מצב בריאותי או חוסר עניין?
שלום,
אני כותבת בשביל לקבל ייעוץ או סתם עידוד
לפני מספר חודשים הכרתי בחור, התחלנו לצאת והייתה כימיה משמיים. יצאנו כמה שבועות ולאחר מכן נפרדנו. הסיבה שנפרדנו הייתה שהבחור פתאום הראה חוסר התלהבות ורצון להיפגש. סוג של "אש קטנה". לאחר בירור העניין אמר הבחור כי הוא לא יכול לתת לי כרגע את הקשר שאני רוצה. בבאסה רבה נאלצתי לסיים את הקשר.
לאחר כמה חודשים, הבחור שלח לי הודעה וחידשנו את הקשר. כהסבר לחוסר התלהבות ומה קרה, הסביר כי היה בתהליך רפואי שמאוד הפחיד אותו והעסיק אותו ולכן לא יכל להשקיע במערכת זוגית. קיבלתי את התירוץ והסכמתי שננסה שוב, כי באמת נהניתי אתו.
כיום אנו יוצאים כמעט 3 חודשים, חשוב לי לציין כי שחזרנו לצאת ולאחר שבועיים שיתף אותי כי הבעיה הבריאותית שלו חזרה ויבין אם לא ארצה להמשיך. הסברתי לו שאני פה וזה בסדר.
בחודש האחרון עקב הבעיה הרפואית (שכרגע נפתרה ומה שנשאר זה רק בעיה אסתטית קלה שתעבור עם הזמן) אני יוצאת עם בחור דיכאוני שכל הזמן בבאסה לאור הבעיה שהייתה. אני שם, מנסה לעודד ולשמח אך כלום לא עוזר. הוא בשלו.
עכשיו לאחר שהכול יחסית עבר והוא מתאושש מהפרוצדורה הרפואית, אני מרגישה שאני צריכה כל הזמן לרדוף אחר יחס, חום, ליטוף חיבוק. לאחר שהבעיה הרפואית נפתרה החלטתי שאני אתן לו כמה ימים להתאפס ולחזור לבחור שהכרתי.
לצערי, גם לאחר שהבעיה נפתרה יש כרגע את הבעיה האסטתית שהניתוח הותיר שזה נראה בשבילו כמו "סוף העולם" אני ויחסינו נותרנו בצד. גם שאני מנסה לעלות את הסוגיה וכמה זה לא נעים לי להיות בצד הרודף- אני מקבלת תגובה של "אני מסכן אכלו לי שתו לי".
אני מחשיבה את עצמי כבחורה שמאוד מבינה ומאוד שם בשביל אנשים שאכפת לי מהם. יחד עם זאת, כמו כל אדם, יש לי את החסרונות שלי, אני תמיד צריכה להרגיש מחוזרת ונאהבת וכל דבר קטן מוציא אותי מאיזון ומתחילים לי בראש סרטים.
אבל כרגע אני במצב שאני באמת לא יודעת מה הסיבה למצב הזה? האם הבעיה הבריאותית או חוסר עניין? האם ירד לו ממני? האם הבעיה כל כך מטרידה אותו לרמה שאי אפשר לנהל קשר זוגי?
מה הייתם עושים?
תודה
שלום,
אני כותבת בשביל לקבל ייעוץ או סתם עידוד
לפני מספר חודשים הכרתי בחור, התחלנו לצאת והייתה כימיה משמיים. יצאנו כמה שבועות ולאחר מכן נפרדנו. הסיבה שנפרדנו הייתה שהבחור פתאום הראה חוסר התלהבות ורצון להיפגש. סוג של "אש קטנה". לאחר בירור העניין אמר הבחור כי הוא לא יכול לתת לי כרגע את הקשר שאני רוצה. בבאסה רבה נאלצתי לסיים את הקשר.
לאחר כמה חודשים, הבחור שלח לי הודעה וחידשנו את הקשר. כהסבר לחוסר התלהבות ומה קרה, הסביר כי היה בתהליך רפואי שמאוד הפחיד אותו והעסיק אותו ולכן לא יכל להשקיע במערכת זוגית. קיבלתי את התירוץ והסכמתי שננסה שוב, כי באמת נהניתי אתו.
כיום אנו יוצאים כמעט 3 חודשים, חשוב לי לציין כי שחזרנו לצאת ולאחר שבועיים שיתף אותי כי הבעיה הבריאותית שלו חזרה ויבין אם לא ארצה להמשיך. הסברתי לו שאני פה וזה בסדר.
בחודש האחרון עקב הבעיה הרפואית (שכרגע נפתרה ומה שנשאר זה רק בעיה אסתטית קלה שתעבור עם הזמן) אני יוצאת עם בחור דיכאוני שכל הזמן בבאסה לאור הבעיה שהייתה. אני שם, מנסה לעודד ולשמח אך כלום לא עוזר. הוא בשלו.
עכשיו לאחר שהכול יחסית עבר והוא מתאושש מהפרוצדורה הרפואית, אני מרגישה שאני צריכה כל הזמן לרדוף אחר יחס, חום, ליטוף חיבוק. לאחר שהבעיה הרפואית נפתרה החלטתי שאני אתן לו כמה ימים להתאפס ולחזור לבחור שהכרתי.
לצערי, גם לאחר שהבעיה נפתרה יש כרגע את הבעיה האסטתית שהניתוח הותיר שזה נראה בשבילו כמו "סוף העולם" אני ויחסינו נותרנו בצד. גם שאני מנסה לעלות את הסוגיה וכמה זה לא נעים לי להיות בצד הרודף- אני מקבלת תגובה של "אני מסכן אכלו לי שתו לי".
אני מחשיבה את עצמי כבחורה שמאוד מבינה ומאוד שם בשביל אנשים שאכפת לי מהם. יחד עם זאת, כמו כל אדם, יש לי את החסרונות שלי, אני תמיד צריכה להרגיש מחוזרת ונאהבת וכל דבר קטן מוציא אותי מאיזון ומתחילים לי בראש סרטים.
אבל כרגע אני במצב שאני באמת לא יודעת מה הסיבה למצב הזה? האם הבעיה הבריאותית או חוסר עניין? האם ירד לו ממני? האם הבעיה כל כך מטרידה אותו לרמה שאי אפשר לנהל קשר זוגי?
מה הייתם עושים?
תודה
