מצברוח שפוף

מצב
הנושא נעול.
מצברוח שפוף

מצברוח שפוף
כבר 10 ימים אני בדיכי. בשבוע שעבר עשיתי בטא וכמו שידעתי היא הייתה שלילית. הדיכי לא בגלל הבטא, אבל כל ההתעסקות האובססיבית בנושא הפוריות לוקחת ממני כוחות. וכרגע הכוחות מצומצמים. מצד שני אני רוצה אחות לאורי. שואלת את עצמי בשביל מה אני צריכה את זה. החיים שלי היו נהדרים לפני כל הכאב ראש. לא יודעת אם יש לי כוחות לחתור בנהר הפוריות, לא יודעת האם זה לא מזיק יותר משמועיל. וסה"כ אני לא תחת השפעת הורמונים (זריקת כוריגון פעם בחודש לא נחשבת). מה יהיה אם אעלה כיתה להזרקות? לא מתאים לי דכאון כשאני צריכה לתפקד במקצוע תובעני וכאמא. ובכלל, יש לי הרגשה שעוד לא עלו על כל הבעיות שיש לנו. קבעתי תור לרופא אבל בכלל לא ברור לי אם בא לי להתעסק בזה עוד חודש, ועוד חודש... (תפסתי את עצמי מסתכלת ביומן על תאריכים אפשריים באוקטובר או נובמבר, כאילו מראש ויתרתי על ספטמבר). אני רק רוצה את החיים הנורמליים שלי בחזרה.
 

אמאלה2

New member
../images/Emo24.gif כ"כ מבינה. גם אני שם

מצברוח שפוף
כבר 10 ימים אני בדיכי. בשבוע שעבר עשיתי בטא וכמו שידעתי היא הייתה שלילית. הדיכי לא בגלל הבטא, אבל כל ההתעסקות האובססיבית בנושא הפוריות לוקחת ממני כוחות. וכרגע הכוחות מצומצמים. מצד שני אני רוצה אחות לאורי. שואלת את עצמי בשביל מה אני צריכה את זה. החיים שלי היו נהדרים לפני כל הכאב ראש. לא יודעת אם יש לי כוחות לחתור בנהר הפוריות, לא יודעת האם זה לא מזיק יותר משמועיל. וסה"כ אני לא תחת השפעת הורמונים (זריקת כוריגון פעם בחודש לא נחשבת). מה יהיה אם אעלה כיתה להזרקות? לא מתאים לי דכאון כשאני צריכה לתפקד במקצוע תובעני וכאמא. ובכלל, יש לי הרגשה שעוד לא עלו על כל הבעיות שיש לנו. קבעתי תור לרופא אבל בכלל לא ברור לי אם בא לי להתעסק בזה עוד חודש, ועוד חודש... (תפסתי את עצמי מסתכלת ביומן על תאריכים אפשריים באוקטובר או נובמבר, כאילו מראש ויתרתי על ספטמבר). אני רק רוצה את החיים הנורמליים שלי בחזרה.
כ"כ מבינה. גם אני שם
הטיפולים גוזלים ממני המון כוחות ושלא כמו בטיפולים הקודמים הפעם הכל מאוד קשה. כואב לי נורא, אני מרגישה מאוד לא טוב, יש לי ציסטות בלי סוף ובינתיים אני רק אוספת כשלונות. אני רוצה שהטיפולים יהיו לצד החיים השוטפים ולא במרכזם. איך עושים את זה ה? פתרון מושלם עוד אין לי. בינתיים אני מנסה לתכנן תוכניות ביניים קטנות - חופש לי ולבעל יחד (משהו שלא עשינו שנתיים), ימי כיף עם הבנות, פרוייקט חדש בעבודה. קחי לך זמן להתאושש. אם בא לך לחכות חודשיים חכי. לא קרה כלום! בינתיים תעשי את כל מה שאת תמיד מתכננת ולא מספיקה, תבלי, תהני. גם לנו מגיע.
ענק ולימים יותר טובים לכולנו.
 

