מצב הרפואה על פי גרגורי האוס
גרגורי האוס בסדרה, למי שלא יודע, הוא רופא אנתיפט שעושה דברים לא שגרתיים תוך כדי התעלמות מאתיקה, מוסר או כללי התנהגות מקובלים תוך כדי הפגנת זלזול ופוגענות כלפי חולים ואנשי הצוות הרפואי. התזה של יקי מנשנפרוינד טוענת שבעצם ההצלחה של הסדרה נובעת מהגעגועים שלנו לדמות הרופא הסמכותי, זה שיודע את הפתרון לבעיה שלנו. לפי מנשנפרוינד, ניתן לראות בהאוס סימפטום לתחושה של הציבור הרחב שמחפש את המודל הישן של הרפואה, ושל היחסים שנהגו פעם בין חולה לרופא. דמותו של האוס היא ביטוי מוקצן לזו של הרופא הסמכותי, היודע-כל, המנוגדת לנורמה השלטת כיום בפני השטח של התרבות הרפואית. זו המייצרת את אידיאל הרופא האמפתי, המשתף את מטופליו בלבטיו ובמגבלותיו, והרוחש להם כבוד רב….. …. כישלון חרוץ במבחן התוצאה, והמטפל השופע חביבות אינו יכול להציע ריפוי של ממש, ונמצא בעמדת נחיתות מתמדת לעומת הרופא. האוס מבטא אפוא את שאיפתם של המטופלים (אלה שכונו פעם, בעידן הרפואה הסמכותית, "חולים") לשוב לקבל טיפול ממשי, שאינו מבוסס רק על כוונותיו הטובות של המטפל ועל ה"גישה החיובית" של המטופל, כי אם על אמת מדעית פיזיולוגית, יצוקה ואובייקטיבית. אפשרויות ואמפתיה הרפואה המודרנית פועלת היום בסביבה שמציגה בפניה דרישות מורכבות ומסובכות. מצד אחד אנו מדברים על רפואה מבוססת מחקר, כלומר החלטות צריכות להתקבל על בסיס מידע מחקר שבוצע במחקרים 'איכותיים', ולא על בסיס הנסיון והאינטואיציה הרפואית של הרופא. מצד שני, יחסי רופא-חולה עברו אדפטציה לתרבות המסחרית של החברה המערבית והיום מדובר במסגרת טיפול על 'נותן שירות' ו'לקוחות'. בעולם שבו הרופא הוא 'נותן שירות' והלקוחות יכולים להתלונן ולתבוע אותו על כל צעד ושעל, נותן השירות מגבה את עצמו בכמה דרכים אפייניות: ראשית הוא מגלה אמפתיה ונחמדות, לעיתים מוגזמת ולעיתים שלא לצורך, כל זאת כדי שהלקוח יחשוב שהוא נחמד. הרבה יותר קשה לתבוע אנשים שאנחנו אוהבים. שנית, הוא לא ייקח שום החלטה, ולא ימליץ שום המלצה מבלי להציג את כל האפשרויות, תופעות הלוואי והסיבוכים האפשריים. גם כי החוק דורש את זה, וגם כי זו הדרך היחידה שהוא יהיה מכוסה מתביעות. יותר מכך, הלקוח הרי יגיע לשיחה עם 'נותן השירות' שלו אחרי שהוא בירר את כל האפשרויות באינטרנט ואצל חברים, עשה מחקר שווקים ובדק מי הרופא שמסוגל לעשות את הפרוצדורה בצורה זו או אחרת, ומי הרופא שהוא המומחה הכי גדול במדינה לטיפול באנשים שהתעוררו השבוע בצד שמאל. הרופא המתגונן שגם כך מרגיש מאויים כל הזמן, יגיב בדרך הקלה ביותר: יפציץ את המטופל בעוד ועוד אפשרויות ונתונים. ישנם מאות מחקרים שמראים שככל שיש לנו יותר מידע ויותר אפשרויות בחירה, כך אנו פחות