מפשיר ולא מתפשר - אבי בלום
מפשיר ולא מתפשר הווטו שכמעט והוטל על כהונת תמיר. הדרישה לקבלת תיק החינוך. חתימת שר הביטחון, במהלך הראיון, על 'הפשרת ביתר'. ביום שאחרי כישלון פיזור הכנסת, מדבר יו"ר ש"ס עם אבי בלום, ומפזר את הערפל אבי בלום בוקר יום ראשון שלמחרת שבת פרשת קורח. שרי ממשלת ישראל שהאדמה כמעט ובלעה אותה בסוף-השבוע האחרון, שבים ונאספים, כמידי יום ראשון סטנדרטי, לישיבת הממשלה השבועית. הפעם, לא יריבות ותככנות פוליטית עומדת על כף המאזניים, אלא נושא אקוטי, כבד משקל ומעורר תוגה. הסוגיה רווית הכאב והסבל של 'עסקת חילופי השבויים' מול החיזבאללה. ההכרעה קשה, עד שאפילו ראש הממשלה הזחוח דרך כלל, אהוד אולמרט, מודה, כי הוא מתקשה לקבל החלטה. מחד, ראשי השירותים החשאיים – יובל דיסקין ראש השב"כ ומאיר דגן ראש המוסד, מתריעים ומאיצים בשרי הממשלה להניח לתחושות הלב, ולהצביע מהראש. והראש – הם יודעים – אומר, כי שחרור ארכי-טרוריסטים עם דם על הידיים, תמורת גופות בלבד, מהווה מסר שישראל לא יכולה להשלים עם תוצאותיו. מנגד, מדבר הרמטכ"ל גבי אשכנזי מהלב, בעגה שמזכירה את משפטו של דוד בן גוריון שהפך למיתוס: "תדע כל אם עברייה, כי הפקידה גורל בנה בידי מפקדים הראויים לכך". אמו של רון ארד, הלכה לעולמה, מתוך ידיעה כי הפקירה - ברי"ש ולא בדל"ת – את גורל בנה בידי מפקדיו. כעת מבקש אשכנזי, כי לפחות אמותיהם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר, תחושנה קצת אחרת. ובעוד כולם מיטלטלים בין לבו של הרמטכ"ל, למוחם של ראשי השירותים החשאיים, יש גם מי שחושב, ומבטא זאת בקול, כי דווקא עמדתו הרגשית של אשכנזי, היא גם העמדה השכלית יותר. המדובר במי שבמשך השנה האחרונה שם דגש מיוחד על מצוות 'פדיון שבויים'. לצורך כך הוא שבר את הקו הרשמי של מדיניות החוץ הישראלית ונפגש עם נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר, כדי שיפעל לשחרורם של החטופים, בלבנון ובעזה, התעמת עם ראש הממשלה, במהלך ארוחת הערב בעת ביקור בוש בישראל, ומסר מכתב בעניינו של פולארד לידי נשיא ארה"ב. כעת הוא פונה ישירות לראשי השירותים החשאיים: "תגידו", שואל אותם יו"ר ש"ס אלי ישי: "אם היו מציעים מחיר דומה כיום בעד גופתו של רון ארד, הייתם מתווכחים?". לא! משיבים דיסקין ודגן בהוגנות, וישי ממשיך ומתווה את קו המחשבה: "הרי כיום אנחנו מוכנים לשלם מחירים גבוהים, אפילו בעבור מידע". והמסקנה אם כך מתבקשת. לא רק רגש, אלא גם היגיון צרוף: "אז למה בדיוק אנחנו ממתינים? שגולדווסר ורגב יהפכו לרון ארד? שנתחנן לשלם מחיר גבוה בהרבה בעוד עשרים שנה, אבל לא יהיה בשביל מה?". "בכלל", מסביר לנו ישי בלשכתו הצנועה בכנסת (צנועה בהשוואה ללשכתו בתמ"ת, וצנועה לא פחות ביחס ללשכות חבריו בבית המחוקקים), "הטיעון כאילו מדובר בתקדים מסוכן, הוא מופרך. עסקת השבויים הנוכחית, היא מהזולות שהיו אי פעם". על גופותיהם של החללים פינק ואלשיך במלחמת לבנון הראשונה, שיחררה ישראל 40 מחבלים לבנוניים, ו-123 גופות מחבלים מארגונים שונים, שהיו ברשותה. בעסקת חילופי השבויים הקודמת נתנה ישראל בכפל כפליים, אם כי שם מדובר היה לא רק בגופות, אלא גם בחייו של ישראלי מפוקפק אחד. ומי מדבר על עסקת ג'יבריל הזכורה לשמצה, שם נכנעה ישראל ללא תנאי לדרישות המחבלים. ומדוע אם כן הסכים נסראללה לעסקה שכזו? חולשתו – מסביר ישי – היא שגרמה לו לנסות ולהגיע להישגים בכל מחיר. את ההיסטוריה, זוכרים גם ראשי שירותי הביטחון החשאיים, ובכל זאת, הם מביעים התנגדות נחרצת, כמעט היסטרית. ישי מאמין, שגם הם, למרות הצהרותיהם מהשפה ולחוץ, הבינו, כי העסקה, איתם או בלעדיהם, תצא לדרך, אלא שהתנגדותם, לא הייתה בגדר אמצעי לסיכול העסקה, אלא מטרה בפני עצמה: "הם פשוט רצו לשדר מסר לחמאס, לקראת עסקת שליט, שהדעות אצלנו חלוקות, והנכונות לשלם מחיר גבוה תמורת גופות, אינה פשוטה כבעבר, ואת זה, הם השיגו". המשך בתגובה>>>>>>>>>
