מצאו שיש גן שאחראי על כאב כרוני

[עוד יבואו ימים]

מצאו שיש גן שאחראי על כאב כרוני

http://www.nature.com/nm/journal/v18/n4/full/nm.2710.html

טוב, אז.. מה שעולה בקצרה מאוד מהמאמר הזה הוא שיש גן שאחראי על כאב כרוני, ושיש תגובות דומות בבני אדם ובעכברים שמחזקות את זה שיש גן כזה.
נראה שמי שיש לו פגיעה עצבית כלשהי, ונשאר לו כאב, יש לו גם מנגנון גנטי כזה שמשמר אותה.
את המאמר במלואו אני מקווה לקרוא ולתקצר כאן בקרוב, אבל.. י ש משהו מעודד בזה.. לפחות יהיה אולי אפשר "להוכיח" שכואב.

אני מודה שאני חושבת יותר ויותר בימים האחרונים על - הלוואי שהייתה לפחות בדיקה כלשהי שאפשר היה להוכיח באמצעותה כאב. ככה לפחות היו "מאמינים" למה שיש לי לומר ולזה שכואב לי ולא הייתי צריכה להרגיש שאני צריכה "להוכיח" כל הזמן, או לעשות כאילו לא כואב לי, כדי שאחרים אל יכאבו בשבילי.

אולי זה רק אני, אבל באמת.. לפעמים אני חושבת לעצמי שהלוואי שהייתי יכולה להוכיח את זה חיצונית.

 

[שרון ל 1]

לא רק את.....

הרופא הכאב שלי אמר לי לא מזמן "תמיד שאני רואה אותך אני לא מבין למה את הולכת לרופאים... את נראית נהדר!"
ואז אני לוחשת לו באוזן שאם הוא היה שם לי את הסרגל כאב ומבקש שאגיד כמה כואב לי, הייתי אומרת עכשיו - ברגע זה, לפחות 9.
והוא נשאר בהלם! אשכרה עם פה פעור!
"מה? באמת? איך? למה? אבל את לא נראית...."

 

[kikona126]

הגניקולוג שלי עשה את העבודה

והעמיד את אמא שלי במקום שהיא אמרה לו שאני מתבכיינת...

אני קצת הפוכה משתיכן, אני לא מנסה להוכיח או להראות שכואב לי, אני מנסה להראות שהכל בסדר... לשמור על השגרה גם כשהבלגן חוגג...

 

[נימ 1]

את צודקת , לא צריך "להוכיח" שום דבר,

אבל,

אני עם כאבים כל היום... וזה תופס אותי כל כך הרבה פעמים , ההרגשה ההזויה הזו של ההבדל בין איך שאני נראה (דוגמן אני לא , אבל לא נראה בן אדם שבכאב, רגיל, מדבר רגיל, לבין העובדה שאני עם כאב שיניים ע צ ו ם - שריפה עצומה בשיניים שכואב לי בטירוף שאני מדבר. אני מדבר עם מישהו.. שלו, רגוע (יותר מכל האנשים הבריאים מסביבי),
וחצי פנים צורבים כאילו להקת מדוזות בתוך החניכיים והשיניים...

זה הזויי.. אני לפעמים הולך לרופא "בוכה" שכואב לי.. אבל חיצונית, אני יכול להסתכל במראה, ולא להבין מה הבן אדם הזה רוצה, לא באמת כואב לו, הוא לא מתפתל מכאב, הוא לא על הריצפה, הוא מדבר, הוא מסביר את עצמו, הוא כותב הודעות באינטרנט.

העניין שהכאב לא מקרין, הוא לא כי צריך את הרחמים או צריכים שיראו שהבן אדם סובל...

