ישנו סיפור בנושא ,מקרה שקרה לידידת -המשפחה:
באחד הימים ,נכנסה השכנה הצעירה לביקור ,אצל ידידת משפחתינו,הבשלנית הדגולה,
והשכנה הצעירה,ביקשה ללמוד איך מכינים נתחי-עוף מטוגנים.
(לצעירה,היו אמורים להגיע אורחים, לסופ"ש, היא קנתה עוף ,ולא היה לה מושג בבישול.)
 
ידידתנו הסבירה לה, כיצד היא נוהגת להכין מרק -עוף, ואת הנתחים המבושלים,
היא מכינה כמו שניצל,מתבלת,טובלת בקמח,ביצה, ופירורי-לחם,ומטגנת במחבת גדולה ומשומנת,עד להזהבה יפה מכול הצדדים.
 
השכנה הצעירה שמעה את הוראות הבישול,ומיד חזרה למטבחה הפרטי,
והחלה ליישם את ההמלצה שקיבלה.
באותו ערב הבעל הרעב של הצעירה, שב הביתה מהעבודה,והיא מאוד שמחה להגיש לו מהעוף המטוגן שהכינה לו ,וגם לאורחים שיגיעו למחרת.
אך אבוי !
לאחר שנגס בנתח -העוף,נשרה לבעל הרעב השן הקידמית,ועפה לפינת המטבח,
והוא שאל את אשתו,מהיכן קיבלה את המתכון הארור, שהעיף לו את השן הקדמית,מפיו.
בקיצור,לאחר בירור מקיף,התברר לגברת הצעירה,כי לא הבינה במדויק ,את אופן -ההכנה,
 
(היא אומנם חתכה את העוף -הטרי לנתחים וטיגנה אותם כמו שניצל במחבת,3 דקות -מכול צד, אך לא זכרה כי תחילה ,, יש לבשל את נתחי -העוף בסיר המרק,עד שיתרככו.
 
"הדבר -הטוב" שבמקרה זה קרה הוא:
כי שפן -הנסיונות היה הבעל הרעב, ולא האורחים.
בינתיים,היא כבר למדה ,כיצד יש להכין את נתחי -עוף כפי שצריך: רכים וטעימים,
להנאת האורחים.
המסקנה שהיא למדה :
תמיד לרשום את המתכון על דף, ולא לסמוך רק על הזיכרון,
ובוודאי שלא למהר להגיש לאורחים, מתכון חדש שלא מכירים.