ופחות מסוגלים לקבל החלטה. היום אנחנו רגילים לקבל חוות דעת נוספת, לשאול עוד מישהו ולנסות להחליט על בסיס מידע שבמקרה הרע אנחנו לא מבינים בו כלום, ובמקרה הרע עוד יותר אנחנו יודעים עליו דברים שאפילו הרופא שלנו לא יודע. בתחום הבריאות קיימת רמה כזו של חוסר ודאות, של ערבוב בין נסיון, מידע מוחלט ומוניטין שלרוב האנשים אין סיכוי לקבל החלטה על בסיס המידע שהם קיבלו. במצבים האלו של חוסר ודאות רוב האנשים מעדיפים שמישהו יקבל את ההחלטה בשבילם, גם כדי שהם לא יצטרכו לקבל החלטה, וגם כדי שיהיה את מי להאשים אם משהו משתבש. רופא טוב הוא רופא שמשלב רפואה מבוססת הוכחות עם אינטואיציה, נסיון וגישה בריאה למטופלים. גרגורי האוס הוא כמו תוכנת מחשב שעובדת על אלגוריתמים של קבלת החלטות. לא מדובר בבן אדם (כך הדמות שלו בעצם בנויה, למרות המגבלות הטבועות בה).כולנו רוצים שמישהו יחליט בשבילנו את ההחלטות הקשות. הבעיה בתחום הרפואה היא שבדרך 'פירקנו' את המוסד שהפונקציה שלו היתה לקבל את ההחלטות האלו בשבילנו. כדי שהרופאים יוכלו לקבל החלטות במקומנו הם צריכים להיות 'אחרים' או 'שונים'. אבל הפכנו אותם לבני אדם כדי שנוכל להרגיש איתם בנוח. אנחנו לא מתגעגעים לרופאים קרים ואנטיפטים. אנחנו לא רוצים רופא כמו גרגורי האוס. אנחנו פשוט רוצים מישהו שיעשה לנו את החיים טובים יותר. אולי עדיין לא מאוחר מדי.
גרגורי האוס בסדרה, למי שלא יודע, הוא רופא אנתיפט שעושה דברים לא שגרתיים תוך כדי התעלמות מאתיקה, מוסר או כללי התנהגות מקובלים תוך כדי הפגנת זלזול ופוגענות כלפי חולים ואנשי הצוות הרפואי. התזה של יקי מנשנפרוינד טוענת שבעצם ההצלחה של הסדרה נובעת מהגעגועים שלנו לדמות הרופא הסמכותי, זה שיודע את הפתרון לבעיה שלנו. לפי מנשנפרוינד, ניתן לראות בהאוס סימפטום לתחושה של הציבור הרחב שמחפש את המודל הישן של הרפואה, ושל היחסים שנהגו פעם בין חולה לרופא. דמותו של האוס היא ביטוי מוקצן לזו של הרופא הסמכותי, היודע-כל, המנוגדת לנורמה השלטת כיום בפני השטח של התרבות הרפואית. זו המייצרת את אידיאל הרופא האמפתי, המשתף את מטופליו בלבטיו ובמגבלותיו, והרוחש להם כבוד רב….. …. כישלון חרוץ במבחן התוצאה, והמטפל השופע חביבות אינו יכול להציע ריפוי של ממש, ונמצא בעמדת נחיתות מתמדת לעומת הרופא. האוס מבטא אפוא את שאיפתם של המטופלים (אלה שכונו פעם, בעידן הרפואה הסמכותית, "חולים") לשוב לקבל טיפול ממשי, שאינו מבוסס רק על כוונותיו הטובות של המטפל ועל ה"גישה החיובית" של המטופל, כי אם על אמת מדעית פיזיולוגית, יצוקה ואובייקטיבית. אפשרויות ואמפתיה הרפואה המודרנית פועלת היום בסביבה שמציגה בפניה דרישות מורכבות ומסובכות. מצד אחד אנו מדברים על רפואה מבוססת מחקר, כלומר