אבל זה שזה לא מקרין , נראים נורמלי, אנשים פונים אליי, מדברים, אני רוצה למות, , לא מסוגל לדבר.. וממשיך כמו רובוט, מדבר, מדבר אפילו צלול ולעניין...
ולמה שלא יעשו את זה אם הכל נראה תקין

 

[עוד יבואו ימים]

אבל.. זה בדיוק מה שאני אומרת

שאני חיה רגיל, ואפילו להפך, נראית לעתים שמחה מדיי, עולצת מדיי, ו"רגילה" מדיי.. עד שברגע של השיא, זה קשה להסביר למי שלא מכיר את המצב הכללי. ומעבר לזה.. יש איזה עניין בזה שכשאתה בא לרופא, אפילו אם הוא הרופא הכי אמפתי והכי מבין - אם אין לך ממצא מסביר או אם אין לו דרך להבין את רמת הכאב באופן אובייקטיבי- אתה לא יכול הלסביר לו.
רופאים, עם כל הכבוד, יודעי םלהבין רק מה שהם רואים.
אם הם לא רואים ממצא מדויק שנותן להם אינדיקציה לרמת הכאב הם לא יודעים להבין אותו.
אם אומרים להם - שורף, דוקר, זרם אפילו אם הם רואים בדיקה לא תקינה, הם אל יודעים להבין את זה.
וכשהם רואים מישהי כמוני, זה לגמרי נראה להם לא הגיוני שאני סובלת, כי אני גם מאוד משתדלת שלא יראו ולא יידעו, גם כי לא נעים לי, וגם כי לא רוצה להטריח או להעציב מישהו, וגם כי יש משהו בי שמחייב לשמור על איפוק. אינ לא משתוללת או צועקת על רופאים אפילו אם אני ממש סובלת או אפילו אם הם ממש מטומטמים..
אז... כן, הייתי רוצה שיהיה משהו אובייקטיבי, כדי שאפשר יהיה ליצור איתו שפה משותפת. שיהיה ברור, כמו שכשיש שפעת ברור שזה כואב בכל הגוף , ושזה מעייף ומחליש, הייתי רוצה שגם במקרה כמו שלי - יהיה ?"פרוטוקול" ברור של מה צפוי, מה רמת הכאב, ו.. אולי אפילו איזה טיפול שיכול לסדר את הענייניםן...

 

[עוד יבואו ימים]

ממש פירשת הפוך לגמרי את מה שאני אומרת

וחבל. במיוחד כי את מכירה אותי, ויודעת שאני לא "מוכיחה" או "חיה באסה" או "לא שומרת על שגרה" וכו.

 

[kikona126]

את האמת התפלאתי

כשקראתי אותך.
מצד שני כשקוראים דברים באינטרנט לפעמים המשמעות הולכת לאיבוד בגלל החוסר בקול והאינטונציה.
אני גם חושבת שה״להוכיח״ שאת כתבת עליו וה״להוכיח״ שלי הם לא בעלי אותה משמעות....
אם ממש הבנתי לא נכון, מצטערת.

 

[11161]

לדעתי מעולה שאין בדיקה כזו

הדעה שלי תישמע לא שגרתית, ולא מותאמת לכל אחד -
אבל (וביחוד שבמקרה שלי אין אבחנה, ואין ספור "נשמות טובות" מלאים בעצות טובות)
יש משהו נהדר שאי אפשר לראות כלום.

מה שנהדר שאני מתרגל לקחת בחשבון את הדעה שלי.
התייחסות מהסביבה זה יכול לתת משוב על נושאים מסויימים, ללמד, או להוסיף מידע/הבנה -
אישורים זה לא נצרך (להוציא ממש אנשים בודדים בודדים בודדים).
אני נזכר בהרגל המטופש שלהיה לי פעם שלא נעים "להגיד לא" - דרך כל כך בטוחה להכשיל פרויקטים,
בכל הפעמים שהסתמכתי על דעות/גורמים אחרים בניגוד לאינטואיציה שלי, וזה התברר כטעות,
ביתרון המעולה של לחשוב ולחשוב ולחשוב ולהגיע לרעיונות אולי פחות נפוצים.
בקיצור - בסיכום לדעתי עדיף ככה. פשוט ואלגנטי.

ושלא יובן לא נכון - כל מה שכתבתי זה הולך ביחד עם רצון מאוד גדול בלמידה מתמדת, בניסיון להבין כל הזמן דברים, בסקרנות, ולא חלילה בגישה של "אני יודע הכל".