מצב לא פתור
הייתה לנו פגישה עם הרופאה והצוות הרב תחומי. כולם מסכימים שאמא צריכה להישאר באגף הסיעודי של בית האבות. אף אחד לא רוצה לשלוח אותה למרפאת זכרון כי "ממילא אין מה לעשות עם האבחנה." אבא טוען גם כן אם אין טיפול אז חבל על הזמן של כולנו. הוא לא מאמין שיכול להיות שמדובר באלצהיימר כי הרי היא מכירה את כולנו. הוא מרוצה שאמא "מסודרת" באגף הסיעודי ושיהיה מי שיטפל בה גם אחרי לכתו, כי אין אדם יודע יום פקודתו. רק אני נותרתי עם סימני שאלה. אז מה יש לאמא? למה היא מדברת כל כך לאט? למה התשובות שלה לפעמים לא לעניין ולפעמים הן "על יד" הנושאים עליהם אנחנו מדברים? למה היא מתנהגת באופן ילדותי? למה היא בקושי מגלה ענין בנושאים שמחוץ לגוף שלה (היא מתעניינת רק בצרכי הגוף - אכילה, שינה, כן כואב, לא כואב)? למה היא מדמיינת מחלות וכאבים? אז מה יש לה?
הייתה לנו פגישה עם הרופאה והצוות הרב תחומי. כולם מסכימים שאמא צריכה להישאר באגף הסיעודי של בית האבות. אף אחד לא רוצה לשלוח אותה למרפאת זכרון כי "ממילא אין מה לעשות עם האבחנה." אבא טוען גם כן אם אין טיפול אז חבל על הזמן של כולנו. הוא לא מאמין שיכול להיות שמדובר באלצהיימר כי הרי היא מכירה את כולנו. הוא מרוצה שאמא "מסודרת" באגף הסיעודי ושיהיה מי שיטפל בה גם אחרי לכתו, כי אין אדם יודע יום פקודתו. רק אני נותרתי עם סימני שאלה. אז מה יש לאמא? למה היא מדברת כל כך לאט? למה התשובות שלה לפעמים לא לעניין ולפעמים הן "על יד" הנושאים עליהם אנחנו מדברים? למה היא מתנהגת באופן ילדותי? למה היא בקושי מגלה ענין בנושאים שמחוץ לגוף שלה (היא מתעניינת רק בצרכי הגוף - אכילה, שינה, כן כואב, לא כואב)? למה היא מדמיינת מחלות וכאבים? אז מה יש לה?