העין ה 3

New member
אוף, גם כשלוקחים הפסקה זה לא ממש

כ"כ מבינה. גם אני שם
הטיפולים גוזלים ממני המון כוחות ושלא כמו בטיפולים הקודמים הפעם הכל מאוד קשה. כואב לי נורא, אני מרגישה מאוד לא טוב, יש לי ציסטות בלי סוף ובינתיים אני רק אוספת כשלונות. אני רוצה שהטיפולים יהיו לצד החיים השוטפים ולא במרכזם. איך עושים את זה ה? פתרון מושלם עוד אין לי. בינתיים אני מנסה לתכנן תוכניות ביניים קטנות - חופש לי ולבעל יחד (משהו שלא עשינו שנתיים), ימי כיף עם הבנות, פרוייקט חדש בעבודה. קחי לך זמן להתאושש. אם בא לך לחכות חודשיים חכי. לא קרה כלום! בינתיים תעשי את כל מה שאת תמיד מתכננת ולא מספיקה, תבלי, תהני. גם לנו מגיע.
ענק ולימים יותר טובים לכולנו.
אוף, גם כשלוקחים הפסקה זה לא ממש
כי הנושא תמיד נמצא שם. לקחתי שוב חופשה של חודש בעצת הרופא. אבל עכשיו אני שבוע וחצי (כמעט שבועיים) לאחר הביוץ, וכשהיינו בצפון ועומר רצה לעשות טיול סוסים חשבתי לעצמי: ומה אם... הסיכוי הוא אפסי ובכל זאת לא הרשיתי לעצמי. אותו דבר לגבי קייאקים, אותו דבר לגבי מגלשות מים. אני מרגישה שהחיים שלי ON HOLD כבר שבע שנים! אוף, מתי זה ייגמר? אני מאמינה ומקווה שבעוד עשרה חודשים, אחרי שאלד את הבת שלי...
 
את כל כך צודקת

אוף, גם כשלוקחים הפסקה זה לא ממש
כי הנושא תמיד נמצא שם. לקחתי שוב חופשה של חודש בעצת הרופא. אבל עכשיו אני שבוע וחצי (כמעט שבועיים) לאחר הביוץ, וכשהיינו בצפון ועומר רצה לעשות טיול סוסים חשבתי לעצמי: ומה אם... הסיכוי הוא אפסי ובכל זאת לא הרשיתי לעצמי. אותו דבר לגבי קייאקים, אותו דבר לגבי מגלשות מים. אני מרגישה שהחיים שלי ON HOLD כבר שבע שנים! אוף, מתי זה ייגמר? אני מאמינה ומקווה שבעוד עשרה חודשים, אחרי שאלד את הבת שלי...
את כל כך צודקת
זה תמיד שם. אני דווקא כן הייתי רוכבת על סוסים או חותרת בקייאק, כי אני מאמינה שבשלב הזה הכל תלוי בכרומוזומים. מצד שני את עושה IVF ואני (עדיין?) לא. מעבר לזה שאם את מרגישה שאת לא צריכה להיות בפעילות יתר אז לאף אחד אין זכות לומר לך אחרת. הקטע הוא שאני כל כך מבואסת. כבד לי בנשמה. אין לי סבלנות.אני כל הזמן חושבת איזה אמא מעפנה אני ובשביל מה להיות אמא מעפנה של שניים (זה כשהדכאון מדבר מגרוני, אני לא תמיד חוושבת ככה). ומאידך אורי מגלה סימני פינוק יתר, כמו כל בן יחיד. ובימים שבאה אליו חברתו מהגן זה כזה כיף. הוא מראה לה את הצעצועים, ואחר כך שניהם יושבים עלי, אחד על כל ברך, ואנחנו קוראים סיפור. אושר. האם אי פעם?
 
הוצאת ממני אנחה ענקית. השאלה

את כל כך צודקת
זה תמיד שם. אני דווקא כן הייתי רוכבת על סוסים או חותרת בקייאק, כי אני מאמינה שבשלב הזה הכל תלוי בכרומוזומים. מצד שני את עושה IVF ואני (עדיין?) לא. מעבר לזה שאם את מרגישה שאת לא צריכה להיות בפעילות יתר אז לאף אחד אין זכות לומר לך אחרת. הקטע הוא שאני כל כך מבואסת. כבד לי בנשמה. אין לי סבלנות.אני כל הזמן חושבת איזה אמא מעפנה אני ובשביל מה להיות אמא מעפנה של שניים (זה כשהדכאון מדבר מגרוני, אני לא תמיד חוושבת ככה). ומאידך אורי מגלה סימני פינוק יתר, כמו כל בן יחיד. ובימים שבאה אליו חברתו מהגן זה כזה כיף. הוא מראה לה את הצעצועים, ואחר כך שניהם יושבים עלי, אחד על כל ברך, ואנחנו קוראים סיפור. אושר. האם אי פעם?
הוצאת ממני אנחה ענקית. השאלה
"האם אי פעם" מנקרת במוחי כל הזמן. וגם מתי? יש לי גם רגעים כאלה שבהם אני שוקעת לאותו סוג של דכדוך , אבל משתדלת לצאת מזה מהר. כמו שאמאלה 2 כתבה ,להסניף את מה שכבר יש לנו בבית ולהגיד הרבה תודה. לנסות להסתכל על מה שיש כבר , ולא על מה שאין.זה משנה קצת את מצב הרוח ועוזר לצאת מהדכדוך.
 
