מצבים לא משתנים.

Dudnes

New member
מצבים לא משתנים.

הם מפחידים אותי. הפחד להישאר באותו מקום קר, אפל ובודד. השיתוק שמחלחל לכל תא בגופי כשאני רוצה להתגבר, לשנות, להמשיך הלאה, ללמוד ולהתבגר. השמועות אומרות שזה מה שקורה בד"כ... אבל מה אם לא? מה אם פה אני נמצאת ופה אשאר? אז אני בוחנת אופציות. נוברת,חופרת,מחפשת רמז ולו הקטן ביותר שיראה לי את הדרך. לחזור לעבר? אולי כן היה טוב. אולי הרגשת המועקה והחור הגדול בלב שלי שמלווה אותי כל הזמן היא הדרך של הגוף שלי להראות שאני צריכה לחזור לאותו מקום..ההוא...שלמרות כל הכאב שגרם לי, סיפק לי רגעי אושר מטורפים. אבל לדעת שלחזור אומר לא להיות שלמה עם עצמי. להיכנע למצב החרא שלי. לוותר. לא להתגבר. לא להאמין שאוכל לעבור את זה. אז להתמקד בעתיד? לתכנן תוכניות, להשיג מטרות, לשאוף לטוב ביותר, להתחיל לקרוא יותר ספרים, ללכת לסרטים, לשבת בבית קפה ולהבין שגם לבד אפשר,להכיר אנשים חדשים, לישון באלכסון ולעבוד על עצמך שזה יותר כיף, להכיר בעצמך צדדים חדשים,לעבור על המס' שרשומים בפלא' ולהתחיל לחדש קשרים(ולא כי את בודדה, אלא ממש התגעגעת..) להתחיל לעשות צמידים מפימו,ללכת לספא לפחות פעם בחודש. לעשות הכל כדי להרגיש התקדמות כל שהיא, כל זה בשביל ללכת לישון בלילה עם דמעות, להתעורר ולהבין ששום דבר לא השתנה. וזה מלחיץ. מתסכל. מפחיד, בעיקר מפחיד. וכן..המצב ה"לא משתנה" נגרם ממצב משתנה, אבל במצבי הנוכחי, מצליח לאיים עליי יותר. משעשע..אם הייתי כותבת פה לפני כמה חודשים רק המחשב על מצב משתנה היתה מזעזעת אותי.. אז איפה אמרתם שאפשר לקנות מצב משתנה?
 
יקירתי

תשובה רק מנסיון. הזמן לא עוצר. בחיי . ניסיתי פעם לעצור אותו ולא הצליח. אז הזמן שעובר לו מביא איתו את השינויים. כל מיני לפעמים טובים ולפעמים טובים פחות. צריך הסכם שלום. עם עצמך. זו עצתי. שיהיה רק טוב.
 

הזוייה

New member
כן, צריך להתמקד בעתיד.

צריך לשאוף, להיות ממוקד, החלטי, נאמנה לעצמך, לעבוד לפי התכתיבים של עצמך בלבד ולא לפי צו השעה שהסביבה והחברה שולטת בה. מי שמחפש כל הזמן תמיכה, ואהבה מבחוץ יישאר לבד, מיואש, ואומלל כי הסביבה מפרגנת כשנוח לה, מעניקה אהבה כשזה הדדי, האהבה באה רק מפנים. בכדי להבין את ההתנהגות שלנו, אנחנו צריכים להתרחק מעצמנו ולהביט עלינו מהצד, כמו צופה במשחק שמתבונן על המהלכים שהשחקן עושה ולתפוס את הפרספקטיבה. קשה לנו להבין משהו כשאנחנו חלק ממנו ולכן צריך להתנתק לפעמים מהקיבעון וההתעסקות הבלתי פוסקת בפנימיות והקרביים שלנו. אני אומרת תמיד שבבדידות יש עוצמה מסוימת שאפשר ליהנות ממנה, אבל את צריכה להכין את עצמך, כמעט כמו לטקס קבלת תעודה. זה לא יהיה קל, זהו תהליך איטי וממושך שתלוי רק באמונה וברצון שלך. ולכן, יש לשים בצד את מה שהיה ולזכור ממנו חוויות טובות, להפיק ממנו לקחים. יש הבדל עצום בין לצאת בהצהרות של תחילת ידידות חדשה עם עצמך לבין לעשות זאת בפועל. אנחנו טובים בתירוצים לעצמנו, אלופי-העולם בהסברים, אבל נכשלים בבוחן המציאות. אל תשכחי לספר לנו על השינוי וההחלטות שבחרת וגם יישמת בפועל.
 

magy

New member
יש מצבים משתנים

כשענן לבן צחור כשלג....מפותח אבל תמים מסתובב לו בשמיים בטוח בעצמו ובשמיים
 

magy

New member
רואה פתאום

ענן אפור שחומד בו ועומד לטרוף אותו ואין מי שיושיע..... אין שום ענן לבן באזור והענן האפור שולח אליו טלף (רואים גם את העין)
 

magy

New member
האפור מביא איתו

תגבורת נוספת כדי להתגבר על הענן הלבן......והכוחות אינם שקולים והופ.......מתקרב ומתקרב.....באיום.....
 

magy

New member
ובערב, כשהשמש

שוב הלכה להתאבד.....היא צבעה את השמיים ואת העננים.....כמו שאני אוהבת.........
 

magy

New member
סתם אינפורמציה

הבנין בפינה השמאלית הוא הספריה.......... גם הוא משתנה בהתאם למזג האוויר העננים השתקפו בו ....אבל לא צילמתי.......
 

magy

New member
ולא נעים

לי לדבר עם עצמי...................איפה כולם? אייקון זועף
 

magy

New member
קוראים לזה

ההלם שאחרי החגים ולפני החוגים.......... צריך להרשם למשהו...........צריך......
 
אני רוצה חוג

להקלה על העומס. ככה שיהיה כל פעם קצת. למה הכל בבת אחת? מי שמכיר שירשום אותי ויגיד מתי ואיפה.
 

ענבר.

New member
להתגעגע, זה לא בהכרח לרצות לחזור.

אמרו את זה קודם לפני. אז איפא אמרת שאפשר לקנות פימו?
 

Dudnes

New member
להתגעגע, זה לא בהכרח לרצות לחזור.

טוב, אז אני דפוקה שהמשפט הזה העלה לי דמעות. אבל איך יודעים? איך יודעים לא להיכנע לגעגוע? ואם הגעגוע הוא הדרך של הגוף להראות שכנראה שמשהו היה טוב? כי לא מתגעגעים לרע. נכון? אבל גם תמיד איכשהו זוכרים את הרגעים הטובים. הייתי רוצה להיות במצב שאני יכולה להגיד "היה טוב וטוב שהיה", לסגור פרק בחיים ולהתחיל חדש. אבל אני רק מתעסקת ומחטטת בעבר, וכתוצאה יושבת על הגדר מבלי להתקדם. או שאולי זה חלק מהתהליך. המסקנה היחידה שהגעתי אליה, היא שלא הפקתי שום מסקנות חד-משמעיות. לכל צד, יש צד שני. ושלישי. ואת הצד האובייקטיבי, והסובייקטיבי, ולהסתכל על עצמך מהצד, ומעוד צד. יצא שנשארתי עם אוקיינוס של צדדים בראש-ועם כולם אני מסכימה. טוב, בירבורי יום חמישי. מספיק... שבוע טוב!
 
למעלה