היא התכוונה:
אחר כך באת. תמיד את באה בשעה שאני ישן. אני מקבל אותך בחיוך עשֶן, מושיט לך את שתי ידי, מפנה לך מקום. את גבוהה מאוד היום, את יושבת לצידי, הברזל חורק, אני מנסה להתרחק, את מחזירה אותי כמו אביב. תמיד אביב. שערי שכבר השחיר חוזר על עצמו כמו דבורים ומצהיב. (נ. זך, מתוך "הרפתקאות מוזרות")