כל מילה נכונה

הוצאת ממני אנחה ענקית. השאלה
"האם אי פעם" מנקרת במוחי כל הזמן. וגם מתי? יש לי גם רגעים כאלה שבהם אני שוקעת לאותו סוג של דכדוך , אבל משתדלת לצאת מזה מהר. כמו שאמאלה 2 כתבה ,להסניף את מה שכבר יש לנו בבית ולהגיד הרבה תודה. לנסות להסתכל על מה שיש כבר , ולא על מה שאין.זה משנה קצת את מצב הרוח ועוזר לצאת מהדכדוך.
כל מילה נכונה
גם אני תמיד מנסה להסתכל על מה שיש ,ויש לנו בנות. יש לנו כבר ילד אחד אפילו שניים בבית. והרי יש נשים שעוברות עשרות טיפולי הפרייה ומנסות להביא לעולם את הילד הראשון ולא מצליחות. אז אני יודעת כמה זה קשה ב 4 חודשים האחרונים עברתי 2 הפריות שנכשלו, וכמה קשה לחשוב שעוד פעם צריך לעבור את הכול מהתחלה, אבל צריך תמיד תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהמשיך קדימה עד להגשמת החלום ילד נוסף,אושר נוסף . וזה יקרה חייב לקרות השאלה היא מתי?
 

רחל5

New member
מזדהה עם כמה דברים

את כל כך צודקת
זה תמיד שם. אני דווקא כן הייתי רוכבת על סוסים או חותרת בקייאק, כי אני מאמינה שבשלב הזה הכל תלוי בכרומוזומים. מצד שני את עושה IVF ואני (עדיין?) לא. מעבר לזה שאם את מרגישה שאת לא צריכה להיות בפעילות יתר אז לאף אחד אין זכות לומר לך אחרת. הקטע הוא שאני כל כך מבואסת. כבד לי בנשמה. אין לי סבלנות.אני כל הזמן חושבת איזה אמא מעפנה אני ובשביל מה להיות אמא מעפנה של שניים (זה כשהדכאון מדבר מגרוני, אני לא תמיד חוושבת ככה). ומאידך אורי מגלה סימני פינוק יתר, כמו כל בן יחיד. ובימים שבאה אליו חברתו מהגן זה כזה כיף. הוא מראה לה את הצעצועים, ואחר כך שניהם יושבים עלי, אחד על כל ברך, ואנחנו קוראים סיפור. אושר. האם אי פעם?
מזדהה עם כמה דברים
גם עם החשש להתחרפן מההורמונים, גם עם המחשבה שעולה ברגעי משבר שאני לא כזאת אמא מדהימה, אז למה להתעלל בשניים...? לפני כחצי שנה קיבלתי שני מחזורים של כוריגון (שזה כוסות רוח למת במקרה שלנו, אבל רציתי לפחות להתגבר על הדימומים לפני הוסת), ועברו בראשי אותן מחשבות. הייתי מבואסת מעצם הצורך ללכת פעם בחודש לקופ"ח ולקבל זריקה, וחשבתי לעצמי - אם אצטרך לעבור את זה יום-יום במשך תקופה - אתחרפן! הפסקתי את התענוג, ומאז אנחנו שטים לנו ביאכטה ונהנים מהנוף. יש לי שכנה עם בן יחיד בוגר, שעברה שבעת מדורי גהינום לפניו ואחריו. לפעמים אני מנסה לשכנע את עצמי שבן יחיד זה אחלה, אך להודות על האמת - הטיעונים שלי די צולעים.
 

sara41

New member
דילמה

מצברוח שפוף
כבר 10 ימים אני בדיכי. בשבוע שעבר עשיתי בטא וכמו שידעתי היא הייתה שלילית. הדיכי לא בגלל הבטא, אבל כל ההתעסקות האובססיבית בנושא הפוריות לוקחת ממני כוחות. וכרגע הכוחות מצומצמים. מצד שני אני רוצה אחות לאורי. שואלת את עצמי בשביל מה אני צריכה את זה. החיים שלי היו נהדרים לפני כל הכאב ראש. לא יודעת אם יש לי כוחות לחתור בנהר הפוריות, לא יודעת האם זה לא מזיק יותר משמועיל. וסה"כ אני לא תחת השפעת הורמונים (זריקת כוריגון פעם בחודש לא נחשבת). מה יהיה אם אעלה כיתה להזרקות? לא מתאים לי דכאון כשאני צריכה לתפקד במקצוע תובעני וכאמא. ובכלל, יש לי הרגשה שעוד לא עלו על כל הבעיות שיש לנו. קבעתי תור לרופא אבל בכלל לא ברור לי אם בא לי להתעסק בזה עוד חודש, ועוד חודש... (תפסתי את עצמי מסתכלת ביומן על תאריכים אפשריים באוקטובר או נובמבר, כאילו מראש ויתרתי על ספטמבר). אני רק רוצה את החיים הנורמליים שלי בחזרה.
דילמה
אני מתלבטת אם להכנס לסחרור מחדש. האם זה כדאי להפוך את השגרה.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה