אלישוע הומיאופת קלסי
New member
מצב כרוני ../images/Emo60.gif ואקוטי ../images/Emo55.gif
קיימים שני רבדים עיקריים בחייו של אדם. 1) כרוני 2 ) אקוטי. כרוני = כל מה שמייצג את האדם באופן כללי. מסלול חיי האדם לאורך היום יום, השנה והשנים. מה הוא אוהב שונא, איך הוא ישן, מה מערכות גופו הרגישות, ההסטוריה הרפואית שלו, אופיו, תכונותיו, פחדיו.....כל מה שמייצג אותו. זהו הדיוקן האישי ולכל אדם יש אותו. בתוך המצב הכרוני הזה האדם נע, פועל ובוחר. את המסלול הכרוני אין אפשרות לעצור מפני שהוא עקשן ונולד בתורשה של אבות אבותינו. כיוונו הוא אחד וברור עד לסוף. למעשה אם קיימת אבן נגף בחיי אדם זהו המצב הכרוני. אדם נולד חי ומת זוהי עובדה בלתי ניתנת לעירעור. על מנת להיטיב את התנועה הזו ובנסיון להחלץ מהכרוניות המנוונת את האדם ואת המין האנושי כולו הטבע, בחוכמתו הרבה, יוצר מצב מנוגד במטרה ולהביא לשינוי וזה נעשה בעזרת מצב אקוטי. כמו שתופעות טבע סוערות יוצרות אפשרויות חדשות ( טורנדו, רעידות אדמה, התפרצויות וולקניות, צונמי וכו' ). ואם בבריאות עסקינן אזאי מחלות אקוטיות ( באדם או באוכלוסיה ) ואפילו מגפות דוגמת השפעת שתוקפת אותנו בכל חורף מחדש ( חרף החיסונים ) ממלאות תפקיד דומה. כאשר אדם חולה במחלה חריפה המלווה בכאב, חום, דלקת וכו' הדבר מעיד שמערכת החיסון שלו מנסה להבריא את המצב הכרוני שהינו מסוכן עבורו הרבה יתר. לכן פעמים רבות לאחר החלמה ספונטנית ממחלה חריפה האדם חש הקלה רבה ברובד הכרוני וכעת חייו נוחים לו הרבה יותר. גם בעת המחלה החריפה ניתן להבחין כיצד אדם משתנה למשל מפסיק לעשן, לצעוק, לזלול...האדם משתנה. הבעיה האמיתית נוצרת כאשר האדם מערב את עצמו בתוך התהליכים הללו ובצורה של תרופות שמדכאות את המחלה החריפה ( הריפוי הטבעי ). כאשר המחלה החריפה מדוכאת בעזרת תרופות כימיות המחלה הכרונית תופסת תאוצה ומגבירה את אחיזתה בגוף ובנפש ! אי לכך דיכוי של תפרחת עורית כרונית ( אקזמה, פסוריאזיס... ) בעזרת משחה חיצונית למעשה מכניס את המחלה פנימה ומערכות עמוקות וחיוניות יותר מעורבות עתה. וכך העור יכול להראות יפה אבל מופיע אולקוס או אסטמה, סוכרת, לחץ דם,סרטן וכו'. לעיתים לאחר חודשים או שנים. כנ"ל דיכוי של דלקת אוזניים באנטיביוטיקה או טיפות מקומיות, וזה החוק לגבי כל חולי אחר. וכך במשך דורות של טיפולים כימיים ( גם טבעי נחשב כימי ) שהולכים ונעשים אגרסיביים יותר ויותר המחלות הולכות ומדוכאות ובאות אחרות תחתן וכך המין האנושי צריך להתמודד עם מחלות כמו איידס שפרושו ( בהקצנה ) חיסול עצמי של האנושות מפני שכל מגע מיני פירושו מוות, וכיצד יתרבה המין ללא מין. מחלה של הפרדה בין המינים ( קונדום ) ופגיעה בתיקווה היחידה שישנה לכל אדם שנקראת אהבה. בסופו של דבר האהבה מתמצת בחיבור המושלם בין הזכר והנקבה, וזוהי הפגיעה האמיתית והכואבת. ההפרדה בין המינים. בעולם של איידס אין אהבה ואין חיבור ישיר אלא באמצעות גומי. עולם של בדידות וקור. לא הנגיף אשם. הנגיף הוא רק הכלי הטכני שמבטא את חולשתו של האדם. נגיף השפעת הוא בעל חיים ששואף לשרוד בדיוק כמו הנמרים או העקרבים. כאשר הוא מוצא דלת פתוחה הוא נכנס דרכה ומתחיל לעשות את מה שהוא יכול לעשות. טיפולים כימיים שמתערבים בתהליכים הללו מחלישים את התנגודת, מחזקים את הנגיף וסוללים עבורו את המשך המסלול הישיר אל עיר הבירה. אל תתטעו, החורף הבא לא יהיה טוב יותר, ותרופות כימיות לא יושיעו, כפי שבשורה התחתונה לא עשו זאת עד עתה, להיפך. ועל כל פירצה שתסגר יפתחו רבות אחרות. בבואנו לדבר על ריפוי אמיתי על המטפל לקחת בחשבון את מצבו הכרוני של האדם את ההסטוריה הרפואית שלו, התורשה, אירועים משמעותיים שעשויים להשפיע על פריצת המחלה, אופיו של האדם ועוד... לא סתם לבוא ולמרוח משחה, או לטפטף טיפות קסם כאלה או אחרות. אלא טיפול אמיתי ועמוק שמתייחס אל הכרוניות הרעה ומסוגל לשנות את מהלכה. זה מה שההומיאופתיה הקלאסית מציעה.
קיימים שני רבדים עיקריים בחייו של אדם. 1) כרוני 2 ) אקוטי. כרוני = כל מה שמייצג את האדם באופן כללי. מסלול חיי האדם לאורך היום יום, השנה והשנים. מה הוא אוהב שונא, איך הוא ישן, מה מערכות גופו הרגישות, ההסטוריה הרפואית שלו, אופיו, תכונותיו, פחדיו.....כל מה שמייצג אותו. זהו הדיוקן האישי ולכל אדם יש אותו. בתוך המצב הכרוני הזה האדם נע, פועל ובוחר. את המסלול הכרוני אין אפשרות לעצור מפני שהוא עקשן ונולד בתורשה של אבות אבותינו. כיוונו הוא אחד וברור עד לסוף. למעשה אם קיימת אבן נגף בחיי אדם זהו המצב הכרוני. אדם נולד חי ומת זוהי עובדה בלתי ניתנת לעירעור. על מנת להיטיב את התנועה הזו ובנסיון להחלץ מהכרוניות המנוונת את האדם ואת המין האנושי כולו הטבע, בחוכמתו הרבה, יוצר מצב מנוגד במטרה ולהביא לשינוי וזה נעשה בעזרת מצב אקוטי. כמו שתופעות טבע סוערות יוצרות אפשרויות חדשות ( טורנדו, רעידות אדמה, התפרצויות וולקניות, צונמי וכו' ). ואם בבריאות עסקינן אזאי מחלות אקוטיות ( באדם או באוכלוסיה ) ואפילו מגפות דוגמת השפעת שתוקפת אותנו בכל חורף מחדש ( חרף החיסונים ) ממלאות תפקיד דומה. כאשר אדם חולה במחלה חריפה המלווה בכאב, חום, דלקת וכו' הדבר מעיד שמערכת החיסון שלו מנסה להבריא את המצב הכרוני שהינו מסוכן עבורו הרבה יתר. לכן פעמים רבות לאחר החלמה ספונטנית ממחלה חריפה האדם חש הקלה רבה ברובד הכרוני וכעת חייו נוחים לו הרבה יותר. גם בעת המחלה החריפה ניתן להבחין כיצד אדם משתנה למשל מפסיק לעשן, לצעוק, לזלול...האדם משתנה. הבעיה האמיתית נוצרת כאשר האדם מערב את עצמו בתוך התהליכים הללו ובצורה של תרופות שמדכאות את המחלה החריפה ( הריפוי הטבעי ). כאשר המחלה החריפה מדוכאת בעזרת תרופות כימיות המחלה הכרונית תופסת תאוצה ומגבירה את אחיזתה בגוף ובנפש ! אי לכך דיכוי של תפרחת עורית כרונית ( אקזמה, פסוריאזיס... ) בעזרת משחה חיצונית למעשה מכניס את המחלה פנימה ומערכות עמוקות וחיוניות יותר מעורבות עתה. וכך העור יכול להראות יפה אבל מופיע אולקוס או אסטמה, סוכרת, לחץ דם,סרטן וכו'. לעיתים לאחר חודשים או שנים. כנ"ל דיכוי של דלקת אוזניים באנטיביוטיקה או טיפות מקומיות, וזה החוק לגבי כל חולי אחר. וכך במשך דורות של טיפולים כימיים ( גם טבעי נחשב כימי ) שהולכים ונעשים אגרסיביים יותר ויותר המחלות הולכות ומדוכאות ובאות אחרות תחתן וכך המין האנושי צריך להתמודד עם מחלות כמו איידס שפרושו ( בהקצנה ) חיסול עצמי של האנושות מפני שכל מגע מיני פירושו מוות, וכיצד יתרבה המין ללא מין. מחלה של הפרדה בין המינים ( קונדום ) ופגיעה בתיקווה היחידה שישנה לכל אדם שנקראת אהבה. בסופו של דבר האהבה מתמצת בחיבור המושלם בין הזכר והנקבה, וזוהי הפגיעה האמיתית והכואבת. ההפרדה בין המינים. בעולם של איידס אין אהבה ואין חיבור ישיר אלא באמצעות גומי. עולם של בדידות וקור. לא הנגיף אשם. הנגיף הוא רק הכלי הטכני שמבטא את חולשתו של האדם. נגיף השפעת הוא בעל חיים ששואף לשרוד בדיוק כמו הנמרים או העקרבים. כאשר הוא מוצא דלת פתוחה הוא נכנס דרכה ומתחיל לעשות את מה שהוא יכול לעשות. טיפולים כימיים שמתערבים בתהליכים הללו מחלישים את התנגודת, מחזקים את הנגיף וסוללים עבורו את המשך המסלול הישיר אל עיר הבירה. אל תתטעו, החורף הבא לא יהיה טוב יותר, ותרופות כימיות לא יושיעו, כפי שבשורה התחתונה לא עשו זאת עד עתה, להיפך. ועל כל פירצה שתסגר יפתחו רבות אחרות. בבואנו לדבר על ריפוי אמיתי על המטפל לקחת בחשבון את מצבו הכרוני של האדם את ההסטוריה הרפואית שלו, התורשה, אירועים משמעותיים שעשויים להשפיע על פריצת המחלה, אופיו של האדם ועוד... לא סתם לבוא ולמרוח משחה, או לטפטף טיפות קסם כאלה או אחרות. אלא טיפול אמיתי ועמוק שמתייחס אל הכרוניות הרעה ומסוגל לשנות את מהלכה. זה מה שההומיאופתיה הקלאסית מציעה.