מפשיר ולא מתפשר הווטו שכמעט והוטל על כהונת תמיר. הדרישה לקבלת תיק החינוך. חתימת שר הביטחון, במהלך הראיון, על 'הפשרת ביתר'. ביום שאחרי כישלון פיזור הכנסת, מדבר יו"ר ש"ס עם אבי בלום, ומפזר את הערפל אבי בלום בוקר יום ראשון שלמחרת שבת פרשת קורח. שרי ממשלת ישראל שהאדמה כמעט ובלעה אותה בסוף-השבוע האחרון, שבים ונאספים, כמידי יום ראשון סטנדרטי, לישיבת הממשלה השבועית. הפעם, לא יריבות ותככנות פוליטית עומדת על כף המאזניים, אלא נושא אקוטי, כבד משקל ומעורר תוגה. הסוגיה רווית הכאב והסבל של 'עסקת חילופי השבויים' מול החיזבאללה. ההכרעה קשה, עד שאפילו ראש הממשלה הזחוח דרך כלל, אהוד אולמרט, מודה, כי הוא מתקשה לקבל החלטה. מחד, ראשי השירותים החשאיים – יובל דיסקין ראש השב"כ ומאיר דגן ראש המוסד, מתריעים ומאיצים בשרי הממשלה להניח לתחושות הלב, ולהצביע מהראש. והראש – הם יודעים – אומר, כי שחרור ארכי-טרוריסטים עם דם על הידיים, תמורת גופות בלבד, מהווה מסר שישראל לא יכולה להשלים עם תוצאותיו. מנגד, מדבר הרמטכ"ל גבי אשכנזי מהלב, בעגה שמזכירה את משפטו של דוד בן גוריון שהפך למיתוס: "תדע כל אם עברייה, כי הפקידה גורל בנה בידי מפקדים הראויים לכך". אמו של רון ארד, הלכה לעולמה, מתוך ידיעה כי הפקירה - ברי"ש ולא בדל"ת – את גורל בנה בידי מפקדיו. כעת מבקש אשכנזי, כי לפחות אמותיהם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר, תחושנה קצת אחרת. ובעוד כולם מיטלטלים בין לבו של הרמטכ"ל, למוחם של ראשי השירותים החשאיים, יש גם מי שחושב, ומבטא זאת בקול, כי דווקא עמדתו הרגשית של אשכנזי, היא גם העמדה השכלית יותר. המדובר במי שבמשך השנה האחרונה שם דגש מיוחד על מצוות 'פדיון שבויים'. לצורך כך הוא שבר את הקו הרשמי של מדיניות החוץ הישראלית ונפגש עם נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר, כדי שיפעל לשחרורם של החטופים, בלבנון ובעזה, התעמת עם ראש הממשלה, במהלך ארוחת הערב בעת ביקור בוש בישראל, ומסר מכתב בעניינו של פולארד לידי נשיא ארה"ב. כעת הוא פונה ישירות לראשי השירותים החשאיים: "תגידו", שואל אותם יו"ר ש"ס אלי ישי: "אם היו מציעים מחיר דומה כיום בעד גופתו של רון ארד, הייתם מתווכחים?". לא! משיבים דיסקין ודגן בהוגנות, וישי ממשיך ומתווה את קו המחשבה: "הרי כיום אנחנו מוכנים לשלם מחירים גבוהים, אפילו בעבור מידע". והמסקנה אם כך מתבקשת. לא רק רגש, אלא גם היגיון צרוף: "אז למה בדיוק אנחנו ממתינים? שגולדווסר ורגב יהפכו לרון ארד? שנתחנן לשלם מחיר גבוה בהרבה בעוד עשרים שנה, אבל לא יהיה בשביל מה?". "בכלל", מסביר לנו ישי בלשכתו הצנועה בכנסת (צנועה בהשוואה ללשכתו בתמ"ת, וצנועה לא פחות ביחס ללשכות חבריו בבית המחוקקים), "הטיעון כאילו מדובר בתקדים מסוכן, הוא מופרך. עסקת השבויים הנוכחית, היא מהזולות שהיו אי פעם". על גופותיהם של החללים פינק ואלשיך במלחמת לבנון הראשונה, שיחררה ישראל 40 מחבלים לבנוניים, ו-123 גופות מחבלים מארגונים שונים, שהיו ברשותה. בעסקת חילופי השבויים הקודמת נתנה ישראל בכפל כפליים, אם כי שם מדובר היה לא רק בגופות, אלא גם בחייו של ישראלי מפוקפק אחד. ומי מדבר על עסקת ג'יבריל הזכורה לשמצה, שם נכנעה ישראל ללא תנאי לדרישות המחבלים. ומדוע אם כן הסכים נסראללה לעסקה שכזו? חולשתו – מסביר ישי – היא שגרמה לו לנסות ולהגיע להישגים בכל מחיר. את ההיסטוריה, זוכרים גם ראשי שירותי הביטחון החשאיים, ובכל זאת, הם מביעים התנגדות נחרצת, כמעט היסטרית. ישי מאמין, שגם הם, למרות הצהרותיהם מהשפה ולחוץ, הבינו, כי העסקה, איתם או בלעדיהם, תצא לדרך, אלא שהתנגדותם, לא הייתה בגדר אמצעי לסיכול העסקה, אלא מטרה בפני עצמה: "הם פשוט רצו לשדר מסר לחמאס, לקראת עסקת שליט, שהדעות אצלנו חלוקות, והנכונות לשלם מחיר גבוה תמורת גופות, אינה פשוטה כבעבר, ואת זה, הם השיגו". המשך בתגובה>>>>>>>>>