתי מאינטמיות והתכנסתי פנימה... במשך כל הזמן הזה פינטזתי לעצמי בני זוג כדי לא להרגיש לגמרי לבד - כדי שיהיה לי חלום. אבל אף פעם לא פינטזתי מצב מציאותי, בן זוג מציאותי - רק כאלו שלא התעניינו בי או כאלה שלעולם לא אפגוש ואפילו כאלו שאינם אמתיים (זו רק אני או שיש עוד מפנטזות - לא על סקס אלא על מערכת יחסים?) בתקופה האחרונה התחלתי להפתח מחדש, להרגע קצת עם הפחדים, ולהרגיש לבד בתוך הזוגיות שסביבי.. אתמול בערב בפעם הראשונה הדמיון שלי הלך לסיטואציה אמיתית - ניסיתי בתוך הראש שלי לדמיין (בהתחלה בלי לשים לב בכלל) מצב אמיתי בו אני מכירה מישהו חדש, בו מתפתח משהו חדש... לא הצלחתי למצוא מצב בו אני בכלל מכירה בנים. בחיים שלי כיום אין מסגרות שבהן אני מכירה אנשים חדשים שאוכל לראות אותם כאופציה.כשכבר הצלחתי לדמיין מצב של מישהו שאני הכרתי לא מזמן זה היה מישהו שלא הייתי מסתכלת לעברו פעמיים (עיניין של אופי לא של יופי) אבל הכרחתי את עצמי להמשיך לדמיין את הכיוון הזה, כי סיפרו לי פעם שלדמיון חיובי יש חלק מאוד גדול בהפיכת חלום למציאות, אז דמיינתי. ואז בדמיון שלי הבחור, שבכלל לא רציתי, זרק אותי בגלל שאני שמנה. ומהו מוסר ההשכל שלי? בעיקר שזה יותר מידי - גם למצוא גישה לבנים - אף פעם לא עשיתי את זה כשרציתי בזה לפני שלוש שנים ויותר זה פשוט קרה... גם לעשות דיאטה - בחיי שלא ידעתי שזה כל כך מפריע לי עד אתמול בערב. זה כל כך מפריע גם לכם, מישהי שהיא מלאה+ ? וגם להתמודד עם העובדה שהדמיון שלי עצמי מתנכל לי.... אז יש כאן מלא שאלות, אשמח לתגובות . אני.
בשלוש שנים האחרונות יצאתי עם מעט מאוד גברים (לפני התקופה הזו דווקא יצאתי לא מעט...) ולא סתם לא יצאתי - עברו עלי דברים, פחדתי מהפגישות, פחדתי מאינטמיות והתכנסתי פנימה... במשך כל הזמן הזה פינטזתי לעצמי בני זוג כדי לא להרגיש לגמרי לבד - כדי שיהיה לי חלום. אבל אף פעם לא פינטזתי מצב מציאותי, בן זוג מציאותי - רק כאלו שלא התעניינו בי או כאלה שלעולם לא אפגוש ואפילו כאלו שאינם אמתיים (זו רק אני או שיש עוד מפנטזות - לא על סקס אלא על מערכת יחסים?) בתקופה האחרונה התחלתי להפתח מחדש, להרגע קצת עם הפחדים, ולהרגיש לבד בתוך הזוגיות שסביבי.. אתמול בערב בפעם הראשונה הדמיון שלי הלך לסיטואציה אמיתית - ניסיתי בתוך הראש שלי לדמיין (בהתחלה בלי לשים לב בכלל) מצב אמיתי בו אני מכירה מישהו חדש, בו מתפתח משהו חדש... לא הצלחתי למצוא מצב בו אני בכלל מכירה בנים. בחיים שלי כיום אין מסגרות שבהן אני מכירה אנשים חדשים שאוכל לראות אותם כאופציה.כשכבר הצלחתי לדמיין מצב של מישהו שאני הכרתי לא מזמן זה היה מישהו שלא הייתי מסתכלת לעברו פעמיים (עיניין של אופי לא של יופי) אבל הכרחתי את עצמי להמשיך לדמיין את הכיוון הזה, כי סיפרו לי פעם שלדמיון חיובי יש חלק מאוד גדול בהפיכת חלום למציאות, אז דמיינתי. ואז בדמיון שלי הבחור, שבכלל לא רציתי, זרק אותי בגלל שאני שמנה. ומהו מוסר ההשכל שלי? בעיקר שזה יותר מידי - גם למצוא גישה לבנים - אף פעם לא עשיתי את זה כשרציתי בזה לפני שלוש שנים ויותר זה פשוט קרה... גם לעשות דיאטה - בחיי שלא ידעתי שזה כל כך מפריע לי עד אתמול בערב. זה כל כך מפריע גם לכם, מישהי שהיא מלאה+ ? וגם להתמודד עם העובדה שהדמיון שלי עצמי מתנכל לי.... אז יש כאן מלא שאלות, אשמח לתגובות . אני.
אני רואה בדמיון שלי דבר טוב אם הוא גרם לי (ביחד עם עוד הרבה דברים) להחליט שאני כבר לא כל כך מפחדת מגברים... את לא צריכה גם להסביר לי מה זו פנטזיה - אני חושבת שהבהרתי בהודעה שלי שאני מבינה את זה מצויין. הייתי שמנה תמיד וזה לא הפריע לגברים שהיו איתי- לכן ברור לי שזה לא יהווה בעיה גם בעתיד. אני יודעת שהיום זה יותר מפריע לי. משומה יש לי הרגשה כזאת גם כשאני קוראת בשנה האחרונה את ההודעות שנכתבות בפורומים שנים - לאורך השנים השפה נעשתה חריפה יותר.אולי.. בכל מקרה לא מכל הפחדים שלי אני יכולה להשתחרר באחת. ובקשר לטיפול - ובכן הייתי , כמו שכתבתי עברו עלי דברים ופניתי לטיפול הוא היה טוב ותרם לי מון היום אני ממשיכה לבד - לפנות לטיפול זו לא התשובה היחידה ובכל מקרה לא התכוונתי להשאיר לך הודעות שונות ומשונות בפורום. קרה לי אתמול משהו נדיר בשבילי, התקדמות שרציתי לשתף בה מישהו.. חשבתי שבגלל שהנושא מתאים לפורום הזה ההודעה שלי תתקבל בסדר. טעיתי. סליחה.