החלטות צריכות להתקבל על בסיס מידע מחקר שבוצע במחקרים 'איכותיים', ולא על בסיס הנסיון והאינטואיציה הרפואית של הרופא. מצד שני, יחסי רופא-חולה עברו אדפטציה לתרבות המסחרית של החברה המערבית והיום מדובר במסגרת טיפול על 'נותן שירות' ו'לקוחות'. בעולם שבו הרופא הוא 'נותן שירות' והלקוחות יכולים להתלונן ולתבוע אותו על כל צעד ושעל, נותן השירות מגבה את עצמו בכמה דרכים אפייניות: ראשית הוא מגלה אמפתיה ונחמדות, לעיתים מוגזמת ולעיתים שלא לצורך, כל זאת כדי שהלקוח יחשוב שהוא נחמד. הרבה יותר קשה לתבוע אנשים שאנחנו אוהבים. שנית, הוא לא ייקח שום החלטה, ולא ימליץ שום המלצה מבלי להציג את כל האפשרויות, תופעות הלוואי והסיבוכים האפשריים. גם כי החוק דורש את זה, וגם כי זו הדרך היחידה שהוא יהיה מכוסה מתביעות. יותר מכך, הלקוח הרי יגיע לשיחה עם 'נותן השירות' שלו אחרי שהוא בירר את כל האפשרויות באינטרנט ואצל חברים, עשה מחקר שווקים ובדק מי הרופא שמסוגל לעשות את הפרוצדורה בצורה זו או אחרת, ומי הרופא שהוא המומחה הכי גדול במדינה לטיפול באנשים שהתעוררו השבוע בצד שמאל. הרופא המתגונן שגם כך מרגיש מאויים כל הזמן, יגיב בדרך הקלה ביותר: יפציץ את המטופל בעוד ועוד אפשרויות ונתונים. ישנם מאות מחקרים שמראים שככל שיש לנו יותר מידע ויותר אפשרויות בחירה, כך אנו פחות ופחות מסוגלים לקבל החלטה. היום אנחנו רגילים לקבל חוות דעת נוספת, לשאול עוד מישהו ולנסות להחליט על בסיס מידע שבמקרה הרע אנחנו לא מבינים בו כלום, ובמקרה הרע עוד יותר אנחנו יודעים עליו דברים שאפילו הרופא שלנו לא יודע. בתחום הבריאות קיימת רמה כזו של חוסר ודאות, של ערבוב בין נסיון, מידע מוחלט ומוניטין שלרוב האנשים אין סיכוי לקבל החלטה על בסיס המידע שהם קיבלו. במצבים האלו של חוסר ודאות רוב האנשים מעדיפים שמישהו יקבל את ההחלטה בשבילם, גם כדי שהם לא יצטרכו לקבל החלטה, וגם כדי שיהיה את מי להאשים אם משהו משתבש. רופא טוב הוא רופא שמשלב רפואה מבוססת הוכחות עם אינטואיציה, נסיון וגישה בריאה למטופלים. גרגורי האוס הוא כמו תוכנת מחשב שעובדת על אלגוריתמים של קבלת החלטות. לא מדובר בבן אדם (כך הדמות שלו בעצם בנויה, למרות המגבלות הטבועות בה).כולנו רוצים שמישהו יחליט בשבילנו את ההחלטות הקשות. הבעיה בתחום הרפואה היא שבדרך 'פירקנו' את המוסד שהפונקציה שלו היתה לקבל את ההחלטות האלו בשבילנו. כדי שהרופאים יוכלו לקבל החלטות במקומנו הם צריכים להיות 'אחרים' או 'שונים'. אבל הפכנו אותם לבני אדם כדי שנוכל להרגיש איתם בנוח. אנחנו לא מתגעגעים לרופאים קרים ואנטיפטים. אנחנו לא רוצים רופא כמו גרגורי האוס. אנחנו פשוט רוצים מישהו שיעשה לנו את החיים טובים יותר. אולי עדיין לא מאוחר מדי.